בן יהוידע על נזיר כג:

(משלי יח, יט) "אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז", זֶה לוֹט שֶׁפֵּרַשׁ מֵאַבְרָהָם. נראה לי בס"ד דשם אַבְרָהָם הוא 'אבר מה' וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל ולכן לוט כשהיה מתחבר עם אברהם היה יונק ונשפע מן אותיות 'מה' של אברהם כי לוֹט [45] הוא מספר מה, וכשנפרד ממנו נפרד מיניקה זו של מה וְ' נִשְׁפַּע ' נהפכה לו לצירוף ' נִפְשָׁע '. והא דקרי לאברהם אבינו עליו השלום קִּרְיַת עֹז כי ז' ספירות חג"ת נהי"ם [חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות] הם קריה שהם נקראים שבעת ספירות הבנין ואחוזים בהם א ברהם י צחק י עקב מ שה א הרן י וסף ד וד [76] שראשי תיבות שלהם עולה ע"ו. אך אברהם אבינו עליו השלום הוא חסד שהוא כפול בסוד יוֹמָם יְצַוֶּה הֳ' חַסְדּוֹ (תהלים מב, ט) , יוֹמָם דיקא דהוא אזיל עם כולהו יומי ואם כן אם תחשוב ראשי תיבות שלהם מתתא לעילא יהיה שם אברהם משלים מספר עז [77] בקריה זו דשבעה ספירות הבנין ולזה אמר עליו קִּרְיַת עֹז.

(משלי יח, יט) "וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן", שֶׁהֵטִיל מִדְיָנִים בֵּינוֹ וּבֵין יִשְׂרָאֵל כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כג, ד) "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִקְהַל ה'". ופירש רש"י כבריח שנועלין בו הארמון שלא יכנם בו אדם. ויש להקשות למה עשה הדמיון לבריח ולא למנעול ברזל שנועלים בו הפתח דאי אפשר ליכנס בני אדם שם? ונראה לי בס"ד כי זו המניעה היא רק לזכרים ד'עַמּוֹנִי' וְלֹא עַמּוֹנִית, 'מוֹאָב' וְלֹא מוֹאָבִית משום דהזכרים דרכם להיות בחוץ ולכן דרכם לקדם אך הנקבות עצורים בפנים ואין דרכם לצאת חוצה כדי לקדם. ולכן עשה הדמיון לבריח כי הוא מעכב ומונע הכניסה הכניסה מן אותם שבחוץ שאי אפשר להם ליכנס מחמת הבריח דאי אפשר להם להסירו כי הוא מונח בצד פנים של הדלת אבל להיושבים בפנים אינו מעכב ומונע כלל כי היושב בפנים כשירצה לצאת מושך הבריח ויוצא אבל מנעול הוא מעכב ומונע בין לעומדים בחוץ בין לעומדים בפנים, יען כי מנעול אינו נפתח בלא מפתח והמפתח הוא ביד בעל הבית בלבד ואחרים אינם יכולים לצאת ולהכנס אם לא יבא בעל הבית ויפתח להם נמצא העכבה היא רק לזכרים שדרכם בחוץ ולא לנקבות שדרכם בפנים ולכך עשה הדמיון בבריח.

(משלי יח, א) "בְּכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע", שֶׁנִּתְגַּלָּה קְלוֹנוֹ בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, דִּתְנָן: עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי אֲסוּרִין וְאִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם. קשה מה תוספת קלון היה לו בזה מן דברי המשנה אחר שנכתב בתורה (דברים כג, ד) לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי? ועוד אטו דין מצרי ואדומי לא נזכר בתורה שבעל פה? ונראה לי בס"ד דאיכא טעמא במה שאמר 'עַמּוֹנִי' וְלֹא עַמּוֹנִית, שהנקבות הותרו הוא משום כי לוט שהוא הזכר היתה כונתו לרוע אבל בנותיו הנקבות היתה כונתם לטובה ולכן הרויח הנקבות של עמון ומואב לא נאסרו מה שאין כן הזכרים. ולכן בדברי רז"ל אשר מפורש דאין האיסור אלא בזכרים דאמרו 'עַמּוֹנִי' וְלֹא עַמּוֹנִית, בזה נִּתְגַּלָּה קְלוֹנוֹ של לוט כי הטעם דנאסרו הזכרים בלבד ולא הנקבות מפני שלוט כונתו לרוע אבל בנותיו הנקבות היתה כונתם לטובה.

אֶלָּא אֵימָא: כְּמִצְוָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. נמצא אהרן הכהן עליו השלום ויעל עליה השלום עשו עבירה לשם שמים שהוא חיבור הוי־ה אדנ־י [91] שעולים מספר אותיות אילן [91] שהם ראש וסוף של שמות אַ הֲרֹ ן יָ עֵ ל [91] לרמוז כי עשו מה שעשו לשם שמים שהוא סוד אילן ולכן נרמזו אותיות אילן בראש ובסוף של שמותם להורות שכונתם מתחלת הענין ועד סופו היתה לשם שמים! ונראה לי בשם יָעֵל ראשי תיבות י עשו ע בירה ל שמה. ואומרם מִתּוֹךְ ' שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ ' בָּא לִשְׁמָהּ כי תוך האותיות של שלא לשמה יש ג' יודי־ן וג' מימי־ן ולמ־ד [ש י ן ל מ ד א ל ף ל מ ד ש י ן מ ם ה י בחשבון כזה: י+ו+ד=20 כפול שלש יודי־ן =60. מ+ם=80 כפול שלש מימי־ן=240. ל+מ+ד=74. סך הכל 60+240+74 = 374] שעולה מספרם שע"ד ועם הכולל יעלו מספר לשמה [375] לרמוז מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ. והא דקרי לשרה ורבקה ורחל ולאה 'נָּשִׁים בָּאֹהֶל' (שופטים ה, כד) משום שיש בשמם במילואם [שין ריש הא, ריש בית קוף הא, ריש חית למד, למד אלף הא] ל"ו אותיות כמנין אהל [36] .

שֶׁבַע בְּעִילוֹת בָּעַל אוֹתוֹ רָשָׁע בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. נראה לי דהיו שבע בעילות לצורך ביטול שבע כחות הטומאה שהיה בקליפתו שהם כנגד ז' שמות שיש ליצר הרע והיא בכח צדקות שלה עשתה דבר פלא כי הבעילה שהיא גשמית וטבעית היתה אצלה מרה כלענה לרוב קדושת גופה ועל כן בכל בעילה היה לה זכות גדול מצד זה ובאותו הזכות היתה מבטלת כח אחד משבעה כחות טומאה שהיה ולכן אחר השבע בעילות אז מָחֲצָה רַקָּתוֹ (שופטים ה, כו) שתחבה היתד בראשו והרגתו כי הוסר כחו מעליו ולכן קרי לבעילות אלו עבירה לשמה.