בן יהוידע על סוטה לח:

מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים? שֶׁנֶּאֱמַר "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם" (במדבר ו, כז) . הנה רש " י ז"ל מפרש כיון דאמר וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל והדר אמר וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם משמע שימת שמו על בני ישראל הוא צווי בפני עצמו דמלבד שצוה אותם לברך שלשה פעמים של יְבָרֶכְךָ וכו' (במדבר ו, כד) עוד צוה אותם שישימו שמו על בני ישראל בכונת הלב ואז יברכם. נמצא לא צוה אותם בברכה בלבד שהוא צורך ישראל אלא צוה אותם בשימת שמו גם כן והשמת שמו עליהם חשיב בצד מה צורך גבוה ולכן נמצא הוא יתברך כביכול מתאוה לברכת כהנים כיון שצוה אותם בדבר אחד שהוא נחשב צורך גבוה. וכל זה הוא לפי פירוש רש"י ז"ל אבל מהרש " א ז"ל מפרש דרבי יהושע בן לוי סבר 'וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם' קאי על ישראל ומכאן משמע דמתאוה לברכת כהנים כיון דהוא יתברך מברך את ישראל למה צוה שהכהנים יברכו את ישראל, דמה צורך יש עוד בכהנים לברך? אלא ודאי דהוא יתברך מתאוה לברכה של כהנים שהם יברכו את ישראל אף על פי שהוא מברך את ישראל על דרך מה שאמר הכתוב לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף (איוב יד, טו) . והנה בזה הפירוש של מהרש"א ז"ל ניחא לן מה דסמך לדרשה זו עוד דרשה אחרת דרבי יהושע בן לוי שאמר כָּל כֹּהֵן שֶׁמְּבָרֵךְ מִתְבָּרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר 'וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ' (בראשית יב, ג) והוא דקשיא ליה לתלמודא מנא ליה לרבי יהושע בן לוי לפרש 'וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם' קאי על ישראל למילף מינה שהקדוש ברוך הוא מתאוה וכו' דילמא וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם קאי על הכהנים דכן מורה פשטות הכתוב טפי? לכך הביא דרשה זו דרבי יהושע בן לוי דברכה לכהנים מפיק לה מן 'וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ' ולפי זה ליכא למימר וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם דקאי על הכהנים כיון דלמדנו מפסוק וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ דהמברך מתברך, אלא ודאי וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם קאי על ישראל ושפיר למדנו מזה שהקדוש ברוך הוא יתאוה לברכת כהנים!

כָּל כֹּהֵן שֶׁמְּבָרֵךְ מִתְבָּרֵךְ, וְשֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ אֵין מִתְבָּרֵךְ. קשא אמאי נקיט חלוקה השניה דאינו מברך כיון דהוכחה שמוכיח מן הכתוב אינה אלא לחלוקה דמברך אבל לאינו מברך ליכא מפסוק זה כלל? ונראה לי בס"ד דמה שאמר שאין מברך אין מתברך אין הכונה שאינו מברך לגמרי דזו לא אצטריך למימר דודאי כיון דאינו מברך לגמרי אינו מתברך דאין חוטא נשכר! אך הכונה דאינו מברך בלב שלם אלא משפה ולחוץ דהכהן צריך לברך מאהבה וכאשר נתקן בנוסח הברכה של הכהנים אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל 'בְּאַהֲבָה' וכיון דצריכין לברך בלב גם כן נמצא ברכה שלהם כפולה מצד הפה ומצד הלב ובתרווייהו בעי מאהבה וב' פעמים אהבה [13×2=26] עולה מספר שם הוי־ה. ולזה אמר וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ו, כז) פירוש תהיה ברכתם שלימה בשני פעמים אהבה שהיא מספר שמי אחד מצד הפה ואחד מצד הלב ואז אֲנִי אֲבָרֲכֵם. ולזה אמר רבי יהושע בן לוי כָּל כֹּהֵן שֶׁמְּבָרֵךְ כמצותו אשר נצטווה לברך בפה ובלב שיש כאן ב' פעמים אהבה הרי זה מִתְבָּרֵךְ, וְשֶׁאֵין מְּבָרֵךְ ברכה שלימה כמצותו אלא רק מברך בפה שהיא מצות אנשים מלומדה אֵינוֹ מִתְבָּרֵךְ. ומפיק לה מפסוק ואברכה מברכיך דקשא הוה ליה למימר 'וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ' (בראשית יב, ג) לשון יחיד וכמו דנקיט בקללה 'וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר' לשון יחיד ולא אמר 'מקלליך' אלא ודאי האי נמי קאי על היחיד ונקיט מברכיך על הפה שלו ועל הלב שלו וזהו מְבָרֲכֶיךָ הפה והלב אבל מְקַלֶּלְךָ אפילו באחד דהיינו בפה בלבד אָאֹר אותו! ואם כן שמע מינה כל שאינו מברך ברכה כמצותו שתהיה בשתים בפה ובלב אינו מתברך כי דוקא אי איכא מברכיך תרתי פה ולב אז אברכה אותם.

אֵין נוֹתְנִין כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְבָרֵךְ אֶלָּא לְטוֹב עַיִן (משלי כב, ט) . נראה לי בס"ד טעם לזה על פי מה שכתבתי בסה"ק אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ בפרשת נשא בשם רבני אשכנז ז"ל שיש י"ד פרקים באצבעות האדם כנגד תיבות של ברכת כהנים שהם ט"ו תיבות ועדיין חסר אחת ביד שאין בה כנגד תיבת שלום שהיא תיבה ט"ו ותקנו חז"ל כוס ברכה שיאחזנו המברך בידו והוא כנגד השלום שבו נשלם מספר ט"ו. ובזה פירשו רבני אשכנז לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום (משנה עוקצין ג, יב) כלומר זכו בכלי שהוא של ברכה בעבור תיבת שלום של ברכת כהנים להשלים המספר כנגדה, יעוין שם. וידוע שיש שני מיני שנאה, האחת מחמת איזה סיבה שעשה לו חבירו נזק בממון או בגופו או שחרפו בדברים ולכן שונא אותו וזו אינה מצויה הרבה וגם יש לה תקנה שיעמדו מתווכי השלום ביניהם ויקחו מחילה זה מזה ותתבטל השנאה. והשנית שנאה מחמת קנאה כי עינו צרה בטובת חבירו הן מצד הממון הן מצד הכבוד ולזו אין תקנה בשלום על ידי מתווכי השלום. אך שנאה זו שהיא רחוקה מן השלום אינה מצויה אלא רק אצל צרי עין דמתקנא מן טובה שתמצא אצל אחרים אבל טוב עין אין לו קנאה וממילא אין לו שנאה הבאה מחמת קנאה שהיא רחוקה מן השלום ונמצא זה קרוב לשלום תמיד ולכן ראוי שיתנו לו כוס של ברכה אשר נתקן כנגד תיבת שלום של ברכת כהנים כי מי שהוא טוב עין הנה הוא דבוק בשלום ומצוי אצלו השלום תמיד. אי נמי מי שהוא טוב עין יש לו כח יותר למתק הגבורות שהם רמוזים ביין [70] שבכוס שעולה מספר אות עין [70] כי המיתוק יהיה על ידי החסד ומי שהוא טוב עין מוכרח שגובר בו מדת החסד והוא אחוז במדת החסד יותר ולכן ראוי לתת לו כוס של ברכה שבו ממתקים את הגבורות הרמוזים ביין כי היין הם בסוד הגבורות כנודע ועל ידי הברכה מתמתקים בחסדים.

מִנַּיִן שֶׁאֲפִילּוּ עוֹפוֹת מַכִּירִין בְּצָרֵי הָעַיִן. הדבר יפלא וכי העופות יש להם הבנה לידע שזה צר עין כדי שיהיו נמנעים לאכול ממנו?! ונראה לי בס"ד דטבעם ומנהגם של עופות לא יבואו ולא ימצאו אלא במקום שיש להם ללקוט ממנו מזונם ולשתות מים בו אבל במדבר שמם שאין שם לא עשב ולא מים לא יבואו ולא ימצאו שם עופות כלל. ומי שהוא כילי מאד לא יבשל בביתו ולא יכניס מותרות לביתו לא מבעיא פירות אלא אפילו ירקות לא יביא לביתו לאכול ורק אוכל הוא ובני ביתו פת חריבה בצמצום דבעודה בכפה יבלעוה ואפילו פירור קטן אינו נופל מן הפת בקרקע הבית ואם יכניס ירקות היא דבר מועט דאינו נופל מהם קלח אחד בקרקע. ולכן בתוך גגו וחצרו לא ימצא גרעין של חיטה או שעורה או של אורז בין מבושל בין אינו מבושל וכן לא ימצא קליפות של פירות או קלחים של ירקות כיון דאין מכניס לחצרו לא פירות ולא כיוצא בהן ואפילו המים במשורה ישתו שלא ימצא מים שפוכין בחצר ואם כן העופות רואין את חצירו כמו אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה (יואל ב, כ) וכאשר יעופו מחצר לחצר ומגג לגג אינם נכנסים שם! ולכן אם לפעמים זה הכילי ישים רשת מגגו או בחצירו וישים שם חיטים כדי לצוד בעל כנף, בחינם תהיה טרחתו מאחר דאין בעל כנף יורד לתוך גגו וחצרו ואיך יהיו נצודים ברשת! לכך אמר כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת בְּעֵינֵי כָל בַּעַל כָּנָף (משלי א, יז) שהם יודעים ביתו וחצרו של אותו כילי כמו אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה שאפילו מים אין לשתות ולכן לא ירדו שם כדי שיהיו ניצודין ברשת העומדת שם. ועדיין צריך להבין למה קורין את הכילי בשם צר עין, והנדיב בשם טוב עין, והלא הנדיבות והקמצנות הם בלב ובמתן ידים והוה ליה למימר צר לב או צר ידים ולנדיב טוב לב או טוב ידים, אך העין מאן דכר שמא אצל הנדיבות והקמצנות? ונראה לי בס"ד דמדת הקמצנות תהיה באדם מחמת שיש לו רבוי תאוה בממון יותר מדאי וכל תאוה תתייחס לעינים שמשם מתחילה התאוה כי עין רואה ועל ידי כך הלב חומד ומתאוה ואם לא יש עין רואה אין כאן חמדה ותאוה ולכן כתיב וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם (בראשית ג, ו) הרי תמצא להדיה שתלה הכתוב התאוה בעינים מפני כח התאוה מתחיל להתהוות מן העין ולכן קורא לכילי בשם צר עין אך הנדיב שתאותו מועטת קוראו טוב עין. ועוד נראה לי בס"ד טעם לזה כי אחר אותיות עין יש כסף וזה הקמצן והכילי עיניו תמיד בכספו ואין לו בטחון בהשם יתברך ובכל עתותיו הוא תמיד מחשב בכסף ומביט בו דוקא וזה אותיות עין הם מחוברים ודבוקים ואם תחבר מספר עין [130] עם מספר כסף [160] יהיה מספר צר [290]. ולכן זה הכילי אשר עין שלו דבוקה ומחוברת בכסף דוקא נקרא צר עין אך הנדיב עיניו תמיד מצפים אל שם ה' וכמו שאמר דוד המלך ע"ה עֵינַי תָּמִיד אֶל הֳ' (תהלים כה, טו) ונקודות של עין שהם קמ"ץ וחיר"ק הם מספר שם הוי־ה כי הם עולים מספר כ"ו וידוע שם הוי־ה במספר קטן עולה מספר טוב [17] לכן הנדיב שלו אשר עין שלו תמיד מצפים אל שם הוי־ה הרמוז בנקודות של עין נקרא טוב עין כי מספר שם הוי־ה במספר קטן עולה טוב. ולכן אמר דוד המלך ע"ה שִׁוִּיתִי הֳ' לְנֶגְדִּי תָמִיד (תהלים טז, ח) כי אני מביט בשם הוי־ה שהוא רמוז בנקודות קמ"ץ וחיר"ק שהם נגדי רוצה לומר נגד העין שלי ואיני מצפה ומביט בכסף שהוא עומד אחורי אותיות העין שלי. ובאופן אחר נראה לי בס"ד הטעם דהכילי נקרא צר עין כי הכילי והקמצן תמיד רואה עצמו עני אף על פי שיש לו ממון הרבה ולכן עין שלו שרואה בה נהפכת לאותיות עני ולא תשאר עין כסדרה. והנה אם תשאר עין כסדרה היא רחבה וגדולה כי תיבת עין יוצאה במבטא שפתים בשלשה אותיות גמורות אך אם תתהפך לעני תהיה קצרה וצרה כי תיבת עני אינה יוצאת במבטא שפתים בשלשה אותיות אלא בשתי אותיות בלבד נמצא תיבת עני קצרה וצרה במבטא. לכן הקמצן אשר עין שלו נהפכת לעני נקרא צר עין כי הוא רואה בעינו את עצמו עני ותיבת עני היא צרה וקצרה אבל הנדיב נקרא טוב עין כי נשארים אצלו אותיות עין כסדרן שהם תיבה רחבה דאין עין שלו הפוכה.

כָּל הַנֶּהֱנֶה מִצָּרֵי הָעַיִן.. עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין, 'אַל תִּלְחַם', 'וְאַל תִּתְאָו' (משלי כג, ו) . נראה לי בס"ד כיון דיש לאדם ב' עינים ימין ושמאל הנה יש מדתו שמאל דוחה וימין מקרבת (סנהדרין קז:) אך זה הכילי הוא צר עין מימין ומשמאל לכך הנהנה ממנו עובר בשני לאוין כנגד רעות עין ימין ורעות עין שמאל.