בן יהוידע על מגילה טו:

עָתִיד הקב"ה לִהְיוֹת עֲטָרָה בְּרֹאשׁ כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כח, ה) בַּיּוֹם הַהוּא וְכוּ'. נראה לי בס"ד דנרמז זה באותיות שהם למעלה מן אותיות 'צַדִּיק' שהם 'פג טץ' [182] שעולה מספרם קפ"ב, כמנין שבעה הויו"ת [26×7=182] של שבעה ספירות הבנין, שהם חג"ת [חסד, גבורה, תפארת] נהי"ם [נצח, הוד, יסוד, מלכות] , שבכל ספירה יש הוי"ה אחת ובהם היא הנהגת העולם, וזה הרמז נרמז בראש צדיק אחד. ועוד יש רמז בראש צדיק שני שהוא גם כן מספר קפ"ב, שרומז אל שני שלובים של הוי"ה אדנ"י, ושל אדנ"י הוי"ה, שעולה מספרם קפ"ב [26+65+65+26=182] . וזהו שאמר עָתִיד הקב"ה לִהְיוֹת עֲטָרָה בְּרֹאשׁ כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק, שהם צדיק עליון וצדיק תחתון, שכל אחד יש רמז בראשו על שמותיו יתברך.

מַאי (ישעיה כח, ה) 'לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה'? לְעוֹשִׂין צִבְיוֹנוֹ וּלְמַצְפִּין תִּפְאַרְתּוֹ. פירוש רצונו כמו שכתב הערוך על מאמר מעשה בראשית (בראשית ב, א וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם) לצביונם נבראו שהוא רוצה לומר לרצונם (חולין ס.) . והכונה כאן דאין עושין המצות בשביל שהשכל מחייבם או מצד חיוב הנימוס ודרך ארץ אלא עושים לקיים רצון הבורא יתברך. ומה שאמר לְמַצְפִּין תִּפְאַרְתּוֹ , פירוש אין מצפין שילום שכר מן המעשים טובים לעצמן אלא מצפין תפארתו, שעל ידי מעשה המצות יתוקנו העולמות ויבנה בית המקדש ותתגלה מלכותו יתברך שזו היא תפארתו יתברך.

יָכוֹל לְכֹל? תַּלְמוּד לוֹמַר (ישעיהו כח, ה) : 'לִשְׁאָר עַמּוֹ' לְמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם. פירוש אפילו הצדיקים שיודעים ערכם וערך מעשיהם הטובים שאין בהם ענוה גדולה שיהיו נבזים ונמאסים בעיני עצמן כמו שאמר הכתוב (תהלים טו, ד) 'נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס' לזה אמר תלמוד לומר לשאר עמו, למי שמשים עצמו כשירים, רוצה לומר עניו מאד, שנמאס בעיני עצמו שחושב עצמו כמו השיורין שהאדם משייר בקערה אחר אכילתו שהם נמאסין לכל ולא יאכלו השיורין אלא רק הפחותים שהם העניים והמשרתים שבבית או כמו שיורי פתילות ושיורי בגדים שהם דבר מועט שנזרקין ואינם חשובין כלום, כן זה הוא רואה עצמו נמאס ואין לו חשיבות כלל וזו היא ענוה גדולה.

וּ'לַיּוֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּט' (ישעיה כח, ה) , זֶה הַדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. פירוש יש דן דין אמת כדי שיתכבד ויתפאר בכך בעיני העולם שיאמרו זה דיין אמיתי וישר אשר לא ישא פנים! ונמצא זה אינו עושה לשמה. אך העושה לשמה הוא דן דין אמת בשביל האמיתות שצריך לאהוב האמת ולא בשביל שיכבדוהו.

(ישעיה כח, ה) 'וְלִגְבוּרָה' זֶה הַמִּתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ. נראה לי בס"ד למעלה מן אותיות ' יֵצֶר ' יש אותיות ' קפט ' [189] שהוא מספר ג' פעמים ס"ג [63×3=189] , רמז לתשובה עלאה שהיא בבינה ששם בחינת שם ס"ג [שם הוי״ה במלוי יודי״ן כזה: יו״ד ה״י וא״ו ה״י מספרו 63] , שצריך האדם לעשות תשובה מעלייא לחטאים ולעונות ולפשעים, וכל תשובה מהם היא בסוד שם ס"ג, הרי ג' פעמים ס"ג מספר קפ"ט הנרמז למעלה מן 'יֵצֶר' וזהו מִּתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ שמתגבר לעשות שלשה מיני תשובה עליונה, הרמוזה באותיות שלמעלה מן יֵצֶר. או יובן בס"ד, למעלה מן יֵצֶר יש אותיות קטף , כי יצר הרע קטף מן האדם חלקים מן נשמתו וצריך האדם להתגבר על אותו החלק שקטף היצר ממנו לחזור ולזכות בו, וזהו שאמרו מִּתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ שמתגבר ליקח אותו החלק הטוב שקטף ממנו היצר, שהוא רמוז למעלה מאותיות יֵצֶר.

(ישעיה כח, ה) 'מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה', אֵלּוּ שֶׁנּוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה. יש להקשות למה קראם מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה, והוה ליה למימר עוֹשֵׂי מִלְחָמָה.? ונראה לי בס"ד הכונה, למשל אתו בית שמאי ובית הלל ועבוד מלחמה זה בזה בדברי תורה וסוף דבר מסקנתא דמלתא הוה כבית הלל ושקטה המלחמה, ואחר ששקטה אתו רבנן בדור אחר וחזרו ונלחמו באותה המסקנא זה אומר בכה וזה אומר בכה, נמצא אלו השיבו המלחמה למקומה, וגם באותו הדור הוה מסקנא דמלתא ושקטה המלחמה ואתו רבנן בדור אחר ופלפלו באותה המסקנא והשיבו המלחמה למקומה, וכן על זה הדרך ולכן קרי להו 'מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה' שֶׁנּוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בדור זה בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה שהיתה בדור שלפניהם.

אָמַר לֵיהּ: (ישעיה כח, ז) 'וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ'. נראה לי דקאי זה על קטרוג שנהנו מסעודת אחשורוש, ששתו שם סתם יינם, ו'פָּקוּ פְּלִילִיָּה' קאי על קטרוג השתחויה לצלם שדינם לרדת לגיהינם ויהיו נידונין שם בצואה רותחת ולכן דריש אֵין 'פָּקוּ' אֶלָּא גֵּיהִנָּם כי 'פָּקוּ' מספר 'קָלוֹן' [186] שהוא דין צואה רותחת בגיהנם לעובדי עבודה זרה וכמו שאמרו על פסוק (תהלים פג, יז) 'מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן'. גם עוד דריש 'פָּקוּ' על גיהנם ששם משכן הקליפה אשר תדמה עצמה כקוף בפני אדם וזהו 'פָּקוּ' בהפוך אתוון 'קוֹף' גם שם עומדין מלאכי חבלה שכל אחד נקרא 'אבן נגף' [186] כמנין 'פָּקוּ' וזהו פָּקוּ פְּלִילִיָּה שהדיינים שלהם שמדינים אותם שם הם פָּקוּ מספר 'אבן נגף'!

(תהלים כב, ב) 'קֵלִי קֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי', שֶׁמָּא אַתָּה דָּן עַל שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד וְעַל אוֹנֵס כְּרָצוֹן. נראה לי בס"ד כונתה על כניסתה לבית הצלמים שנכנסה בשוגג שלא ידעה שיש שם צלמים כי מימיה לא נכנסה שם ולא ידעה זאת! או יובן הכונה באה להמליץ טוב על ישראל בראותה שנסתלקה ממנה שכינה ביום זה שהוא יום תענית שלה שהתענית בשביל קטרוג סעודת אחשורוש שהיה על ישראל, ולכך המליצה טוב עליהם כי ודאי אלו שהלכו לסעודה הם המון העם ולא היו בעלי תורה ונאמר (ישעיה נח, א) 'וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם' דהמון העם נידונין כשוגגין מכח חסרון ידיעה וגם כי היו אנוסין מן תאות חומר היצר הרע שגברה בהם.

אֶחָד שֶׁהִגְבִּיהַּ אֶת צַוָּארָהּ. נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל שהיושב בתענית נזון ממוחין דקטנות שהם שמות אלקים שרמוזים במספר תענית, ואין לו אורות דגדלות שהם הויו"ת, וידוע כי מוחין דקטנות הם בצואר, ולזה אמר שהגביה צוארה, דאף על פי שהיא היתה בתענית שאין לה אלא רק אורות דקטנות שהם שמות אלקים שהם בצואר, העלה אותה ממוחין דקטנות להיות נזונת ממוחין דגדלות גם באותו היום, ועל ידי כך הצליחה במעשיה.

(אסתר ה, ג) 'וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ'. נראה לי בס"ד אות וא"ו של מלכות אינו יוצא במבטא, ועל כן חצי הראשון של 'מַּלְכוּת' הם אותיות מ"ל שהם מספר שני הגלות דחרבן בית ראשון וחצי השני הם אותיות כ"ת שבהם רמוז בנין בית שני שעמד ת"ק שנים, ולזה אמר עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת שהוא יעשה דבר שמקיים רמז חצי המלכות שרומז על חרבן וגלות להשלימו ולא כל המלכות שהוא חצי השני גם כן שרומז לבנין בית שני שלא יעשה דבר שיהיה בו קיום לבנין הבית ואף על גב דאיהו לא ידע מאי קאמר השר משים בפיו דברים אלו.

מַה רָאֲתָה אֶסְתֵּר שֶׁזִּמְּנָה אֶת הָמָן?.. אוּלַי יַרְגִּישׁ הַמָּקוֹם וְיַעֲשֶׂה לָנוּ נֵס. נראה לי בס"ד הצלת ישראל בתתערותא דלתתא תהיה בנס הקרוב לטבע ולא יהיה בנס פלאי מאד אך הצלת ישראל באתערותא דלעילא תהיה בנס פלאי מאוד וכאשר היה ביציאת מצרים שהיתה באתערותא דלעילא, והיתה בנסים נפלאים ולכן אסתר היתה רוצה שלא יעשו השתדלות בתחתונים כדי שתהיה הצלת ישראל באתערותא דלעילא כמו שאמר הכתוב (ישעיהו סג, ה) 'וְאַבִּיט וְאֵין עֹזֵר וְאֶשְׁתּוֹמֵם וְאֵין סוֹמֵךְ וַתּוֹשַׁע לִי זְרֹעִי' ולזה אמר אוּלַי יַרְגִּישׁ הַמָּקוֹם רוצה לומר שתהיה ההצלה באתערותא דלעילא, וְיַעֲשֶׂה נֵס רוצה לומר הצלה בדבר פלאי שיהיה נקרא נס אצל הכל שלא יהיה דבר קרוב לטבע.

כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מָצוּי לָהּ בְּכָל עֵת. נראה לי הכונה כדי שיהיה לבו בטוח מצידה שלא יחוש על עצמו להכין לו בית מנוס לברוח אם יראה שמתעוררת עליו באיזה דבר.

אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: עֲדַיִן צְרִיכִין אָנוּ לְ'מוּדָעִי'. פירוש הטעם שלי שאמרתי בשביל שהיה מֶלֶךְ הֲפַכְפְּכָן, צריך להטעימו בטעם שאמר המודעי ד'קִנְאָתוֹ בַּמֶּלֶךְ קִנְאָתוֹ בַּשָּׂרִים' דחששה כיון דהמלך הפכפך אפשר שיהפכו אותו השרים בעצתם נגד הדברים אשר תדבר בהם ברעה על המן ולכך קנאתו כדי שישנאוהו ואז גם הם יחזקו דבריה ולא יניחו את המלך להתהפך ולחזור בו.

פַּחִים טָמְנָה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סט, כג) 'יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח'. נראה לי בס"ד שי " ן דשלחן במלואה היא אותיות שני , ואותיות לח " ן דשלחן הם מספר פח [88] נמצא בשלחן רמוז 'שני פח' ולכך הזמינתו שני ימים לעשות לו בהם שני פח. ונראה לי הטעם בשני פח כי הם עשו תענית כדי לעשות בירור ניצוצי קדושה מן הקליפה להכניעה ולבטל כוחה לצורך השעה, והזמינה את המן שהיה עיקר בקליפה לתת בזה לסטרא אחרא מתנה מועטת, כדרך מתנת השעיר ביום הכיפורים וכדרך מים אחרונים.

מִבֵּית אָבִיהָ לָמְדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כה, כא) 'אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם'. נראה לי בס"ד 'מִבֵּית אָבִיהָ' הוא שאול שהיה הגדול שבמשפחתה, כשרצה להרוג את דוד המלך ע"ה, המתין עד יום ראש חודש שיבא אצלו לסעודה לאכול לחם על שלחנו ואז יהרגנו וטעמו היה גם כן על פי טעם זה שאמר הכתוב 'אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם'. אך רש"י ז"ל פירש שמעה התנוקות קורין כן ופירש בני ידידי כה"ר יעקב הי"ו כונתו לומר 'מִבֵּית אָבִיהָ' על מרדכי דכתיב (אסתר ב, ז) 'לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת' ושמעה קול התינוקות שהיו בבית מרדכי אומרים פסוק זה 'אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם' וסמכה לעשות על פי הפסוק הזה כדרך שסומכין על התינוק באומרם אליו 'פסוק לי פסוקך' עד כאן דבריו נר"ו.

רַבָּהּ אָמַר (משלי טז, יח) 'לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ'. נראה לי בס"ד דידוע המן נצלב על ידי שלשה עונות שנסדרו עליו בזה את זה, האחד מה שאמרה אסתר כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי וכו' (אסתר ז, ד) , ועון זה לבדו לא היה בו סיפוק לגזור עליו צליבה אלא רק הועיל שבערה חמת המלך בו, אחר כך תכף נתגלגל עון והמן נופל על המטה שאמר לו הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת וכו' (אסתר ז, ח) , וגם זה לא הספיק לעשות לו צליבה, אלא רק הבעיר החימה ביותר, אחר כך נזכר עליו עון שלישי אשר הגיד חַרְבוֹנָה: גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי וכו' (אסתר ז, ט) , ובזה נגמר דינו לצליבה שאמר תלוהו עליו, נמצא צליבתו נעשית בצירוף הזכרת שלשה עונות, וזהו שנאמר 'לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן' קרי בה 'ג' און' רוצה לומר נתגלגל ג' און עליו עד שנשבר לגמרי.

שְׁתֵּי אַמּוֹת הָיָה, וְהֶעֱמִידוֹ עַל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. נראה לי לפי זה הנס נעשה בעשרה אמות לרמוז זכות עשרת הדברות הגין. ומאן דאמר על ט"ז הנס נעשה בי"ד אמות רמז זכות דוד [14] המלך ע"ה הגין, כי הוא היה סיבה לביאת מרדכי שלא הרג את שמעי, וכמו שאמרו חז"ל. ומאן דאמר כ"ח הנס היה בכ"ו אמות כמנין שם הוי"ה שפועל בנסים למעלה מן הטבע. ומאן דאמר כ"ד הנס היה בכ"ב אמות על ידי זכות כ"ב אותיות התורה. ומאן דאמר ששים הנס היה בנ"ח אמות כנגד יחוד התפלה שהוא מספר ח"ן וכנגד מספר 'אזן' [58] ששמע הקב"ה תפלתם ונתן לה חן, וגם הוא מספר 'כבוד ה' [58] שנגלה כבוד ה' בדבר זה. ומאן דאמר מאתים הנס היה בקצ"ח, כמנין ב' פעמים סגו"ל [99×2=198] שהוא סוד החסד שזכו לחסד באתגלייא וחסד באתכסייא. והנה בודאי כל דברי חז"ל אמת, וכולהו הוו, דתחלה נמשך עד י"ב ואחר רגע קטן כממריה נמשך עד ט"ז ואחר רגע קטן נמשך עד כ"ד וכן על זה הדרך ונמצא נעשו בו ששה נסים רמז שהגין זכות תורה שבעל פה שהיא ששה סדרים. ולגרסת עין יעקב הם חמשה רמז לזכות תורה שבכתב שהיא חמשה ספרים.

עֲשָׂרָה מֵתוּ, וַעֲשָׂרָה נִתְלוּ, וַעֲשָׂרָה מְחַזְּרִין עַל הַפְּתָחִים. קשה למה לא הרגו וכלו את אלו העשרה? ועוד למה היה להם עונש זה של עניות ולא עונש קשה יותר שיהיו מצורעים או סומין? ונראה דבלאו הכי יש להתפלאות למה הוצרך המן לספר לשר"ץ אשתו ואוהביו מספר בניו, וכי הם אינם יודעים כמה בנים יש לו? ונראה לי בס"ד כי המן היה מנאף עם נשי השרים בסתר והוליד ממזרים, ואלו העשרה היו ממזרים מנשים של השרים ולא היו מכירים בהם שר"ץ אשתו ואוהביו ולא שום אדם בעולם ואותה שעה גילה לאוהביו ולאשתו שכל כך הוא מוצלח בעניינו שהוליד עשרה בנים ממזרים מנשי השרים הגדולים ושום אדם לא ידע בו ועודם הם קיימים והם פלוני ופלוני והגיד להם שהוא מצליח ברע שיעשה, ולכך חושב שגם ברעה שיעשה למרדכי יצליח! ובזה מובן הטעם שהיו העשרה בנים אלה מחזירים על הפתחים, כי אלו העשרה היו חשובין בנים לבעלי אמותם שהיו שרים גדולים ועתה שגילה המן עליהם שהם בניו אז ידעו אותם השרים דאלו הם ממזרים ובני המן הם ואינם בניהם ואז גרשום מביתם ערומים והוכרחו להיות מחזירים על הפתחים כדי לאכול כי מי יפרנסם שנעשו עניים מרודים כי נתגרשו מביתם ערומים. ובזה יתורץ בס"ד דקדוק אחר דחד אמר שהיו שבעים וחד אמר שהיו ר"ח והנה בודאי כל אחד מן החכמים היתה קבלה בידו מרבותיו על דבר זה. וקשה איך יהיו חולקים במציאות? ובזה ניחא דעל בנים הגלויים הנולדים משר"ץ אשתו ליכא פלוגתא, וכל דברים אלו קאי על אותם בנים הממזרים שהיו להמן מנשי דעלמא אשר גילה אותם באותו היום לאוהביו ולשרץ אשתו, וחד אמר דאותם שנולדו מנשי שרים הגדולים היו עשרה ומחזרים על הפתחים, וחד אמר שהיו שבעים מאלו הממזרים מחזירים על הפתחים ושניהם נראה שהם מודים שהיה לו ר"ח בנים ממזרים שגילה אותם באותו היום אך חד סבירא ליה שעשרה מהם דוקא היו מחזרים על הפתחים וחד סבירא ליה שהיו שבעים מאלו הממזרים מחזרים על הפתחים.