בן יהוידע על סנהדרין קב:

אָמַר לְמָחָר נִפְתַּח בְּחַבְרִין (מלכים א' יב, כו) (מלכים א יג, לג) . פירש מהרש"א על מנשה בלבד עיין שם. ולי נראה דקאי על כולם דסבירא ליה כמו שדרשו דורשי רשומות שכולם באים לעולם הבא וגם אנשי כנסת הגדולה דמנו אותם באין להם חלק לעולם הבא יודעים הם שסופם להיות להם חלק לעולם הבא וכתבו עליהם כך כדי דתהוי להו כפרה בכתיבה זו.

אָמַר לֵיהּ אִי הֲוַת הָתָם הֲוַת נָקִיטְנָא בְּשִׁיפּוּלֵי גְּלִימָא וּרְהָטַתְּ אַבַּתְרָאִי (מלכים א' יב, כו) (מלכים א יג, לג) . נראה לי בס"ד מה שאמר לו לשון זה ד'שִׁיפּוּלֵי גְּלִימָא' הוא, כי החיצונים נאחזים בשפולי הבגדים כאשר נאחזים ברגלים יותר משאר הגוף בסוד מה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ו.) הני ברכי דרבנן דשלהי מנייהו הוי. ולכן מנהג ישראל לנער שפולי הגלימא אחר ברכת הלבנה כי בקנאת החיצונים בברכה זו יבואו בסוף הברכה להתאחז בשיפולי גלימא כי שם מקום אחיזתם לכך מנערים הגלימא לדחות אותם, וכן נמי מנערים שפולי הגלימא בסדר התשליך לעשות פועל דמיוני להשלכת העונות והקטגורים לתהומא רבא. וכאן אמר לו אי הוית התם הוות נקיט באותם כוחות החיצונים ורץ לעבודה זרה כי מאחר שהיית תפיס בידם הייתם דבוקים זה בזה והיו מושכים אותך ומריצים אותך.

מִפְּנֵי מָה זָכָה עָמְרִי לְמַלְכוּת מִפְּנֵי שֶׁהוֹסִיף כְּרַךְ אֶחָד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (מלכים א טז, כד) . נראה לי בס"ד מפני שהוספת הכרך היתה לכבוד ארץ ישראל ולא לכבודו אף על פי שזה היה עיר המלוכה שלו דאם לכבודו היה לו לקרות לו שם על שמו והוא קראו שומרון על שם שמר אדון ההר שלא רצה להתכבד בו הוא עצמו, וכיון דהיתה שומרון כרך שהוא מדרגה שלישית במעלה כי יש כפר ולמעלה ממנו עיר ולמעלה מן העיר כרך נמצא הכרך בכל מקום הוא מעלה שלישית לכך בשביל שלא כיון לכבודו זכה למלכות שלשה דורות. אי נמי זכה לשלשה דורות למלכות בעבור הכרך מפני שהכרך הוא משובח בשלשה שדרכו להיות בונים בו כל הבתים תחתיים שניים ושלישים.

אַחְאָב שָׁקוּל הָיָה (מלכים א כב, כ) . הנה רבינו האר"י ז"ל (בשער הגלגולים הקדמה ז') פירש שקול היה כלומר נפשו היתה חציה טוב וחציה רע אבל המעשים שלו רובם רעים עיין שם בדברי קדשו ברוחב. ולפי דברי רבינו האר"י ז"ל לא יש קושיא על רב נחמן אך רב יוסף הבין כונת רב נחמן כפשוטה דקאי על המעשים לכך מקשי ליה. ומה שאמר ' שֶׁהָיָה מְהַנֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִנְּכָסָיו ' נראה אין כונתו להנות תלמידי חכמים אלא הוא 'הָיָה וַתְּרָן בְּמָמוֹנוֹ' ולכך היה מאכיל לרעבים בשנת בצורת וכיון שבכלל הרעבים הם התלמידי חכמים לכן כפרו לו מחצה שנעשה חצי עונותיו זכויות ואז היה שקול במעשים מחצה ומחצה.

וַיֹּאמֶר הֳ' אֵלָיו בַּמָּה (מלכים א כב, כא) . הנה ודאי יודע הקדוש ברוך הוא במה כונתו לפתות ושאלו במה כדי שיגלה דבר זה שבלבבו שהוא רוצה להיות רוח שקר ואז יאמר לו 'צֵא מִמְּחִיצָתִי' דחשיב כאלו עשית. ומה שאמר ' דְּפָרַע קִינֵיהּ מַחֲרִיב בֵּיתֵיהּ ' לא נדחה לגמרי ח"ו אלא לפי שעה עד שישוב בגלגול ויתקן עון זה ואחר כך שב למדור השכינה.

מְנַשֶּׁה, 'נָּשָׁה יָ־הּ' (מלכים ב כא, ג) . נראה לי בס"ד כי חזקיהו המלך ע"ה נגזר עליו מיתה בשביל שלא נשא אשה להוליד בנים ואחר כך כשקבל עליו לישא הוסיף לו חמש־עשרה שנה כמנין שם י־ה דאיש ואשה שזכו שם י‏־ה בניהם (סוטה יז.) והוא לא נמנע מקודם אלא בשביל שראה שיוליד בנים רשעים וסוף בטח שישא בת ישעיה הנביא ע"ה וגורם זכות שניהם שיהיה הולד צדיק ובזה ישלים שם י־ה שבין איש לאשתו, והיה לו למנשה לזכור שם י־ה שבעבורו נתלבש אותו צדיק להוליד בן צדיק שבזה יהיה נשלם שם י־ה ואז יהיה צדיק כדי להשלים מחשבתו וכונתו של אביו בשם י־ה והוא שכח שם י־ה זה שנתכוון אביו להשלימו ולכך הרשיע.