בן יהוידע על שבת קטז.

וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה...לֹא מִן הַשֵּׁם הוּא זֶה, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁסֵּפֶר חָשׁוּב הוּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ. נראה לי בס"ד הטעם שרצה השם יתברך לעשותה שבעה ספרים, להורות שלא נתן להם ארץ שבעה עממין אלא כדי שיעסקו בתורה שהיא שבעה ספרים, וכמו שנאמר (תהלים קה, מד) וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וכו' בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ, ולכן עשה לה סימנים בשני נו"ן, והפרשה שבאמצע מתחלת באות וא"ו, הרי כאן אותיות נו"ן שלמים, ורמז בזה על יהושע בן נון המכניסם לארץ שבעה עממין, שכבר יעקב אבינו ע"ה אמר להם סימן בפסוק (בראשית מח, טז) וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, מי ששם אביו 'דָּג' הוא יכניסם לארץ.

עֲתִידָה פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁתֵּעָקֵר מִכָּאן וְתִכָּתֵב בִּמְקוֹמָהּ, וְלָמָּה נִכְתְבָה כָּאן? כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין פֻּרְעָנוּת רִאשׁוֹנָה לְפֻרְעָנוּת שְׁנִיָּה. יש להקשות למאי אצטריך לכך ומה בכך אם יהיו נכתבים זה אחר זה? ועוד והלא אחר פרענות דמתאוננים איכא פרענות של אספסוף ולמה לא הפסיק בין אלו? ונראה לי בס"ד, כי עשה בין ראשונה של סָּרוּ מֵאַחֲרֵי ה' לפרענות של מתאוננים ואספסוף הנכתבים אחריהם, ללמדך דשתי פרענות אלו היה להם מסיבת פרענות הראשונה דסרו מאחרי ה', כי התורה היתה מגינה עליהם שלא יבואו לידי כך, אך כיון דסרו זו הוראה דמאסו בתורה, כמו שאמרו חכמינו ז"ל שנסעו מאחרי ה' כתינוק הבורח ליבטל מדברי תורה וכנזכר במדרש (ילקוט שמעוני בהעלותך תשכט) והביאו מהרש"א ז"ל, וההפסק שעשה בפרשה שאין כאן מקומה הוא שינוי הנרגש לכל, כדי שירגישו שיש בסמיכות הדברים האלה איזה דבר לדרשה, ולכן פרענות דמתאוננים היתה באש ופרענות דאספסוף היתה בבשר, ללמדך אם היו אוהבים התורה שנקראת אש ונקראת בשר לא היה להם פרעניות אלו!

שֶׁאֲפִלּוּ אָדָם רוֹדֵף אַחֲרָיו לְהָרְגוֹ, וְנָחָשׁ רָץ לְהַכִּישׁוֹ. נראה לי בס"ד נקיט תרי גוני מזיקין, אדם ההורג בבחירתו, ונחש שאינו נושך בלא לחש, ומה שאמר עליהם אמר דוד (תהלים קלט, כא) הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ הֳ' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט, פירוש בלאו הכי הפסוק נראה כפול אך בזה יבא נכון, מְשַׂנְאֶיךָ אֶשְׂנָא אלו אנשי בתי עבודה זרה, וּמִתְקוֹמֶמְךָ אנשי דְּבֵי אֲבִידָן, ולכך אמר אֶתְקוֹטָט כי עניינם היא על ידי קטטות של ויכוח. והא דמסתפק בְּסִפְרֵי דְּבֵי אֲבִידָן , היינו משום דלא יבצר מהיות מעורבין בספרי הקדש עמהם, ונראה לי כמו שם בֵי אֲבִידָן נאמר לרעתם שיהיו אבודין כן שם 'נִצְרְפֵי' לרעתם, שהוא בהפוך אתוון 'פרצין' .

מַר בַּר יוֹסֵף אָמַר אֲנָא מִינַיְהוּ אֲנָא. נראה לי הכונה כי מחמת שהיו רואין אותו חכם גדול היו ממנים אותו להתווכח בשבילם עם שאר בני דתות אחרים, כי שם היו מתווכחים עם כל בעלי דתות, ולכן אמר אֲנָא מִינַיְהוּ אֲנָא , דאמר עוד 'אֲנָא' פעם שנית לומר אף על גב דאנא מנייהו עם כל זה אין אני חס וחלילה נוטה לאמונתם, אלא אֲנָא הוא עומד חזק באמונתי.

אִימָא שָׁלוֹם, דְּבִיתְהוּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְכוּ'. נראה לי בס"ד מעשה זו נזכרה בתלמוד לרמוז בה ענין גדול שיש בין ישראל ובין אומות העולם, דישראל נקראים בְּרָא ואומות העולם בְּרַתָּא, וכמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל על פסוק (שיר השירים א, ה) בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם, עיין שם. וישראל אומרים בִּמְקוֹם בְּרָא , בְּרַתָּא לָא תֵּירוֹת וכן האמת דבן יתקיים לעתיד, שלוקחים ישראל ארץ ומלואה וכל ע' אומות! והנה שרי אומות העולם אף על פי כי בתחלה אומרים בְּרָא וּבְרַתָּא, כַּחֲדָא יִירְתּוּן שרוצים להשוות האומות שלהם עם ישראל, עם כל זה לסוף יהיו מודים בִּמְקוֹם בְּרָא, בְּרַתָּא לָא תֵּירוֹת וכמו שנאמר (מלאכי א, ה) וְעֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ יִגְדַּל הֳ' מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל. על כן תמצא דאותו פלסוף שהוא מנייהו הוי תחלה אמר בְּרָא וּבְרַתָּא כַּחֲדָא יִירְתּוּן, וסוף הודה בִּמְקוֹם בְּרָא, בְּרַתָּא לָא תֵּירוֹת. והנה הַשְׁרָגָא רמז לשליטת אומות העולם בעולם הזה שיש לזה סוף וקץ, דאין השרגא דולקת אלא על ידי שמן שבה וככלות השמן נכבית, כן הם קיימים עתה בעולם מכח נצוצות קדושה בקליפתם, ואחר בירור כל נצוצות קדושה מקליפתם יאבדו מאליהם, וְחַמְרָא רמז לתלמיד חכם שעוסק בתורה כחמור למשוי, וכמ"ש (בראשית מט, יד) יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם, ולכן כתיב במשיח (זכריה ט, ט) עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר, רצונו לומר רוכב על זכות תלמידי חכמים! ולזה אמר אָתָא חַמְרָא זכות תלמידי חכמים וּבָטַשׁ לִשְׁרָגָא שליטת אומות העולם וגבר ישראל! ועוד נראה לי בס"ד בפשט המאמר עַיְלָא לֵיהּ שְׁרָגָא, דהאשה נקראת נר כמו שאמרו חכמינו ז"ל בגזירת החרבן שהיה על שני פתילות בנר אחד, רצונו לומר אשת איש מזנה עם אחרים, דהשרגא כלי קבול שתקבל בתוכה אבר התשמיש הדומה לפתילה, והזרע הדומה לשמן, והשרגא מאירה את הבית, כן האשה מאירה לבית דבלעדה יחשך הבית , ולכן עַיְלָא לֵיהּ שְׁרָגָא הרומזת לאשה, לומר למה תגרע מן הזכר? הלא היא מאירה כנר המאיר בחשוכה! ורבן גמליאל עַיִּיל חַמְרָא לוּבָא, שהחמור זן את בעליו על ידי המשוי שנושא עליו, כן הזכר הוא נושא משוי עול הפרנסה להביא לביתו ומזין את אשתו, על כן הזכר הוא העיקר דהכל צריכין למארי חטייא!