בן יהוידע על סנהדרין פח:

כָּל מִי שֶׁהוּא חָכָם וּשְׁפַל בֶּרֶךְ וְדַעַת הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ יְהֵא דַּיָּן בְּעִירוֹ. פירוש אם חכם ולא עניו אינו זוכה לכוין על האמת לאמיתו. גם צריך לו עוד דרך אחרת שיהיה רוח הבריות נוחה הימנו כדי שיהיו דבריו נשמעים לבריות ויקבלו האמת ממנו.

אֵיזֶהוּ בֶּן עוֹלָם הַבָּא? עַנְוְתָן וּשְׁפַל בֶּרֶךְ. נראה לי בס"ד הכונה דידוע שכל איש ישראל יש לו חלק בעולם הבא מוכן ומזומן בעבורו ואם זכה בעולם הזה יקחנו אחר פטירתו ואם לא זכה יקחנו חבירו (חגיגה טז:) ולכן בהיות האדם חי בעולם הזה אינו בטוח בחלקו שבעולם הבא כדי שתקראנו 'בֶּן עוֹלָם הַבָּא' כי אפשר שיחטא ויקחנו חבירו ולזה שאל אֵיזֶהוּ בֶּן עוֹלָם הַבָּא , כלומר בטוח הוא בחלקו שבעולם הבא שתוכל לקראו עתה 'בֶּן עוֹלָם הַבָּא' ומנה לזה מידות טובות אשר הנמצא בו מידות טובות אלו הוא בטוח בחלקו וראוי לקראו עתה 'בֶּן עוֹלָם הַבָּא'. ומה שאמר ' עַנְוְתָן וּשְׁפַל בֶּרֶךְ ' אף על גב דלכאורה נראה דבר אחד הם, נראה לי עניו בפנימיותו ושפל ברך בחיצוניותו ולזה אמר שְׁפַל בֶּרֶךְ כלומר בגלוי. ומה שאמר ' שַׁיִף עַיִל שַׁיִף וְנָפִיק ' נראה שייף היינו שוחה שעיניו למטה ואינו מסתכל לא בנכסי חבירו ולא בנשי בית חבירו וזהו כד עייל בבית אחרים אבל בביתו הכל שלו ואינו צריך לכך ושייף נפיק בהלוכו ברשות הרבים וברחובות העיר. וְגָרִיס בְּאוֹרַיְתָא תְּדִירָא וְלָא מַחֲזִיק טִיבוּתָא לְנַפְשֵׁיהּ פירוש אף על גב דגריס באורייתא תדירא שדוחק עצמו ללמוד ביום בשעת מלאכה ובלילה בשעת שינה אינו מחזיק טוב זה לעצמו לומר זו הוא 'העדפה על ידי הדחק' ואינו זוכה בה לעצמו מדין האמור גבי אשה עם בעלה אף על גב דמעשה ידיה לבעלה עם כל זה העדפה על ידי הדחק היא לעצמה. או יובן בס"ד הכונה אף על גב דעסיק באורייתא תדירא ובודאי יתחכם מחמת השקדנות אינו מחזיק טיבותא דחכמה לנפשיה לומר כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה (דברים ח, יז) מחמת שאני שקדן בתורה נתחכמתי ביותר אלא יאמר הֳ' יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה (משלי ב, ו) . אי נמי אף על פי דעסיק באורייתא תדירא שחוזר על לימודו כמה פעמים ומחמת כן היה לו זכירה בתורה, אינו מחזיק טיבותא דכח הזכירה לעצמו אלא אומר מאת ה' ניתן לי כח הזכירה.