בן יהוידע על מנחות סד:

אָתָא הַהוּא חֵרְשָׁא, אוֹתִיב חֲדָא יְדֵיהּ אַאִיגְרָא וַחֲדָא יְדֵיהּ אַצְרִיפָא. פירוש חרש זה הוא אלם ששומע ואינו מדבר ומן השמים היה הדבר הזה שיתגלה להם המקום על ידי האלם כי באותו זמן היה מחלוקת בין הורקנוס ובין ארסטובלוס אחיו ועל ידי כך נחרבו מקומות הזרעים ולא מצאו מקום ליקח ממנו וענין המחלוקת הזו היה בסיבת לשון הרע ומסירות ורכילות שהיא חטא בפה ולכך נגלה להם על ידי האלם לרמוז להם מעתה בעבור תיקון שלכם תהיו כולכם כאלמים שלא תדברו רכילות כלל ובזה תתבטל המחלוקת ויחזור הטוב לאיתנו הראשון.

מִי אִיכָּא דּוּכְתָּא דִּשְׁמֵיהּ "צְרִיפִין גַּגּוֹת", אוֹ "גַּגּוֹת צְרִיפִין". קשא מנא ידע מזה ששם המקום הוא צריפין לשון רבים וגגות לשון רבים דילמא שם המקום הוא גג צריף או צריף גג? ונראה לי בס"ד ראה שהאלם הניח יד אחת אאגרא וידו אחת אצריף וחזר וסילק תכף והחזיר אותה כן פעם שנית על הגג ועל הצריף לכך אמר ששם המקום הוא גגות לשון רבים וצריפין לשון רבים מאחר שכפל הרמז פעמים. ולכן ב'עֵין סוֹכֵר' לא אמר להם אם יש מקום ששמו עינים סוכרים והיינו ב'עֵין סוֹכֵר' עשה הרמז פעם אחת שלא הניח ידו חדא אעיניה וחדא אסיכרא פעמים לכך דן שהמקום הוא 'עֵין סוֹכֵר' לשון יחיד. ובזה מובן המאמר דאמר לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ ' פְּתַחְיָה '? שֶׁפּוֹתֵחַ דְּבָרִים וְדּוֹרְשָׁן תרי מילי קאמר חדא פותח הדברים כהכא דהשמת ידו חדא אאיגרא וחדא אצריפה פתח לה דכונתו על מקום ששמו על שם הגג ושם הצריף וגם אמר ודורשן שדורש המילות מחמת מעשה אחרת שראה לפניו כאן נעשה הרמז פעמים דרש מזה שהמקום שמו על שתים אלו בלשון רבים וכאן נעשה הרמז פעם אחת דרש ששם המקום לשון יחיד ואינו לשון רבים כאידך. ועדיין יש להקשות מנא ליה שהוא מקום אחד ששמו כך, ודילמא זה מגיד על שתי מקומות אחד שמו גַּגּוֹת ואחד שמו צְרִיפִין שבשניהם נמצא זרע שעורים? ונראה לי בס"ד כי חזה שזה האלם טרח לחפש מקום שיש בו צריף סמוך לגג כדי שיניח ידו אחת כאן וידו אחת כאן שמע מינה הוא מקום אחד שיש בו שני שמות אלו דאם לא כן למה ליה למטרח כולי האי יניח ידו על גג לחוד וילך למקום אחר שיש בו צריף ויניח ידו עליו, וכן במקום עין סוכר למה הניח ידו אחת על עיניו ואחת על סיכרא בבת אחת יניח ידו תחלה על עיניו ויסלקנה מעל עיניו ויניחנו אסיכרא. ונראה לי שרמזו להם בזה המקום הנקרא ' עֵין סוֹכֵר ' עד מתי תהיה עין שלהם סתומה שאין רואין את הנולד וצריכין לפתוח עין השכל שלהם ותראו מה חרבן עשתה המריבה.