בן יהוידע על ראש השנה כג.

(ישעיהו לג, כא) "וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנוּ". זוֹ בּוּרְנִי גְּדוֹלָה. נראה לי בס"ד קרא הספינה הזאת בשם צִי בענין זה דהמלכיות נקראו (תהלים מח, ח) 'אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ' וכן נקראו (איוב ט, כו) 'אֳנִיּוֹת אֵבֶה' אך יש ד' מלכיות שהם כוללים כל שבעים אומות ונרמזים בארבע אצבעות היד ורק הגודל רומז לישראל והאניה החזקה שבהם היא של אדום שהיא רמוזה בזרת שהוא רביעי שבארבע אצבעות ולכן כתיב בעשו (בראשית כה, כז) 'אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד' שהוא צ"י ד' וזה לא יעברנו לנחל הקדוש שאין לו חלק בו. ודע כי 'זוֹ בּוּרְנִי גְּדוֹלָה' לא היה צריך לה י"ב אלף בני אדם עוסקים ששה חדשים עד שימלאו אותה אך נראה הוצרכו לכך מפני שאין האלמוגים קרובים לשפת הים אלא רחוקים וצריכין לישא החול בספינות קטנות עד שיוליכו אותה לספינה הגדולה שהיא אצל האלמוגים ולכך צריך להם זמן הרבה. ומה שאמר 'מַסְקָן כִּיסְתָּא' הם האלמוגים שקורין מרג'אן והוא אמצעי בין הדומם ובין הצומח. ומה שאמר 'פַּרְוָותָא דְּמַשְׁמְהִיג' רוצה לומר פרוותא הוא נמל בלשון המשנה ובלשון ערבי מינ"א ששם מנוח הספינות ההולכים בים ומשמהיג לשון מלכות דהיינו מה שקורין סלטנ"א או סיני"י.

כָּל שִׁטָּה וְשִׁטָּה שֶׁנָּטְלוּ גּוֹיִם מִירוּשָׁלַיִם, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לָהּ. נראה לי בס"ד על פי מה שכתבתי במקום אחר דירושלם שהיא באמצע הישוב נשפעת מן קו האמצעי שהוא סוד אהי"ה הוי"ה שד"י שהם בכתר ותפארת ויסוד דהמה שי"א אורות כי הם ראשי תיבות 'אִישׁ' והארה זו של אִישׁ היא כפולה שהיא בבחינת היושר ובבחינת העיגולים. ובזה יובן 'לא נתמלאת צור אלא מחרבנה של ירושלם' (מגילה ו.) כי צור במילואה כזה צד"י וא"ו רי"ש אותיות המלוי המה 'דּוּ אִישׁ' רוצה לומר שני פעמים אִישׁ דהארה זו נסתלקה מן ירושלם בחרבן ונרמזה במילוי של צור. ובזה יובן הפסוק (תהלים פז, ה) 'וּלֲצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן' פירוש הארה זו של אִישׁ וְאִישׁ שהם של קו האמצעי שהם כתר ותפארת ויסוד ששם הוא אהי"ה הוי"ה שד"י דראשי תיבות שלהם אִישׁ והם כפולים דיושר ועיגולים יולד בה שתחזור הארות אליה 'וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן' קרי בה 'על יון' שהוא אחת מארבע מלכיות, אך בית חשמונאי גברו עליהם ולא יכלו להחריב ירושלם כאשר עשו בבל זה נבוכדנצר הרשע בבית ראשון ואדום בבית שני. ונמצא השפעה והארה זו של אִישׁ וְאִישׁ עתידה לחזור לירושלים והנה 'אִישׁ' עם האותיות גימטריא 'שִׁטָּה' [314] וזהו שאמר 'כָּל שִׁטָּה וְשִׁטָּה שֶׁנָּטְלוּ גּוֹיִם מִירוּשָׁלַיִם' כמו שרמזנו במאמר לא נתמלאת צור אלא מחרבנה של ירושלים שהוא 'דּוּ אִישׁ' הרמוזים במלוי צור 'עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לָהּ' וכמו שכתבתי בס"ד על פסוק 'וּלֲצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ'.

כָּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וּמְלַמְּדָהּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, דּוֹמֶה לַהֲדַס בַּמִּדְבָּר, דְּחָבִיב. נראה לי בס"ד מִּדְבָּר דנקיט באופן הראשון הוא מדבר שמם שאין בו עוברים ושבים ולכן אין הנאה מהדס הנטוע שם, אך מדבר דנקיט באופן זה השני הוא במקום הישוב שהכל עוברים ושבים בו ורק הוא מקום הפקר דכל קרקע שהיא חוץ לגנות ופרדסים נקראת רשות הרבים שהוא מדבר, ובזה הכל נהנים כי הנטוע תוך הגינה מי יוכל להכנס שם כדי שיהנה דרשות היחיד היא. והא דכינה התורה בשם הֲדַס היינו כי תורה שבעל פה דאיירי בה הכא היא בחינת שם אדנ"י שמספרו הם בסוד (חבקוק ב, כ) 'וַהֳ' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ' ויש בה ד' חלקים שהם פרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד] נמצא היא ד' הוא סוד וזהו צירוף 'הֲדַס' שהוא ד' הַס. אי נמי התורה נקראת טוֹב וד' פעמים טוֹב כנגד פרד"ס הוא מספר חַיִּים [17×4=68] ועם הכולל גימטריא 'הֲדַס' [69] . גם ההדס משולש והוא רומז לחסד שנקודתו סגו"ל שהוא משולש כשלש נקודות כדוגמת שילוש עלי ההדס והתורה היא בסוד החסד דכתיב (דברים לג, ב) 'מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ' וכן הוא אומר (משלי לא, כו) 'וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ' והחסד הוא שם אֵל דכתיב (תהלים נב, ג) 'חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם' ושם אֵל הוא אותיות אל"ף למ"ד והיינו אות אל"ף לשון לימוד כמו (תהלים נה, יד) 'אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי' וזה קאי על לימוד הגרסא ואות למ"ד גם כן הוא לשון לימוד וזה קאי על לימוד הסברא והעיון ונקודת החסד סגו"ל שהוא שלש נקודות, וכנגד זה יש בלימוד האחד מה שלומד מרבו, והשני מה שלומד מחביריו והשלישי מה שלומד מתלמידיו כמו שאמרו (תענית ז.) הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכולם, ולכן הלומד תורה ומלמדה דומה להדס.

וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: (יואל ד, כא) "וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי, וַהֳ' שׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן". הא דסיים 'וַהֳ' שׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן' יש להבין מה שייכות יש בזה לראש הפסוק? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו ז"ל בליקוטי תורה פרשת טהרות וזה לשונו, דע כי יש באשה חמשה דמים טהורים וחמשה דמים טמאים והם שני בחינות מנצפ"ך דבינה ותפארת שהם בסוד קס״ת הסופר כנודע, ואלו חמשה מנצפ"ך שלוקחת על ידי הבינה הם טהורים שהם גבורות ממותקות אבל אותם שלוקחת על ידי התפארת הם דינים גמורים, ואלו השני בחינות הם 'ציון וירושלם' כי ציון הם הדינים שלוקחת על ידי הבינה, ולכן היא רחמים אך ירושלים הם הדינין שלוקחת על ידי התפארת, עד כאן לשונו, יעוין שם. והנה מה שנעשה בהרוגי מלוכה הנה הוא בבחינת הדינין כי נהרגו, אך מאחר שבהריגתם נעשה תיקון גדול וטובה גדולה לעולם, הנה נמצא אותם הגבורות הם היו דמנצפ"ך הממותקות שהם הנקראים ציון, ולזה אמר 'וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי' אך בענין זה של הרוגי מלוכה 'וַהֳ' שׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן' כלומר היה בבחינת הגבורות ממותקים שהם הנקראים ציון.