בן יהוידע על סוטה טו.

אָמַר לָהֶם רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים: סוֹפְרִים, הַנִּיחוּ לִי וְאֶדְרְשֶׁנָּהּ כְּמִין חֹמֶר. קשה לשון הַנִּיחוּ לִי אין לו משמעות וכי מי מונעו מלדרוש כדי שאומר הַנִּיחוּ לִי? ונראה לי בס"ד כי הוא קודם שאמר הדרשה הזאת שלו עשה קושיא ופקפוק בדרשה של רבי מאיר דדריש לה משום שֶׁהִיא הֶאֱכִילַתּוּ מִכָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם והקשה לו על זה תֵּינַח עֲשִׁירָה, עֲנִיָּה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? ועל כן חש פן גם על דרשה שלו מקשים 'תינח אם היא טמאה, אם היא כשרה מאי איכא למימר' וכי כל הסוטות טמאות הן שעשו מעשה בהמה? ולכן אמר להם הניחו לי שאדרוש הדרשה שלי ואל תסטרו אותי על פי לומר אתה מפקפק בדרשה של רבי מאיר? הלא גם בדרשתך יש פקפוק דומה לזה! לכן אמר ' הַנִּיחוּ לִי ' וְאֶדְרְשֶׁנָּהּ כְּמִין חֹמֶר אפילו אם יש צד קושיא בדרשתי עם כל זה כיון שהיא דרשה נאה וחשובה כמין חומר דהיא עדיפה מדרשה של רבי מאיר יען כי רבי מאיר לא תלה הטעם בגוף המעשה שהיא הביאה אשר חשודה בה אלא תלה הטעם בדבר אחר שהוא ממותרות המסתעפים אל המעשה והיינו שהאכילתו מעדני עולם אבל אני תליתי הטעם בגופה של מעשה שנחשדה בה שהיא הביאה עצמה שעשתה מעשה בהמה ובזה יבא הטעם יפה כמין חומר! ולפירוש רבינו סעדיה גאון דמפרש כְּמִין חֹמֶר כלומר כמין המעשה, יבאו דברים אלו נכונים יותר וכונתו לומר אף על פי שיש להקשות מצד אחר גם על הדרשה שלי מכל מקום כיון שהיא כמין חומר טפי מדרשה של רבי מאיר 'הַנִּיחוּ לִי' וְאֶדְרְשֶׁנָּהּ ואל תטילו קוץ בה ובאמת על דרשה דרבי מאיר יש שתי קושיות האחת תינח עשירה, עניה מאי איכא למימר? ועוד שנית תינח אם היא טמאה, טהורה מאי איכא למימר?, ורבן גמליאל לא זכר קושיא שניה זו על דברי רבי מאיר מפני שהיא שייכה גם בדרשתו.