בן יהוידע על מגילה כא:

אֶלָּא הָא דְּתָנִי רַב שִׁימִי: אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשָׂרָה פְּסוּקִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. מלשון זה משמע דנתחדשה לו שאלה זו מכח הטעם שאמר בשלשה העולין בשני וחמישי ומנחה, וצריך להבין מה שייכות יש לזה בזה? ונראה לי בס"ד כי בתחלה היה חושב השואל טעם לעשרה פסוקים כנגד חמשה חומשי תורה וחמשה ספרי תהלים שמכוונים כנגדן כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מדרש תהלים שוחר טוב) משה נתן לישראל חמשה חומשי תורה וכנגדן נתן להם דוד ספרי תהלים, אך עתה ששמע טעם לשלשה העולין הוא 'כְּנֶגֶד תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים' אם כן עשינו לתורה וכתובים רמז בשלשה העולין ותו אין צריך לעשות להם רמז בעשרה פסוקים! לכן שאל 'הָעֲשָׂרָה כְּנֶגֶד מִי?'

אָמַר רָבָא: רִאשׁוֹן שֶׁקָּרָא אַרְבָּעָה מְשֻׁבָּח. שֵׁנִי שֶׁקָּרָא אַרְבָּעָה מְשֻׁבָּח. שְׁלִישִׁי שֶׁקָּרָא אַרְבָּעָה מְשֻׁבָּח. קשה הוה ליה למימר בקיצור כל אחד משלשה שקרא ארבעה הרי זה משובח? ונראה לי בס"ד אי הוה תני הכי הוה אמינא אין חילוק ביניהם במעלות השבח לכך פרט אותם בזה את זה לומר שהם עולים זה על גבי זה בשבח כי שבחן הוא בשתים, האחד שקרא ארבעה והשני שהיה זריז לקרות קודם חבירו וכמו שכתב מהרש"א ז"ל במה שאמר 'וְשַׁבְּחֵיהּ רַב פָּפָּא' ולפי זה הראשון שקרא ארבעה הוא משובח יותר מן השני והשלישי אשר גם הם קרו ארבעה והשני שקרא ארבעה הוא משובח יותר מהשלישי שקרא ארבעה מפני שקדם לשלישי, ולכן נקטינהו בתלת בבי בזה את זה ללמדינו שהם זה על גבי זה במעלה. ועוד נראה לי בס"ד הא דחילקם לתלת בבי ולא כללם ביחד, כי באמת עשרה פסוקים לשלשה עולין הם חיוב מפני שיש בעשרה טעם כדאמר בתלמודא אך אם רצו אלו השלשה לקרות יותר מעשרה פסוקים הרשות בידם ובדאי מצוה עבדי אך אינם דומין אלו הפסוקים היתרים במעלה לאותם העשרה פסוקים שהם חיוב שיש בהם ממש. והשתא הכי קאמר רבא, ראשון שקרא ארבעה בשביל שקרא ארבעה פסוקים שהם חיוב ואם אחר שקרא הראשון ארבעה בא השני וקרא ארבעה הוה אמינא אין זה משובח מפני שחטף פסוק אחר מהשלישי שיבא אחריו כי לא נשאר לשלישי מן פסוקים של החיוב אלא רק שני פסוקים וצריך הוא להשלים לקרות פסוק אחד עשר שהוא מלבד החיוב ולהכי קא משמע לן גם זה משובח בקריאת הארבעה אף על פי שחטף פסוק אחר מפסוקי החיוב מן השלישי ואם אחר שקרא השני ארבעה בא השלישי וקרא ארבעה הוה אמינא אין לזה שבח בקריאת הארבעה מפני שפסוק השלישי ופסוק הרביעי קראם מפסוקים שהם היתרים על העשרה של החיוב ולהכי קא משמע לן גם זה השלישי שקרא ארבעה הרי זה משובח בשבח המגיע מקרית ארבע.