בן יהוידע על נדרים סב.

אוֹי לוֹ לְטַרְפוֹן שֶׁזֶּה הֲרָגוֹ. קשא כיון דהוא לא רצה להציל עצמו בדברים אלו, למה פירש שמו? והוה ליה למימר אוי לי שזה הורגני! ונראה לי בס"ד הוא הוה בדיק בשמא וחשב שנקרא טרפון שהוא לשון טרוף טורף שסופו להיות נטרף ביד אחרים וקרא אוי על שם טרפון שנקרא בו ולכך אמר אוֹי לוֹ לְטַרְפוֹן רוצה לומר לשם טרפון שהוא מורה שיהיה נטרף שֶׁזֶּה הֲרָגוֹ רוצה לומר אדם הדיוט כמוני ולא נטרף על ידי מלכות להיות מן עשרה הרוגי מלכות.

אִי הָכִי, אַמַאי צִעֵר נַפְשֵׁיהּ. פירוש בשלמא אי אמרת בעבור התאנים שאכל בו ביום עשה לו ההוא גברא דבר זה אם כן ודאי לא היה בדעתו להרגו כי אין זה גנב אלא שכיון לצערו בלבד ולכך נצטער רבי טרפון על אשר הציל עצמו מן הצער בכתרה של תורה דהיה לו לסבול הצער ולא יהנה בכתרה של תורה! אבל השתא דאמרת שאותו גברא חשב שזה הוא הגנב שהיה גונב בלילה שאז יש לזה דין גנב דחייב מיתה דודאי היה בא במחתרת ואם כן ודאי היתה כונתו להרגו ואם כן למה נצטער רבי טרפון על אשר הציל עצמו ממות בכתרה של תורה? דשפיר עביד וחייב למעבד כן! דפקוח נפש דוחה שבת וכל שכן להציל עצמו בכתרה של תורה דשרי.

שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם: אֶקְרָא, שֶׁיִּקְרְאוּנִי חָכָם. פירוש אֶקְרָא היא הגרסא של תורה שבעל פה כי במקרא התנ"ך לא יקראוהו חכם, אֶשְׁנֶה לעצמי לימוד העיון והסברה בתורה שבעל פה שיקראוני רבי ואז יעטרוני בזהובים לתת לי הספקה. ועוד אֶשְׁנֶה רוצה לומר אלמד לאחרים כדי שעל ידי כך אהיה ראש ישיבה שיש בזה גדולה וכבוד, אלא לְמֹד מֵאַהֲבָה וסוף הכבוד לבא! אמרו סוֹף הַכָּבוֹד לָבוֹא ולא אמר 'והכבוד יבא' נראה לי בס"ד רמז בזה על תלתא מיני יופי דנקיט במיליתיה שהם יִּקְרְאוּנִי חָכָם וְיִּקְרְאוּנִי רַבִּי ואהיה זקן יושב בישיבה. ואם תמלא אותיות כָּבוֹד כזה: כ־ ף ב י ־ ת ו־ ו ד ל ־ ת יהיו אותיות המלוי אותיות 'תלת יופי' ולזה אמר אתה לְמֹד מֵאַהֲבָה ואלו תלת מיני יופי הרמוזים בסוף אותיות כָּבוֹד כלומר המלוי של הכבוד כי המלוי עומד בסוף הפשוט כבודם מאיליו יבא לך.

לְמֹד מֵאַהֲבָה, וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ז, ג) "קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ". פירוש תלמוד תורה לשמה כדי למתק בה הה׳ גבורות מנצפ"ך הרמוזים בחמשה אצבעות. או יובן על פי מה שכתב רבינו בחיי ז"ל דחמשה אצבעות הם משמשים לחמשה חושים ואתה תשעבד כל חמשה חושים שלך שנרמזים בחמשה אצבעותיך בעבור צורך לימוד דברי תורה. או יובן תלמוד בשביל לעשות וכל המעשים יתייחסו לאצבעות הידים ואז כתבם על לוח לבך שלא ישתכח לימוד שלך. ואומר דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם (משלי ג, יז) סוד הבינה שנקראת נועם שהתורה ניתנה לנו מן הבינה. ואומר עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר (משלי ג, יח) חלק תיבת 'מאושר' לשלש חלוקות וקרי בה מ ' או שר כי מ"ם פתוחה מלכות כנזכר באותיות דרבי עקיבא והעוסק בתורה נקרא מלך או נקרא שר דכתיב (משלי ח, טו) בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ, (משלי ח, טז) בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ.

עֲשֵׂה דְּבָרִים לְשֵׁם פָּעֳלָם. פירוש כל מצוה יש לה שורש למעלה שפועלת פועל טוב ברוחניות למעלה ואלו הכונות הסודיות שמכונים יודעי חן בכל מצוה ומצוה ידבר בהם לשמם פירוש כל מצוה נקראת בשם מצוה על אותיות שם הוי־ה כי מ ־ צ בא"ת ב"ש הוא י ־ ה שצריך לכוין בכל מצוה לשם הוי־ה ליחד השם ברוך הוא.

אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם. נקיט לשון עֲטָרָה כי התורה יש בה חמשה ספרים ויש בה שבעים פנים הרי אותיות ע־ה ובתורה כתוב 'שמור' ותרגום של שמור הוא 'טר' ואם כן תצרף ט־ר עם ע־ה הרי צירוף עֲטָרָה. ואומרו קַרְדֹּם לחפור בהם כי חכמת התורה תתייחס לדרום כמו שאמרו הרוצה להחכים ידרים ולכן החכמים נקראים זקני הנגב גם התורה נקראת סם כמו שאמר רבא על פסוק וְשַׂמְתֶּם (דברים יא, יח) סם תם (קידושין ל:) , וסם [45] הוא מספר ק' ותניח ק' על דרום יהיה קרדום.