בן יהוידע על נדרים צא

בָּעִי מָרִיהּ דְּבֵיתָא לְמֵיכַל מִן הַהוּא תַּחְלֵי בְּלָא דַּעְתָּא דְּאִינְתְּתָא. הא דהוצרך תלמודא לפרש שהיה בְּלָא דַּעְתָּא דְּאִינְתְּתָא משום דאם היתה האשה רואה ושתקה ולא אמרה שלא יאכל הוות אסירא דהשתא ידים מוכיחות איכא דהיא מזנה עם אותו נואף מאחר שרצתה שימות בעלה ואז אותה אומדנא היוצאה מדברי הנואף שאמר לבעל הבית שלא יאכל לא היתה מועלת כלום להתיר אותה. ואין להקשות דאותו נואף כיון דידוע לכל שהוא נואף וכדמוכח מלשון התלמוד דקאמר ההוא נואף דעל וכו' דקרי ליה בשם נואף בסתם משמע דנודע דהוא נואף, אמאי לא חש פן בעל הבית יחשוב דעבד איסורא? והא דאמר לו 'לָא תֵּיכוּל' משום דלא ניחא דלימות הבעל כדי שתהיה ביאתו על אשתו מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ (משלי ט, יז) . ויש לומר ההוא נואף סבר מתיקות מים גנובים לא ידעי לה אלא רק המנאפים אבל אנשים דכשרים לא ידעי להאי, ואם כן אדרבה יחשוב בעל הבית דלא עבד איסורא כיון שלא רצה שימות! ודע דאף על גב דאם ימות הבעל אם יבא עליה גם כן עביד איסורא לזנות עם הפנויה אין זה איסורא כאיסור אשת איש ולכך הפסוק חילקם: מַיִם גְּנוּבִים ' יִמְתָּקוּ ' זו ביאה על אשת איש, וְלֶחֶם סְתָרִים ' יִנְעָם ' זו ביאה על הפנויה בזה לא ימתקו אלא ינעם כי ימתקו עדיף טפי מן ינעם. ובהאי פסוקא נימא מילתא מַיִם גְּנוּבִים רמז לניצוצי הגבורה שגנבום החיצונים ' יִמְתָּקוּ ' על ידי הבירור והתיקון וְלֶחֶם סְתָרִים ניצוצי החסדים בסוד טובה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת (משלי כז, ה) ' יִנְעָם ' על ידי הארת הבינה ששם הנועם בסוד וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָ־י אֱלֹהֵינוּ (תהלים צ, יז) . וסיום מסכת נדרים באות נו"ן כי הנדרים שהם באות נון הם בבינה שיש בה חמשים שערים מספר נו"ן ולכן חומר בנדרים משבועות (נדרים טז ,א) כי הנודר הוא כנודר בחיי המלך שהם המוחין הנמשכים מן הבינה שהיא סוד אלקים חיים באור פני מלך חיים.