בן יהוידע על סנהדרין צח:

אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הַמַּלְכוּת הָרְשָׁעָה עַל יִשְׂרָאֵל תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים (מיכה ה, ב) . נראה לי בס"ד לפרש בזה רמז הכתוב הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לֹא הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה (ישעיה ט, ב) כתיב לֹא באל"ף וקרינן לוֹ בוא"ו ודרשינן לתרווייהו הִרְבִּיתָ הַגּוֹי בהתפשטות מלכותו אך לֹא לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה כי אם לנו שבראותנו נעשה כך נדע דבן דוד בא. והנה בתשעה חדשים יש ר"ע [30×9=270] יום וידוע גלות האחרון הוא בעבור עונות שאדם דש בעקביו. ובזה יובן (תהלים מט, ו) 'לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע' אותן תשעה חדשים בשביל ש'עֲו‍ֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי'. ובזה יובן בס"ד (תהלים ז, י) 'יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים' אותם ר"ע יום ואז 'תְּכוֹנֵן צַדִּיק' שיבא המשיח בן דוד. והנה תשעה חדשים אלו יש בהם ר"ע ימים ור"ע לילות כמנין 'שמר' [270×2=540] שהקדוש ברוך הוא שמר את ישראל בימים ולילות אלו שיש בהם שליטה לאדום בעולם. ובזה יובן בס"ד (תהלים לז, לז) 'שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר' כלומר שמ"ר ימים ולילות אלו כאשר תמו ונשלמו אז 'וּרְאֵה יָשָׁר' הוא מלך המשיח וקראו ישר שיש שררה מן הכתר שהוא זוכה ליחידה מן הכתר שהוא מדרגה יו"ד מתתא לעילא.

מַאי "רָאִיתִי כָל גֶּבֶר" אָמַר רָבָא בַּר יִצְחָק אָמַר רַב: מִי שֶׁכָּל גְּבוּרָה שֶׁלּוֹ (ירמיה ל, ו) . כתב הרמ"ה ז"ל אפילו גבורה שבגבורים של בני אדם נתונה לו יהיה באותה שעה ידיו על חלציו כיולדה כענין שנאמר וְאַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים עָרוֹם יָנוּס בַּיּוֹם הַהוּא (עמוס ב, טז) והמפרש זולתי זה הפירוש עתיד ליתן את הדין עד כאן לשונו. ונראה דבא לשלול בזה הפירוש שכתוב ברש"י ז"ל דמפרש על הקדוש ברוך הוא וחש הרב לכבוד שמים לפרש זה על הקדוש ברוך הוא והאמת אתו בזה, אך אפשר לפרש זה על מלאך גבריאל שהוא בסוד הגבורה כנודע והואיל וכתוב בו בנבואת יחזקאל הנביא ע"ה וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו (יחזקאל ט, ב) לכך כתוב בו כאן וידיו על חלציו ודוק.

הַלָּלוּ מַעֲשֵׂה יָדַי, וְהַלָּלוּ מַעֲשֵׂה יָדַי, הֵיאַךְ אֲאַבֵּד אֵלּוּ מִפְּנֵי אֵלּוּ. קשא כיון דאמר הכי מעיקרא איך סוף דבר דבר יאבד העכו"ם מפני ישראל? ונראה לי בס"ד דהן אמת האדם הוא מעשה ידיו יתברך אך אם יחטא ויקלקל מעשיו פוגם בכל אבריו ומשתנה צורתו בעיני החיות וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קנא:) אין החיה שולטת באדם אלא אחר שיחטא שנדמה לה כבהמה כי קודם שיחטא כתוב באדם וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ (בראשית ט, ב) וכן אמרו בזוהר הקדוש דהחטא מעביר צלם הקדוש מעליו ומשתנה ממש. ואם כן אחר שחטאו והרשיעו גרמו לשנות מעשה ידיו יתברך ואין נקראים עתה 'מַעֲשֵׂה יָדָיו' ורק ישראל שמועלת להם התשובה אף על פי שחוטאים ומשתנים הנה כשיעשו תשובה עובר השינוי מהם וחוזר הצלם הקדוש להם ואז הם חוזרים להיות מעשה ידיו יתברך ואם כן בדין הוא שיאבד העכו"ם מפני ישראל. ובזה יובן בס"ד הכתוב הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ (תהלים קב, כז) פירוש דוד המלך ע"ה אומר על העכו"ם ' הֵמָּה יֹאבֵדוּ ' מפני ישראל, משיבה לו רוח הקודש מה תרצה שֶׁ' אַתָּה תַּעֲמֹד ' כלומר אתה ראש אומת ישראל שהאומה כולה נכללת בך והעכו"ם ' כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ ' והלא 'הַלָּלוּ מַעֲשֵׂה יָדַי וְהַלָּלוּ מַעֲשֵׂה יָדַי הֵיאַךְ אֲאַבֵּד אֵלּוּ מִפְּנֵי אֵלּוּ'? והשיב דוד המלך ע"ה כך שורת הדין נותנת ומחייבת דְּ' כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם ' יען כי הם מצד עצמם ' וְיַחֲלֹפוּ ' שנשתנו מכח רשעתם ואין נחשבים עתה מעשה ידיך ורק ישראל לבדם שמתקבלים בתשובה הם נחשבים מעשה ידיך.

הַיְינוּ דְּאָמְרִי אֱינָשֵׁי רָהֵיט וְנָפַל תּוֹרָא וְאָזֵיל וְשָׁדֵי לֵיהּ סוּסְיָא בְּאוּרְיֵיהּ. עיין פירוש רש"י ז"ל והדבר תמוה הוא דבהאי אמרי אינשי ליכא משמעות לעיקר הדבר דמייתי עליה המשל הזה כי הוא מייתי זה על מה שאמר 'הֵיאַךְ אֲאַבֵּד אֵלּוּ מִפְּנֵי אֵלּוּ' דקשה לאבד העכו"ם מפני ישראל ובמשל דאמרי אינשי לא נזכר מזה כלום ולא אתמר במשל אלא רק שהביא הסוסיא והניח באבוס השור שזה יורה על מה שנתן גדולת ישראל לאומות העולם שהניח אומות העולם במקום ישראל והיכא קאמר במשל על עת שחוזרין ישראל בתשובה שקשה לפניו יתברך להסיר אומות העולם ולהחזיר את ישראל למקומן. ונראה לי בס"ד כי במשל קאמר כשנפל השור דאי אפשר להעמידו באבוס שלו מביא סוסיא ומניחה באבוס השור, וקשא למה הביא הסוסיא וכי הסוסיא אין לה אבוס לעצמה והלא הסוסיא יקרה יותר מן השור ובודאי יש לה אבוס והוה ליה למימר שיביא החמור ויניחו באבוס השור, משום דהחמור מחמת גריעותו אין עושין לו אבוס אלא משליך התבן לפניו ונותן לו השעורים בכיס ותולהו בצוארו ואוכל, ועל כן אחר שנפל השור ואין ראוי להעמידו על האבוס שלו שנשאר אבוסו ריקן יביא החמור שאין לו אבוס ויעמידו באבוס השור ואמאי לא נקטי המשל דאמרי אינשי בהכי שבנפילת השור יביא החמור ויעמידו באבוס השור? אלא ודאי שמע מינה הא דאינו מביא החמור הגרוע שאין לו אבוס ומעמידו באבוס השור היינו מפני שחושב דאחר שיתרפא השור קשה לו להעביר החמור מן האבוס ולהניח השור על אבוסו אף על פי דהחמור גרוע לכך מביא הסוסיא שהיא בלאו הכי יש לה אבוס דאז כשיתרפא השור יעביר הסוסיא מן האבוס של השור ויחזיר השור לאבוסו מפני שהסוסיא יש לה אבוס לעצמה ועתה יחזירנה לאבוס שלה ולפי זה שפיר מביא הא דאמרי אינשי הנזכר על דבר זה שאמר איך אאבד אלו מפני אלו.

וְאֶלָּא מַאן אָכִיל לְהוּ חִילֵּק וּבִילָּק אָכְלִי לְהוּ. פירוש בני אדם פחותים וגרועים מאד שהיו בזמנם ששמותם היו כך אחד שמו חִילֵּק ואחד שמו בִּילָּק וכן אומרים בלשון ערבי על בני אדם פחותים ג'יעיט ומע'יט וגם אלו הם שמות שני בני אדם שהיו בארצות הערב אלו בזמן קדמון ששמותם כך ולכן כל הפחותים מכנים אותם בשמם זה. מיהו נראה לי בס"ד כיונו בתלמודא בשמות אלו על אדום וישמעאל והיינו חִילֵּק אדום שקליפתם חזיר שיש לו סימן טהרה אחר שפרסותיו סדוקות וזהו חילק אך בִּילָּק הוא ישמעאל שקליפתו גמל שיש לו סימן אחד של טהרה שהוא מעלה גרה שיש בזה ענין פתיחת הפה ועיין בשרש ז"ל ערך בלק שפירש בִּילָּק לשון פתיחה הוא עיין שם והיינו מעלה גרה. ומה שאמר ' עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל דְּאָכְלִי שְׁנֵי מָשִׁיחַ ' נראה לי בס"ד שני אינו רצונו לומר שנה ושנות אלא לשון שנים כלומר דאכלי שני משיחים שהם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף שלא יהרג משיח בן יוסף ויאכלו ישראל מטוב ממשלתו, ומקשי רב יוסף 'פְּשִׁיטָא' ומשני לאפוקי מרבי הלל דאמר 'אֵין מָשִׁיחַ לְיִשְׂרָאֵל' משיח בסתם קאי על משיח בן יוסף וסבר רבי הלל שלא יהנו ישראל אלא ממשיח בן דוד אבל משיח בן יוסף כבר אכלו את טובו וזיוו והדרו בימי חזקיה שנתגלגל בחזקיהו המלך ע"ה וגם גוג ומגוג נתגלגלו בסנחריב. ומה שאמר רב יוסף ' שְׁרָא לֵיהּ מָרֵיהּ לְרַבִּי הִילֵּל ' מפני שהבין דקאי רבי הלל אכלהו גם על משיח בן דוד או אפשר דגם רב יוסף הבין בכוונת רבי הלל כדברינו דקאי רק על משיח בן יוסף ומקשי ליה מפסוק (זכריה ט, ט) 'הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא' דמסיים ביה 'עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר' שזה הכתוב מוכרח לפרש אותו על משיח בן יוסף שיבא תחילה קודם משיח בן דוד ואם כן איך יאמר דאכלוה למשיח בן יוסף בימי חזקיהו.

מַה שְּׁמוֹ? דְּבֵי רַבִּי שֵׁילָא אָמְרִי "שִׁילֹה" שְׁמוֹ (בראשית מט, י) . אין הכונה שכל אחד בא להחליט לו שם זה שאומר עליו אלא כל אחד כונתו ראוי שיהא נקראת בשם זה שמוציא לו אסמכתא מן הפסוק. ומה שאמרו רבנן ' חִיוָּורָא דְּבֵי רַבִּי ' שְׁמוֹ, נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל 'כָּל רַב מִבָּבֶל וְכָל רַבִּי מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל' ופירש רבינו האר"י ז"ל הכונה בחוץ לארץ יש הארת 'רַב' [202] שהוא מספר ע"ב וק"ל [202] בסוד הִנֵּה הֳ' רֹכֵב עַל 'עָב קַל' וּבָא מִצְרַיִם (ישעיה יט, א) ובארץ ישראל יש הארת ע"ב ק"ל הנזכר בתוספת עשרה לכן שם הוא 'רַבִּי' וכנזכר בדברי קדשו נמצא בארץ ישראל שם הארת 'רַבִּי' וידוע דהמשיח סובל חולאים ויסורין ומצטער בעבור ישראל ובעבור חרבן ציון וירושלים אשר משלו בם זרים וגלו ישראל מתוכם ולכן נקרא ' חִיוָּורָא דְּבֵי רַבִּי ' שהוא סובל חולאים ויסורין בעבור בית רבי היא ציון וירושלים וכל ערי ארץ ישראל שיבנו בב"א [במהרה בימינו אמן] וארמון על משפטו ישב.

אָמַר רַב נַחְמָן: אִי מִן חַיָּיא הוּא כְּגוֹן אֲנָא שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא" (ירמיה ל, כא) . נראה לי בס"ד היה מקובל אצלם שבכל דור ודור יבא נצוץ מן משיח בן יוסף ויתגלגל באיזה צדיק שבדור על דרך שאמרו רבותינו ז"ל על משה רבינו ע"ה שבכל דור יבא נצוץ ממנו בצדיק שבדור וכמו שכתוב בספר הלקוטים לרבינו זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] על פסוק וַיִּתְעַבֵּר הֳ' בִּי לְמַעַנְכֶם (דברים ג, כו) וכבר נודע מכתבי רבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל שרבינו האר"י זלה"ה היה בו נצוץ משיח בן יוסף וכבר הזהיר רבינו האר"י זלה"ה לתלמידיו לכוין בכל יום בתפלת העמידה באומרם 'וְכִסֵּא דָוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה בְתוֹכָהּ תָּכִין' על משיח בן יוסף שהוא נקרא 'כִּסֵּא דָוִד' וכנזכר בשער הכונות. והנה הם היתה קבלה בידם כי נצוץ משיח בן יוסף אשר יבא בכל דור בצדיק שבדור יבא בצדיק שהוא מזרע דוד המלך ע"ה ולכך קורין אותו בשם 'כִּסֵּא דָוִד' ובא רב נחמן לומר דאין הכונה שיהיה בזרע דוד ממש אלא אפילו כגון אנא שאיני מזרע דוד ורק אשתי בת ריש גלותא היא מזרע דוד אפשר שנחשב איש זה מזרע דוד משום בעל כאשתו ויתגלגל בו נצוץ משיח בן יוסף ולכן אמר ' כְּגוֹן אֲנָא ' לעשות דמיון בעצמו ולכן לא אמר 'אֲנָא הוּא' דאין כונתו להתגדל ולומר שבי נצוץ משיח בן יוסף אלא אמר שיבא אפילו באדם כמוני דרק אשתי היא מזרע דוד המלך ע"ה. ומביא קרא על זה ' וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ ' תיבת אַדִּירוֹ הוא 'אור יד' כי משיח הוא אור יד כי דוד [14] הוא מספר יד [14] רמז לדבר וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָד (שמואל א' יט, ט) וזה יהיה 'מִמֶּנּוּ' רצונו לומר מזרע דוד שהוא יד גם 'מִמֶּנּוּ' ראשי תיבות ' מ תרין מ זלין נ וצר ו נקה' שיהיה נשפע משם 'וּמֹשְׁלוֹ' זה משיח בן יוסף שנקרא בסוג מושל לגבי משיח בן דוד 'מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא' רצונו לומר מקרבו של דוד המלך ע"ה יוצא כלומר מזרעו של דוד המלך ע"ה. ומה שאמר רב ' אִי מִן חַיָּיא הוּא כְּגוֹן רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ ' גם כן כונתו על ניצוץ משיח בן יוסף שיבא בכל דור ואמר כגון רבינו הקדוש שהיה מזרע דוד המלך ע"ה מנוקבייא וסבל יסורין רבים בעבור להגין על הדור מאיליו ומעצמו כאשר סובל משיח בן יוסף יסורין וכמו שאמרו לעיל שעליו נאמר וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ (ישעיה נג, ה) ולכן אם ימצא בדור צדיק מזרע דוד המלך ע"ה וסובל יסורין קשים זו הוכחה שיש בו ניצוץ משיח בן יוסף. ואמר עוד ' אִי מִן מֵתַיָּא הוּא כְּגוֹן דָּנִיֵּאל אִישׁ חֲמוּדוֹת ' כי גם הוא היה מזרע דוד המלך ע"ה כי היה משבט יהודה וסבל יסורין בשביל ישראל כדכתיב בדניאל (דניאל י, ב) בַּיָּמִים הָהֵם אֲנִי דָנִיֵּאל הָיִיתִי מִתְאַבֵּל שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים לֶחֶם חֲמֻדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא בָא אֶל פִּי וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי עַד מְלֹאת שְׁלֹשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים. ועוד אמר שם (פסוק יב) וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹקֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ. ונראה שיש עוד טעם נכון לומר על המשיח ' אִי מִן מֵתַיָּא הוּא כְּגוֹן דָּנִיֵּאל אִישׁ חֲמוּדוֹת ' כי דניאל ע"ה השיג עתיק יומין דעשיה שהוא הכתר ודוק היטב.

עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲמִיד לָהֶם דָּוִד אַחֵר. נראה לי דקאי על משיח בן דוד דגם הוא נקרא בשם דָּוִד דכתיב וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם (ירמיה ל, ט) . ואומרו ' כְּגוֹן קֵיסָר וּפַלְגֵּי קֵיסָר ' נראה לי בס"ד בהקדים מה שאמרתי בס"ד בפסוק 'עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים' (תהלים קיט, קכב) והוא כי אותיות שאחר אותיות דָּוִד הם אותיות הַזֶּה [17] שהם מספר טוֹב [17] ואם תצרפם עם מספר דָּוִד [14] יהיה מהם מספר שם אֵ־ל [31] שהוא חסד וזועם בכוחות הדינין כמו שאמרו בזוהר הקדוש על פסוק אֵ־ל זֹעֵם בְּכָל יוֹם (תהלים ז, יב) רצונו לומר זועם בכוחות הדינין שלא יתגברו ולא יעשו רעה בעולם. וזהו שנאמר עֲרֹב עַבְדְּךָ אני דוד תערב מספר שמי למספר טוֹב הבא אחר שמי שבזה יהיה לי הארה ושפע משם א־ל שהוא חסד ועל ידי כך אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים כי שם א־ל זועם בהם. וידוע ששם אֵ־ל במלואו עולה קפ"ה [אל״ף למ״ד=185] וידוע שהקדוש ברוך הוא קורא את הצדיק בשם כפול דרך חיבה משה משה אברהם אברהם יעקב יעקב שמואל שמואל, ואם כן המשיח שנקרא גם כן בשם דוד כאמור ודאי כופל שמו דרך חיבה מכל שכן ולפי האמור ששם דוד עם מספר אותיות שאחריו עולים מספר אֵ־ל אשר במילואו עולה קפ"ה וב' פעמים קפ"ה עולה קֵיסָר [185×2=370] ולכן למלך המשיח מכנהו בשם 'קֵיסָר' אך דוד המלך ע"ה הראשון שהקדוש ברוך הוא דבר עמו ולא כפל שמו קורא אותו 'פְּלַג קֵיסָר' שהוא מספר קפ"ה בלבד.