בן יהוידע על פסחים סו.

אָדָם אֶחָד יֵשׁ, שֶׁעָלָה מִבָּבֶל, וְהִלֵּל הַבַּבְלִי שְׁמוֹ יש לדקדק למה הוצרכו לומר ' עָלָה מִבָּבֶל ' יאמרו יֵשׁ כַּאן אֶחָד שֶׁשִּׁמֵּשׁ שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר וכו'? ועוד יש להקשות למה הוצרכו לומר וְהִלֵּל הַבַּבְלִי שְׁמוֹ יאמרו 'וְהִלֵּל שְׁמוֹ' מאחר שכבר אמרו עָלָה מִבָּבֶל? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמרו בגמרא (כתובות עה. ועוד) 'חד מנייהו דבני ארץ ישראל כתרי מינן' אמנם 'חד מינן מבני בבל דסליק להתם לארץ ישראל הוי כתרי מנייהו', ולזה כוונו לומר שֶׁעָלָה מִבָּבֶל לכאן ואם כן ודאי הוא חכם גדול דחד מבני בבל כד סליק לארץ ישראל הוי כתרי מארץ ישראל. ואם תאמר שמא זה היה עיקרו מארץ ישראל וירד לבבל דרך עראי ועתה עלה מבבל למקומו שבארץ ישראל? לכך אמרו וְהִלֵּל הַבַּבְלִי שְׁמוֹ שכך קורין אותו, נמצא שהוא מאנשי בבל ממש וסליק לכאן. ושוב ראיתי להרב עיון יעקב ז"ל שפירש דקדוק 'עָלָה מִבָּבֶל' כמ"ש אנא עבדא, אך דקדוק של 'הִלֵּל הַבַּבְלִי שְׁמוֹ' לא נרגש בו ובדברי נתיישב שפיר.

שֶׁשִּׁמֵּשׁ שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר. קשה למה הוצרך למנין לומר שהיו שנים וגם היו גדולי הדור, סגי לומר שֶׁשִּׁמֵּשׁ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן, והכל יודעים שהיו גדולי הדור? ונראה לי בס"ד דהאומר נתכוון להרבות בשבחו לומר שֶׁשִּׁמֵּשׁ שְׁנַיִם בִּזְמַן אֶחָד ולא הוה סגי ליה בחד ואילו אחרים הנמצאים כאן אפילו את אחד מהם לא שימש ואמר גְּדוֹלֵי הַדּוֹר לומר כי שניהם שקולים היו בתורה ששניהם גדולי הדור והוא שימש את שניהם מסתמא ידע הדין הזה, דאם לא שמעו מזה ודאי שמעו מזה.

וְעוֹד, קַל וָחֹמֶר, וּמַה תָּמִיד שֶׁאֵין עָנוּשׁ כָּרֵת, דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת וְכוּ'. נראה לי לפי הסלקא דעתיה שתירץ קל וחומר אמר להו ברישא, נראה האי וְעוֹד אינה מדברי הלל אלא דברי הברייתא, אבל לפי המסקנא יש לומר האי וְעוֹד היא מדברי הלל. אמנם יש להקשות כיון דקל וחומר זה איצטרך למה הזכירו אותו בברייתא? ונראה לי בס"ד ללמדנו שבחן של בני בתירא דאף על גב דנצחו אותו בזה הקל וחומר שעשה על ידי הפרכא שעשו שהוא לא השיג הפרכא הזו מעצמו עם כל זה כיבדו אותו להמליכו עליהם.

מִי גָּרַם לָכֶם שֶׁאֶעֱלֶה מִבָּבֶל, וְאֶהְיֶה נָשִׂיא עֲלֵיכֶם? עַצְלוּת שֶׁהָיְתָה בָּכֶם, שֶׁלֹּא שִׁמַּשְׁתֶּם שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן. נראה לי בס"ד גם דבר זה אף על פי שנראה דרך גבהות ח"ו עם כל זה הוא אמרו מצד ענוה שלו לומר אני איני כדאי לנשיאות ורק מן השמים רצו להעניש אתכם בעבור עַצְלוּת שהיתה בָּכֶם לכך גלגלו שאני הקטן ואיני ראוי אֶהְיֶה נָשִׂיא עֲלֵיכֶם, וכיון בזה לשם שמים ללמד מוסר לשומעין שלא יתעצלו בשמושה של תורה.

מִיָּד הוֹשִׁיבוּהוּ בָּרֹאשׁ, וּמִנּוּהוּ נָשִׂיא עֲלֵיהֶם. יש לדקדק הוה ליה למימר מִיָּד מִנּוּהוּ נָשִׂיא עֲלֵיהֶם? ונראה לי בס"ד דמנוי הנשיא צריך שיהיה בקיבוץ חכמים ברוב מנין ורוב בנין וזה לא היה אפשר לעשותו תכף באותה שעה אלא עד ששלחו וקבצו כל החכמים, אך לפי שעה מִיָּד הוֹשִׁיבוּהוּ בָּרֹאשׁ ואחר שאספו כל החכמים מִנּוּהוּ נָשִׂיא עֲלֵיהֶם . ונראה לי דדרשו בדרשה דרבי מאיר דדריש בסוף הוריות (הוריות יג:) לְמִי נָאֶה לְמַלֵּל גְּבוּרוֹת הֳ'? לְמִי שֶׁיָּכוֹל לְהַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ! ורבי מאיר בא על ידי זה בכח גדול בעובדא דרבן גמליאל מפני שזקנו הלל נתמנה לנשיא על ידי דרשה זו. והא דלא נמצא אדם יודע בדין זה נראה דמאחר שהיו מקדשים על פי הראיה היו משתדלים הרבה שלא יהיה ערב פסח בשבת ואפילו אם בהכרח נזדמן מקודם ויש אדם שזוכר עם כל זה לא ידע הטעם למה דוחה שבת ולכך בקשו לדעת הטעם תחלה כדי לעשות המעשה.

אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, שָׁכַח וְלֹא הֵבִיא סַכִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת. אף על גב דגם הוא שכח דבר זה והרי גם הוא אינו יכול להשמיע כל תהלתו מכל מקום דבר זה שאני משום דלא בעו מיניה דבר הנצרך למעשה דשמא לא יהיה שכחה לשום אדם מה שאין כן שאלת פסח דוחה שבת היתה צריכה למעשה, ועוד שאלה זו דשכח ולא הביא היא צורך יחיד מה שאין כן הך שאלת רבים ואוושא מילתא אם ננעלין בה שערי תשובה. ועוד התם איהו ידע וכולהו לא ידעי אבל כאן אם הוא לא ידע גם אינהו לא ידעי ואם כן עדיין אין בהם מי שיוכל להשמיע כל תהלתו כמוהו. ועוד הכא השיב 'שָׁמַעְתִּי וְשָׁכַחְתִּי' ואין זה גנאי וחסרון כל כך כי אפשר שיזכור אחר כך, וכאשר היה כן באמת שזכר אחר כך, אבל גבי פסח דוחה שבת, דין זה לא למדוהו ולא שמעו טעמו כלל, וזה חסרון גדול. ועיין לעיל בהא דלא פסקו אנשי אמונה מירושלם דקאמר הגמרא הוה ליה למימר גמר ושכח דזה עדיף ממי שלא למד כלל? דשכחה חשיב אונס! אי נמי בשכח סכין אין בזה עיכוב דאפשר שיקח סכין מחבירו או יקח סכין מן בית המקדש ודו"ק.

אִם אֵין נְבִיאִים הֵם, בְּנֵי נְבִיאִים הֵם. פירוש ראוים לנבואה ואם כן אינו רחוק שיהיו מכוונים בדבר זה על האמת ברוח הקודש דרך אקראי, וכאשר היה דכוונו האמת מאליהם והוא 'רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה' פירוש רָאָה מַעֲשֶׂה אחת דהיינו תחיבת סכין בצמר הכבש או תחיבת סכין בקרנות הגדי וְנִזְכַּר הֲלָכָה כמו שהיא שהורו שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן על הסכין כן דאם כבש הוא בצמרו ואם גדי הוא בין קרניו.