בן יהוידע על סנהדרין צד:

דְּשַׁמְעֵיהּ לְנָבִיא דְּקָאָמַר: "יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֶת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט, וּמְשׂוֹשׂ אֶת רְצִין וּבֶן רְמַלְיָהוּ" (ישעיה ח, ו) . נראה הַשִּׁלֹחַ כתיב על כן אותיות 'מי השלוח' הם אותיות 'להמשיח' דקאי על חזקיהו המלך ע"ה והוא חשב על שבט יהודה ובנימין גם כן.

"מְאֵרַת הֳ' בְּבֵית רָשָׁע" זֶה פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ, שֶׁהָיָה אוֹכֵל אַרְבָּעִים סְאָה גּוֹזָלוֹת בְּקִנּוּחַ סְעוּדָה (משלי ג, לג) . נראה לי הא דנקיט לשון מארה, דידוע ברכה של הדגן נמשכת מן הבינה שהוא סוד מאה כי המאות בבינה ולכן כתיב ביצחק וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים (בראשית כו, יב) נמצא המאה היא מקור הברכה של המזון והצדיק האוכל לשובע נפשו (משלי יג, כה) שאוכל מעט ושבע היינו יבא ברכה מן המאה בתוך מעיו וישבע בחלק מעט במקום מרובה אבל הרשע רחוק הוא מן הברכה ואז יבא אות ר' הרומז לרשע כנזכר בגמרא דשבת (שבת קד.) ויכנס בתוך המאה ותהיה צירוף 'מְאֵרָה' ולזה אמר 'מְאֵרַת הֳ' בְּבֵית רָשָׁע' אמר רָשָׁע דייקא דאות ר' רומז לרשע. והא דאמר גּוֹזָלוֹת ולא אמר עופות רמז לפי דרכו דהרשע שאוכל בלא ברכה ואינו מברר ניצוצי קדושה הוא גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל ולכן קרי לעופות שלו שהיה אוכל בשם גּוֹזָלוֹת לשון גזילה.

"וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ", זֶה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה (משלי ג, לג) . נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הגלגולים דף מא.) בסוד החו"ג [החסד וגבורה] המתפשטים בשש קצוות בבחינת הגדלות כי גבורת הגדלות העולה דרך עליה מן היסוד לנצח הוא חזקיהו מלך יהודה יעוין שם. וידוע דהנצח הוא ירך המיוחד שהוא הימני ואותיות יְבָרֵךְ יהיו תיבת בַּיָּרֵךְ בהפוך אתוון כלומר נְוֵה צַדִּיקִים הוא היסוד בַּיָּרֵךְ הוא הנצח זֶה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה. ועוד נראה לי בס"ד דקרי לחזקיהו המלך ע"ה 'נְוֵה צַדִּיקִים' על פי מה שאמר בשער הגלגולים דנפש דאצילות שנסתלקה מן אדם הראשון בחטאו לסוף נתגלגלה בנדב ואביהו הנקראין ירכי קשוט דמתמן נביאים, ואחר כך לקחם פנחס במעשה זמרי ואחר כך נתגלגלה בשמואל ואחר כך נתגלגלה בחזקיה המלך ע"ה יעוין שם. ולכן קרי לחזקיהו 'נְוֵה צַדִּיקִים' שלקח נפש שנתגלגלה פעם ראשונה בנדב ואביהו הם שני צדיקים והם בירך כי הם תרין ירכין ולזה אמר נְוֵה צַדִּיקִים 'יְבָרֵךְ' אותיות 'בַּיָּרֵךְ' כלומר נְוֵה צַדִּיקִים שהם 'בַּיָּרֵךְ' הוא חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה.

שֶׁהָיָה אוֹכֵל לִיטְרָא יָרָק בִּסְעוּדָה (משלי ג, לג) . זו גרסה הנכונה ולא גרסינן 'בָּשָׂר' ומה שאמר לִיטְרָא לאו דוקא אלא אוכל מעט ודומה בעיניו ליטרא כי היה צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ (משלי יג, כה) והאכילה מתברכת במעיו הגם דהיא מעט. ונראה לי בס"ד לכך בחלותו כתיב וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר (ישעיה לח, ב) ורבותינו ז"ל (ברכות י:) דרשו שהליץ בתפלתו ומה שונמית שעשתה עליית קיר החייתה את בנה וכו' ולפי האמור כאן שהיתה אכילתו ירק, הסב פניו אל הַ' קִּיר ' שהוא בהפוך אתוון יָרָק לזכור לו הקדוש ברוך הוא זכות זה שהיה אוכל יָרָק במקום בָּשָׂר ומסגף עצמו אף על פי שהוא מלך.

אֵין נִמְסָר עַם עָיֵף בַּתּוֹרָה בְּיַד מִי שֶׁמֵּצִיק לוֹ (ישעיה ח, כג) . נראה לי בס"ד בתורה כתיב כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם (משלי ד, כב) ודרשו רבותינו ז"ל (עירובין נד.) למוציאהם בפה. וידוע דאות פ"ה באלפ"א בית"א כפולה שהיא פ"ף אחת סתומה ואחת פתוחה ופ"ה פתוחה היא רומזת שיפתח האדם פיו בתורה דעל זה קאמר 'למוציאהם בפה' אך פ' סתומה לכתר תורה שיהיה מן שבעים פנים והיינו תחלק אות פ ' לשני חלקים שהם חלק אחד יו"ד כנגד אות יו"ד שהיא בתוך פ' וזו היו"ד רומזת לכתר כי יו"ד [20] מספרה עשרים ואותיות עשרים [620] הם מספר כתר [620] ונשאר ע ' רומז לשבעים פנים של התורה שהכתר נשלם בהם נמצא לפי זה אותיות פ"ף נעשו עי"ף ולזה אמר אֵין נִמְסָר עַם ' עָיֵף ' בַּתּוֹרָה ונרמז שני פפ"ין אלו בדברי רבותינו ז"ל שאמרו למוציאהם בפה 'ב' פה'.

לֹא כָּרִאשׁוֹנִים, שֶׁהֵקֵלוּ מֵעֲלֵיהֶם עֹל תּוֹרָה, אֲבָל אַחֲרוֹנִים, שֶׁהִכְבִּידוּ עֲלֵיהֶם עֹל תּוֹרָה (ישעיה ח, כג) . קשא למה קרי לשבט יהודה שמולך עליהם חזקיהו המלך ע"ה בשם אַחֲרוֹנִים ומאי רבותייהו דשאר שבטים שיהיו נחשבים רִאשׁוֹנִים? ונראה לי בס"ד כי ידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דכל השבטים מושרשים במלכות בעשר ספירות שבה ראובן בחסד שמעון בגבורה לוי בתפארת וכן השאר אבל יהודה במלכות דמלכות ומצד זה קרי לשבט יהודה אַחֲרוֹנִים.

וּרְאוּיִין הַלָּלוּ לַעֲשׂוֹת לָהֶם נֵס כְּעוֹבְרֵי הַיָּם וּכְדוֹרְכֵי הַיַּרְדֵּן (ישעיה ח, כג) . נראה לי בס"ד עוֹבְרֵי הַיָּם על ידי משה רבינו ע"ה שהיה בסוד חמה וְדוֹרְכֵי הַיַּרְדֵּן על ידי יהושע שהיה בסוד לבנה ומספר חַמָּה וּ לְבָנָה [140] עולה למספר ק"מ כמנין יְחִזְקִיָּה [140] לרמוז ראוים עמו של יחזקיה לעשות להם כנס הנעשה על ידי חמה ועל ידי לבנה.

אִם חוֹזֵר בּוֹ, מוּטָב, וְאִם לָאו, אֲנִי אֶעֱשֶׂה לוֹ גָּלִיל בַּגּוֹיִם (ישעיה ח, כג) . הנה נודע מה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פמ'"ג) בפסוק וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה (בראשית יד, טו) שהיה זה ליל ט"ו ניסן גם נס יציאת מצרים היה ליל ט"ו ניסן וגם זה הנס שהיה לישראל בימי סנחריב היה ליל ט"ו ניסן כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ הֳ' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר (מלכים ב' יט, לה) הלילה ההוא הידועה שהיא ליל ט"ו ניסן. נמצא אותה הלילה היתה שלישית לנסים ולזה אמר אֶעֱשֶׂה לוֹ גָּלִיל חלק תיבת גָּלִיל לשתים וקרי בה ג ' לֵיל דהיינו ליל שלישית לנס.

יָבוֹא סַנְחֵרִיב וְסִיעָתוֹ וְיֵעָשֶׂה אֵבוּס לְחִזְקִיָּהוּ וּלְסִיעָתוֹ (דברי הימים ב לב, א) . נראה לי בס"ד נקיט לשון אֵבוּס כי המרבה בשתיית היין נקרא סובא כמו שנאמר זוֹלֵל וְסֹבֵא (דברים כא, כ) דהשתיה מכונית כן כמו סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם (ישעיה א, כב) וכן אֶקְחָה יַיִן וְנִסְבְּאָה שֵׁכָר (ישעיה נו, יב) וידוע דהתורה נקראת יין דכתיב וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי (משלי ט, ה) ולכן חזקיהו שהיה סובא ביינה של תורה בזכות זה יבא סנחריב ויהיה אֵבוּס לו כי סוֹבֵא בהפוך אתוון אֵבוּס . ונראה לי עוד סַנְחֵרִיב [330] גימטריא ש"ל כמנין אֵבוּס לְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ [330] בדקדוק.

חֻבַּל עֹל שֶׁל סַנְחֵרִיב מִפְּנֵי שַׁמְנוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ, שֶׁהָיָה דּוֹלֵק בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת (ישעיה י, כז) . הא דתלה הזכות בשמן לרמוז כי עיקר הזכות היה מלימוד התורה בלילות שהיו לומדין לאור השמן גם תלה הזכות בשמן לרמוז כי הגין עליהם שם בי־ט [21] שהוא רמוז בשמן בסוד הכונה שמכוונים בראשי תיבות ' מִ י שֶׁ עָשָׂה נִ סִּים לַאֲבותֵינוּ' בקדוש החודש דְּ' שֶׁמֶן ' בא"ת ב"ש הוא שם בי ־ ט שבו ניצול דוד המלך ע"ה מן אכיש והוא מסוגל להציל את ישראל מאוייביהם ומספרו כ"א כמנין אהי־ה [21] שהוא סוד הבינה דמתמן אתייהבת תורה.

מֶה עָשָׂה? נָעַץ חֶרֶב עַל פֶּתַח בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְאָמַר: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, יִדָּקֵר בְּחֶרֶב זֶה! (ישעיה י, כז) . צריך להבין למה נעץ 'חֶרֶב' ולא רומח או שאר כלי זיין גם מה לשלול ולמידק באומרו 'בְּחֶרֶב זֶה' בא? ונראה לי בס"ד דידוע דהתלמיד חכם נקרא חָבֵר וכמו שאמר הכתוב הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים (שיר השירים ח, יג) וכן נזכר בלשון המשנה והתלמוד (סנהדרין ח:) ופירשתי בס"ד טעם לזה כי תלמיד חכם עוסק בתורה שבעל פה שיש בה שמונה דרגין שהם כשר ופסול אסור ומותר טמא וטהור חייב וזכאי, ושיעור לימודה של תורה הוא מאה ואחד כדי שתשאר בלב האדם ולא תשכח ממנו, והיא יש בה שני חלקים נגלה ונסתר וכל חלק שיעור לימודו מאה ואחד וב' פעמים מאה ואחד הוא ר"ב ולכן התלמיד חכם נקרא 'רַב' כמו שאמרו כל רב מבבל. וצירוף ח ' דרגין של תורה עם אותיות רַב הוא חָבֵר לכן התלמיד חכם נקרא חָבֵר. ועוד אמרתי בס"ד טעם אחר כי לימוד התורה רמוז באות למ"ד [74] שהוא לשון לימוד ועליון על כל אותיות ומספרו במילואו ע"ד אך צריך שיהיה הלימוד בקול ולא יהיו דברים שבלב וצרף מספר קוֹל [136] עם מספר למ"ד עולה מספר חָבֵר [136+74=210] לכן התלמיד חכם נקרא חָבֵר. ולזה אמרו 'אִם הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו' כי ידי עשו נתברכו בחרב דכתיב וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה (בראשית כז, מ) והקול בתורה שהיא רמוזה באות למ"ד מבטל חרב עשו ולזה אמר כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה יִדָּקֵר בְּ' חֶרֶב ' זֶה דייקא שהוא הפך אותיות ' חָבֵר ' דמי שאינו עוסק בתורה אינו חפץ בחבר לכך אין לו הצלה מן החרב ולכן חִזְקִיָּהוּ [136] מספרו קוֹל [136] כי הוא הגביר קול יעקב בתורה ואותיות סַנְחֵרִיב הם אותיות ' חֶרֶב נִסֵּי ' רמז דהחרב שנעץ חזקיהו בבית המדרש הוא גרם נסי השם יתברך שעשה לישראל.

עֶשֶׂר מַסָּעוֹת נָסַע אוֹתוֹ רָשָׁע בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם (ישעיה י, כח) . נראה לי בס"ד הטעם שנסע עשר מסעות שהוא מהלך עשרה ימים ביום אחד זה היה בהשגחה מן השמים לרמוז לשר שלו שלא נתן לו השם יתברך רשות על ידי הנביא לבא לארץ ישראל ללכדה כולה אלא רק לעשרת השבטים בלבד ולא ירושלם וכמו שאמרו לעיל נָבִיא אַעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אִיתְנַבִּי וְהוּא יָהִיב דַּעְתֵּיהּ עַל יְרוּשָׁלַיִם, ולכן נשתייר ממנו עשרה שלא מתו דכתיב וְנַעַר יִכְתְּבֵם (ישעיה י, יט) כמה יכול הנער לכתוב? אות יו"ד.

"צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים", בִּתּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁעָשׂוּ מִצְווֹת לְפָנַי כְּגַלֵּי הַיָּם (ישעיה י, ל) . הא דדימה אותם לגלים ולא לרבוי אחר, נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (ברכות טז:) אין קורין אבות אלא לשלשה, וכן אמר הפייטן שְׁלֹשָׁה מִי יוֹדֵעַ? שְׁלֹשָׁה אֲנִי יוֹדֵעַ, שְׁלֹשָׁה אָבוֹת, נמצא האבות רמוזים באות גִּימֶ " ל שמספרו שלשה ובמלואו הוא אותיות גַּלִּים ולכן קראה בַּת גַּלִּים, בַּת־גִּימֶ"ל כי אברהם יצחק ויעקב הם שלשה ורמוזים באות גימ"ל ועשו מצות כגלים אותיות גימ"ל.

מֵהַאי לָא תִּסְתַּפִי אֶלָּא אִיסְתַּפִי מִנְּבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע, דִּמְתִיל כְּאַרְיֵה . הא דהוצרך לפרש להם עתה בענין סנחריב צרתם אשר על יד נבוכדנצר הרשע, מפני כי נבוכדנצר הוא אחד מן העשרה שנשארו אצל סנחריב שהשאירו המלאך בנס שלא הרגו עם ההרוגים ונמצא מעתה הוכן נבוכדנצר בעבורם. והא דקראו לַיְשָׁה ולא קראו אדיר כאשר קראו הנביא בזמן ממשלתו, דכתיב עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ (ירמיה ד, ז) נראה קראו לַיְשָׁה [345] כמנין אֱלֹהִים אֲחֵרִים [345] . שהוא עתיד לעשות אלהים אחרים הוא הצלם אשר עשה. וגם עוד לַיְשָׁה [345] כמנין חֲרוֹן אַף [345] שבימיו יהיה חרון אף שיחריב בית המקדש ויגלה את ישראל. גם עוד לַיְשָׁה בהפוך אתוון יִשְׁלָהּ מלשון שולה דגים מן הים שהוא לשון המשכה ויציאה שמושך ומוציא את ישראל מארצם ויגלם לבבל וגם הוא ישלה ברוש שישלה אותו אויל מרודך בנו מקברו כמו שפירש רש"י ז"ל במלכים, כי נבוכדנצר מת בכ"ד לחדש ונקבר ביום כ"ו ואויל מרודך לא רצה לישב על כסאו שחשב אולי עודנו חי ולכך הוציאו אותו לפניו מקברו וגררו אותו לקיים בו נבואת הנביא וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב (ישעיה יד, יט) עיין שם ולכן קראו כאן לַיְשָׁה שהוא אותיות יִשְׁלָהּ כלומר תחילה ישלה את ישראל מארצם ואחר כך ישלה אותו בנו מקברו.