בן יהוידע על שבת פט.

אִי לָאו דְּאָמַר לֵיהּ, מְנָא הֲוָה יָדַע. פירש רש"י דבתורה לא נכתב, ודבר זה יפלא אטו כל מה שידע משה רבינו ע"ה ולמד מפי הגבורה נכתב בתורה? והלא ודאי יש כמה אלפים ורבבות דברים שקבל מהקב"ה ולא נתפרשו בתורה! ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל והובא ברש"י פרשת קרח בפסוק (במדבר יז, יג) וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים, דאמר לו מלאך המות אני שלוחו של הקב"ה ואתה שלוחו של משה וכו' עיין שם. וקשא כיון דמשה רבינו ע"ה צוה אותו בדבר השם יתברך לעשות כך, אם כן גם אהרן נעשה שלוחו של הקב"ה, על כן מוכרח לומר כי דבר זה מלאך לימדו למשה רבינו ע"ה! ולכן אחר שיודיע שהוא לימד אותו דבר למשה רבינו ע"ה, לכך דן בדעתו כי הקב"ה לא אמר למשה רבינו ע"ה שיאמר לאהרן לעשות דבר זה, אלא משה רבינו ע"ה אחר שידע סגולה זו ממנו הוא צוה את אהרן לעשות כן להציל את ישראל, ונמצא אהרן הוא שלוחו של משה רבינו ע"ה ולאו שלוחו של הקב"ה! וזה שאמר אִי לָאו דמלאך המות הוא דְּאָמַר למשה רבינו ע"ה סגולה זו, מְנָא יָדַע מלאך המות דאהרן שלוחו של משה הוא, והלא מסתמא הקב"ה אמר דבר זה למשה רבינו ע"ה שיאמר לאהרן לעשותו? והוה ליה אהרן שלוחו של הקב"ה! ועוד נראה לי בס"ד מאחר שהקב"ה הפקיד את מלאך המות על המיתה, שורת הדין מחייבת שלא יגלה דבר לשום נברא אשר בו יוכל האדם להפריע מעשה מלאך המות בענין המיתה, וכמו שכתבו המפרשים בטעם הגזרה שגזר השם יתברך לבלתי יגלה לשום אדם יום המיתה שלו, וכמו שאמר הקב"ה לדוד המלך ע"ה כאשר בקש ממנו על זאת, וזה שאמר הש"ס כאן אִי לָאו שהוא בעצמו גילה למשה רבינו ע"ה סגולה זו המצלת מן המות מְנָא יָדַע משה רבינו ע"ה? כי מסתמא הקב"ה לא גילה לו דבר זה שבו נדחה שליטת מלאך המות, אם לא שהוא בעצמו גילה לו מקודם.

תּוֹרָה הֵיכָן הִיא? אָמַר לֵיהּ: נְתַתִּיהָ לָאָרֶץ. הדקדוק ידוע איך לא ידע השטן במתן תורה? ועוד למה לא אמר לו הקב"ה בפירוש נְתַתִּיהָ לְבֶּן עַמְרָם? ועוד מאי סלקא דעתך דשטן שהלך אצל אֶרֶץ וְיָם וּתְּהוֹם? ונראה לי בס"ד כי הוא בא לפני הקב"ה אחר ששבר משה רבינו ע"ה את הלוחות, שרצה לקטרג על שבירת הלוחות, וידוע כי כל התורה כולה נכללה בלוחות וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, ולזה תּוֹרָה הֵיכָן הִיא , כונתו על הלוחות דקרי להו 'תּוֹרָה' מפני כי כל התורה נכללה בהם, ורוצה בזה להגדיל המדורה, שהלוחות שהם כללות כל התורה היכן הם עתה? והקב"ה השיב לו נְתַתִּיהָ הלוחות לָאָרֶץ , כונתו על משה רבינו ע"ה, וקראו 'אָרֶץ' לומר שהוא עשה רצוני בשבירת הלוחות ואין עליו עון בזה, שידוע דאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה א, ו) למה נקראת ארץ שעשתה רצון קונה, ולכן כינהו בשם 'ארץ' וגם עוד שהוא עניו! והשטן לא הבין דבריו יתברך וחשב שנמסרו הלוחות לשר הארץ, והלך אצל שַׂר הָאָרֶץ , והשיב לו (איוב כח, כג) אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וכו', ואתה לא הבנת דבריו יתברך היטב! אחר כך הלך אצל שַׂר שֶׁל יָם שישתתף עמו בקטרוג, לקטרג גם הוא על אשר עבר בים צרה זה פסל מיכה, כדי שהוא יקטרג מצד אחר בעבור העגל, והשיב לו (שם, יד) אֵין עִמָּדִי קטרוג לקטרג, והלך אחר כך אצל שַׂר הַתְּהוֹם להתחבר עמו בקטרוג, שהוא יקטרג על דבור לא תשא שעוברים עליו וגורמין שהתהום יעלה וישטוף העולם, אלא שהוא נמנע מפני שם הקדוש הכתוב על חרס ומונח עליו, ורצה שהוא יקטרג בזה ואז הוא יקטרג מצד העגל בדבור לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, והשיב לו 'לֹא בִי הִיא' זו המלאכה של הקטרוג אין בי, כי אין אני בעל קטגורים אלא זו היא מלאכתך וחלקך! אחר זה הלך אצל אֲבַדּוֹן וּמָוֶת , הם כוחות המונים בגיהנם שהם יקטרגו על כללות עונות של ישראל, וחשב דודאי יצטרפו עמו! והשיבו לו בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָהּ של תורה שמצלת את ישראל מגיהנם, שהוא קל וחומר מסלמנדרא שהיא תולדת האש, ואם כן אנחנו אין לנו עסק עם ישראל, דמקום גיהנם אינו של ישראל אלא של עכו"ם שלא קבלו התורה ולכן אין לנו שליטה עליהם כדי לקטרג עמך! ואחר שלא מצא לו חבר חזר לנסעו מקדם, ובא לפני הקב"ה ואמר חִפַּשְׂתִּיהָ בְּכָל הָאָרֶץ , וְלֹא מְצָאתִיהָ! והשיב לא הבנת דברי באומרי נְתַתִּיהָ לָאָרֶץ, רצוני לומר על בן עמרם שעשה רצוני, על כן לֵךְ אֵצֶל בֶּן עַמְרָם! ואז הָלַךְ אֵצֵל מֹשֶׁה רבינו ע"ה אָמַר לֵיהּ: תּוֹרָה שֶׁנָּתַן לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵיכָן הִיא? וגם כן כונתו בזה על הלוחות שנכללה כל התורה בהם.

תּוֹרָה שֶׁנָּתַן לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵיכָן הִיא. נראה לי בס"ד, חשב להכניס בו גסות הרוח חס וחלילה אולי יוכל ללכדו בזה, ולכן אמר לו שֶׁנָּתַן לְךָ שהיא ראויה לך שאתה עניו ולך לבדך היא ראויה! וחשב שבדברים האלה יתגאה חס וחלילה מצד שבח הענוה שמשבחו, והשיב לו וְכִי מָה אֲנִי, שֶׁנָּתַן לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה? כלומר וְכִי אֲנִי עניו במדרגת מָה , שהוא גדר ענוה אמיתית כדי שאתה חושב שֶׁנָּתַן לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא את הַתּוֹרָה ? כי ידוע שהתורה נקראת 'חָכְמָה' שהוא 'כח מה' לרמוז מי שיש לו ענוה אמיתית שהיא במדרגת מה זה ראוי שתקרא התורה על שמו, ואני לא הגעתי למדרגה זו של 'מה' ונמצא עתה מחשבתו של שטן עלתה לו להפך, ורצה הקב"ה לפרסם ענוה של משה רבינו ע"ה, לכך אמר לו מֹשֶׁה בַּדַּאי אַתָּה כדי שישיב מה שהשיב.

מֹשֶׁה בַּדַּאי. קראו כן דרך חיבה ושעשוע, ונראה לי בס"ד רמז בזה, בַּדַּאי 'ד' אֲבִי' על פי מה שאמרו בגמרא דמגילה (דף יג.) בפסוק (דברי הימים א' ד, יח) אֲבִי גְדוֹר אֲבִי שׂוֹכוֹ אֲבִי זָנוֹחַ על משה רבינו ע"ה, ודרשו 'אֲבִי אֲבִי אֲבִי' אב בתורה, אב בחכמה, אב בנבואה. ועוד דרשו במדרש (ויקרא רבה א, ג) על אֲבִי זָנוֹחַ זה משה, שהיה אב למזניחים שהזניחם מעבודה זרה עיין שם. לפי זה נדרש בו ד' פעמים אֲבִי על מעלותיו, ולזה אמר לו בַּדַּאי אַתָּה רמז בזה על מעלותיו הנז' שהוא 'ד' אֲבִי'. או יובן בס"ד קראו בַּדַּאי 'אב יד' שהיה אב בכח היד שזכה לקבל הלוחות מיד ליד, וגם נקרא ספרא רבא דישראל, וכן דרשו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה פרשת ויקרא פרשה א) במעלתו בפסוק (דברי הימים א' כד, ו) בֶן נְתַנְאֵל הַסּוֹפֵר, בן שנתנה לו תורה מיד ליד, הסופר שהיה סופרן של ישראל. ולזה אמר לו בַּדַּאי אַתָּה 'אב יד'. אי נמי נראה לי בס"ד דאיתא בירושלמי דשקלים פרק וא"ו (תענית פ"ד ה"ה) ר' שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אוֹמֵר: הַלּוּחוֹת אָרְכָּן שִׁשָּׁה טְפָחִים וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְהָיָה מֹשֶׁה תּוֹפֵס בִּטְפָחַיִם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טְפָחַיִם, וּטְפָחַיִם רֶוַח בָּאֶמְצַע, , וְכֵיוָן שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחָטְפָן מִיָּדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וְגָבַר יָּדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וַחֲטָפָן מִמֶּנּוּ, הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבְּחוֹ בַּסּוֹף, לְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, יְהֵא שְׁלָמָא עַל יָדָא דְּגָבַר עַל יַמִּינָא עד כאן. ולזה קראו בַּדַּאי 'אב יד'. ובודאי זה הכח גם כן היה נתון לו מהקב"ה כדי לזכותו ולשבחו אחר כך בזה, כי הקב"ה רוצה בזכותן של צדיקים ושבחן, על דרך שאמרו בגמרא (בבא מציעא דף נט) במאמר 'נצחוני בני' ולכן אמר לו הקב"ה הוֹאִיל וְמִעַטְתָּ עַצְמְךָ, תִּקָּרֵא עַל שִׁמְךָ, ששמו במילואו כזה מ" ם ש י"ן ה" א , אותיות המלוי הם 'מֵאַיִן' [101] והמה מספר ק"א שהוא מספר המפתח של זכירת התורה.

בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָיָה קוֹשֵׁר כְּתָרִים לָאוֹתִיּוֹת. הנה ידוע מדברי רבינו האר"י ז"ל שהראה הקב"ה למשה רבינו ע"ה אותה שעה סוד התגין הנעשה על האותיות ככתוב בספר תורה. ונראה לי בס"ד הטעם שהראה לו דבר זה אותה שעה, והוא דידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל כי כ"ב אותיות התורה הם סוד הכלים למעלה ושבעה אותיות שעטנ"ז ג"ץ הם כנגד ז' כלים שנשברו ונסתלקו מהם ג' אורות, ולכן עושין עליהם ג' תגין על כל אות ואות. וששה אותיות בד"ק חי"ה הם ששה כלים שלא נסתלק מהם אלא רק אור אחד מן ג' אורות, ולכך עושין עליהם תג אחד בלבד, ונשאר תשעה אותיות שהם אוכ"ל מספר"ת והם כנגד כלים שלא נשברו ולא חסר מהם אפילו אור אחד, ולכן על אלו אין עושין תגין כלל הנזכר בעץ חיים. והנה ידוע ענין שבירת הכלים למעלה היה כדי לזכות את ישראל, כי על ידי כך הקב"ה שולח את נשמות ישראל לעשות תיקון לכל זה ויקבלו שכר, וידוע שאחר שיעשו ישראל תיקון לבחינת הכלים הנזכר יתעלו עילוי רב ממה שהיו קודם השבירה, ונמצא השבירה היתה לטובתם, משל לעושה עיסה מקמח אם ישברנה ויחזור ויתקן אותה תתעלה ותשביח יותר, ולכן אותה שעה הראה לו סוד התגין אשר על האותיות שהוא ענין שבירת הכלים, לרמוז לו כמו ששבירה זו היתה לטובה שמשבחים ממה שהיו בראשנה, כן קלקול ישראל בעגל שקלקלו בספירות הקודש למעלה יהיה לטובה, שאחר התיקון שיעשו ישראל ישבחו אותם הספירות והעולמות שנפגמו שבח יותר גדול ממה שהיו בראשנה קודם הקלקול. או יובן בס"ד הראה לו סוד התחברות אורות היצירה, שהם בחינת שם 'הוי"ה' הנקראים תגין, עם אורות העשיה הנקראים אותיות שה"ס [שהוא סוד] שם 'אדני' כי טנת"א ה"ס אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשייה] וה"ס חבת"ם [חכמה, בינה, תפארת, מלכות] , וידוע דחבור אורות שם הוי"ה עם אורות שם אדנ"י נקרא שלום, כמו שכתב הרב מהרש"ם ז"ל. וזה שאמר מְצָאוֹ שֶׁהָיָה קוֹשֵׁר כְּתָרִים לָאוֹתִיּוֹת , שהראה לו סוד חבור אורות שם הוי"ה, שהם בסוד 'כְּתָרִים' שהם התגין לאותיות, שהם אורות שם 'אדני'. ואמר לו אֵין שָׁלוֹם בְּעִירְךָ? רמז לו על סוד חבור הזה הנקרא שָׁלוֹם אם אין אתם עושין אותו בעולם התחתון, ורצה השם יתברך להשתעשע עמו בדברים אלו אף על פי שהכל גלוי לפניו יתברך. והשיב משה רבינו ע"ה כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁנּוֹתֵן שָׁלוֹם לְרַבּוֹ? כלומר מה אנחנו ומה חיינו שנוכל לעשות חבור זה של שלום על ידינו, דאיך אדם גשמי יוכל לעשות תיקון ופעולה במקום רוחני ועליון וקדוש?! אמר לו הקב"ה הָיָה לְךָ לְעָזְרֵנִי כלומר כונתי בדבר זה שאמרתי לך על מעשה עִירְךָ שהוא עולם הגשמי, שתהיו אתם עוזרים בתיקון האורות הרוחניים אשר למעלה בקדושה, על דרך מה שאמר הכתוב (תהלים סח, לה) תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים, וכן אמר (תהלים ס, יד) בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל, כי כך גזרה חכמתו יתברך לתת יכולת לתחתונים במעשיהם שיהיו עזר בתיקון המדות שבקדושה למעלה כדי לזכותם, ואז אמר לו (במדבר יד, יז) וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ , כלומר דבר זה אי אפשר לאומרו, אך עתה הוא שדברת בכך וגזרת להיות כן, ועל זה אמר דוד המלך ע"ה (דברי הימים א' כט, יד) כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ. והנה רש"י פירש לְעָזְרֵנִי 'לומר תצלח מלאכתך' והדבר פשוט שלא אמר לו כן אלא כדי ללמד דעת לתחתונים על שורת דרך ארץ, ולכן אמר לו משה רבינו ע"ה (במדבר יד יז) וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר, ותיבת 'לֵאמֹר' מוקשית? ובזה ניחא דרצונו לומר כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ ואמרת הָיָה לְעָזְרֵנִי ואין אתה צריך לכך חס וחלילה, אלא הוא כדי 'לֵאמֹר' לאחרים עצה זו ללמדם דבר זה בשורת הדרך ארץ, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל טעם כיוצא בזה באמירת (בראשית א, כו) נַעֲשֶׂה אָדָם.

בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ אֲנִי בָּא. קשא למה עשה חלוקות של היום על 'שֵׁשׁ' הוה ליה למימר בִּתְחִלַּת 'הַיּוֹם' אֲנִי בָּא כי הוא בהשכמה עלה ובהשכמה ירד? ונראה לי בס"ד דידוע חלוקת כ"ד שעות של הלילה והיום הם נחלקים על שש שש, והיינו שש שעות של תחלת הלילה הם ב"ן דב"ן, ושש של חצי הלילה הם מ"ה דב"ן לכך הם 'רחמים' ושש שעות ראשונות של היום הם מ"ה דמ"ה, ושש שעות אחרונות של היום הם ב"ן דמ"ה לכך הם 'דין'. ומשה רבינו ע"ה עלה וירד בשש שעות הראשונות שהם מ"ה דמ"ה שהם חסדים יותר ומעולים יותר, לכך עשה חלוקות של היום על שש ושש, ואמר להם בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ אֲנִי בָּא , ונראה לי דבר זה נרמז בשמו שהוא כפול 'מֹשֶׁה מֹשֶׁה' ויהיה מזה אותיות 'שש מ"ה מ"ה' כלומר שש של מ"ה דמ"ה:

בָּא שָׂטָן וְעִרְבֵּב אֶת הָעוֹלָם. נראה לי בס"ד כל אדם מישראל נקרא 'עוֹלָם' כמה שאמרו בתיקונים על מאמר (מועד קטן דף כח.) ניחא לך דאחרביה לעלמא גבי רבי אלעזר בן פדת, ולזה אומר עִרְבֵּב אֶת הָעוֹלָם דעת כל איש ישראל שערבבו במבוכה זו, גם עִרְבֵּב אותיות 'עוֹלָם' לעשותם צירוף 'מועל' כי בעצתו מעלו מעל בה' לעבוד עבודה זרה, ואומרו להם 'בָּאוּ שֵׁשׁ' ובכתוב נאמר 'בֹשֵׁשׁ' הרי נחסר אות א', כי על ידי זה פגמו באחד שהוא מספר אות אלף. ומה שנאמר כאן דאמר לו השטן מֹשֶׁה רַבְּכֶם, הֵיכָן הוּא? אין הכונה שבא השטן בדמות אדם ודבר עמהם דברים אלה, אלא הענין הוא שהשטן נעשה יצר הרע בלב כל אחד ואחד מהם והעלה בלבבם דברים אלו לחשוב כך, אבל לא הועילו דברים אלו לעשות פעולה רעה, אלא עד שהראה להם דמיון כוזב שראו מטתו באויר, ועשה להם כמו המכשף האוחז את העינים.

הַר שֶׁנַּעֲשׂוּ בּוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל. נראה לי בס"ד הם נִסִּים של התחייה, שהחיה אותם כמה פעמים, ועוד נס גדול שהיו יכולים לעמוד באותו מקום אשר נתרוקן ממנו האויר, ואין אדם יכול לעמוד רגע בלא אויר, והם היו עומדים בלא אויר כלל, וכמו שכתב מהר"י ז"ל על פסוק (שמות כ, טו) וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת, ועל זה מקשה 'הַר נִיסָאִי' מִיבָּעִי לֵיהּ! כי שורש 'נֵס' הנו"ן קודם הסמ"ך, מה שאין כן 'סִינַי' הסמ"ך קודם לנו"ן.

אֶלָּא הַר שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ סִימָן טוֹב לְיִשְׂרָאֵל. נראה לי בס"ד דאף על גב דלוחות ראשונות לא נאמר בהם טוֹב נאמר טוֹב בלוחות שניות. ולזה אמר שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ סִימָן טוֹב , כלומר נתנו לוחות שניות עליו שנאמר בהם כי טוב, ונראה לי 'סִינַי' [130] עם כולל האותיות בנקוד חיר"ק וקמ"ץ [30] עולה מספרם 'סִימָן' [160] :

הַר שֶׁיָּרְדָה שִׂנְאָה לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עָלָיו. נראה לי בס"ד דבנחש שהטיל הזוהמא בחוה כתיב (בראשית ג, טו) וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וכו', ונדבקה הזוהמא בחוה והאיבה בכל דורות שיצאו ממנה, ורק ישראל שעמדו על הר סיני פסקה הזוהמא מהם, מה שאין כן אומות העולם נשאר כח הזוהמא והאיבה דבוק בהם, והנה ראש וסוף 'נָ חָ שׁ' וראש וסוף 'אֵ יבָ ה' הוא אותיות 'שִׂנְאָה' לזה אמר שירדה שנאה לאומות העולם עליו, כי מה שנסתלק מישראל לקחו אומות העולם.