בן יהוידע על שבת מא.

אָכַל וְלֹא שָׁתָה, אֲכִילָתוֹ דָּם. נראה לי בס"ד דידוע דלימוד תורה שבכתב מכונה בשם 'אֲכִילָה' ולימוד תורה שבעל פה מכונה בשם 'שְׁתִיָּה' כי תואר 'מַיִם' האמור על התורה קאי על תורה שבעל פה, וידוע שישראל לקחו תואר אדם על ידי שקבלו התורה, וכתבו המקובלים ז"ל אות אלף ד 'א דם' לקחו מכח קבלת תורה שבעל פה שהיא מכוסית, ו'אלף' אותיות 'פלא' שהוא לשון כיסוי, ולקחו אותיות דם ד'א דם' מכח קבלת תורה שבכתב, שהיא בנויה בכ"ב אותיות כפולים סדר אבג"ד וסדר תשר"ק, שה"ס [שהוא סוד] 'אור ישר ואור חוזר' וב' פעמים כ"ב [22] עולה 'דם' [44] , ובזה נשלם אצלם תואר 'אָדָם'. וז"ש אָכַל וְלֹא שָׁתָה , שלמד תורה שבכתב ולא למד תורה שבעל פה, הנה אֲכִילָתוֹ זו תורה שבכתב היא אותיות דָּם בלבד וחסרה אל"ף להשלים 'אָדָם' , כן לימוד זה חסר, דיוצא ממנו תקלה להפך מצות התורה בכמה דברים כאשר תמצא אצל הקראין. ולזה אמר זֶהוּ תְּחִלַּת חֳלִי מֵעַיִם הנפשיי שנהרסין המצות בכך. גם אָכַל וְלֹא הָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, אֲכִילָתוֹ מַרְקֶבֶת , נראה לי בס"ד על פי מ"ש רבינו ז"ל בביאור תּוֹרָה 'לִשְׁמָהּ' שהוא לשם ה"א, והיינו לתקן את לאה שה"ס [שהוא סוד] ה"א. גם ידוע בסוד 'כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל' דקאי על ארבע בחינות לאה שכל אחת נקראת 'אמה' וכנזכר בשער מאמרי רבותינו ז"ל בביאור השני עיין שם. וז"ש אָכַל שעסק בתורה וְלֹא הָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת , רצונו לומר כיון בלימוד תורה לשמה לתקן את לאה שיש בה ארבע בחינות שה"ס ארבע אמות, אֲכִילָתוֹ מַרְקֶבֶת כיון שלא היתה תּוֹרָה לִשְׁמָהּ שולט בה 'רקבון' [358] שהוא מספר 'נחש' [358] , וְזֶהוּ תְּחִלַּת רֵיח רַע בנפש האדם שבא לה מצד זוהמת הנחש. או יובן אָכַל כפשוטו, וְלֹא הָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת רצונו לומר לא בירך ארבע ברכות של ברכת המזון, אֲכִילָתוֹ מַרְקֶבֶת כיון שלא נעשה תיקון במידות למעלה.

הַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו וְאָכַל, דּוֹמֶה לְתַנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ עַל גַּבֵּי אֶפְרוֹ, וְזֶהוּ תְּחִלַּת רֵיח זוּהֲמָא. פירוש אם בא לו התעוררות לִנְקָבָיו ואותה שעה אָכַל , רצונו לומר עסק בתורה דּוֹמֶה לְתַנּוּר וכו' שעירב בזה קודש בחול, וְזֶה הַתְחָלַת זוּהֲמָא בנפש. ואמר עוד רָחַץ בְּחַמִּין רמז ללימוד תורה שבעל פה שה"ס גבורה ולכך נקראת מים חמין, וְלֹא שָׁתָה מֵהֶן רצונו לומר לא קיים הדברים בפועל, דּוֹמֶה לְתַנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ מִבַּחוּץ וְלֹא הִסִּיקוּהוּ מִבִּפְנִים דלא יחם בכך, וכן קיום התורה בפועל ומעשה הרי זה מתקן ופועל בפנימיות האדם, אך לימוד גרידא בלי מעשה מתקן ופועל בחיצוניות האדם דוקא. ואמר עוד רָחַץ בְּחַמִּין שלמד תורה שבכתב שה"ס גבורה ולכך קורא אותה 'חַמִּין' וְלֹא נִשְׁתַּטֵּף בְּצוֹנֵן תורה שבעל פה שהיא בסוד חסד, והצונן ה"ס החסד כלומר שלא עשה לתורה שבעל פה אסמכתא על מקראות תורה שבכתב, דּוֹמֶה לְבַרְזֶל שֶׁהִכְנִיסוּהוּ לָאוּר וְלֹא הִכְנִיסוּהוּ לַצּוֹנֵן כי בהכנסתו לצונן יתחזק, וכן דברי תורה שבעל פה יהיה להם חזוק יותר אם יעשה להם אסמכתא על תורה שבכתב. ואמר עוד רָחַץ וְלֹא סָךְ דּוֹמֶה לְמַיִם עַל גַּבֵּי חָבִית , נראה לי בס"ד רחיצה במים רמז לעסק התורה שנקראת מַיִם וסיכה בשמן רמז ליראה, כי השמן הוא סוד חכמה כמו שאמרו רבותינו ז"ל בסוד הכתוב (קהלת ט' ח') וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר, והיראה תמשך מן החכמה, כי החכמה היא סוד יראה כנודע מסוד בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ שהם חו"ב [חכמה ובינה] , ואם יש לו תורה ואין לו יראה דומה לְמַיִם עַל גַּבֵּי חָבִית שאין נכנסין לתוכו כמו שכתב רש"י ז"ל, כן תורה בלא יראה אין דברי תורה שלומד נכנסין לחדרי הלב שמשתמרין בתוכו, אלא שוכחם אחר למודו מכח חסרון היראה, וכמו שאמר התנא כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת (אבות ג, ט).