בן יהוידע על מגילה יד:

דָּמִים תַּרְתֵּי מַשְׁמַע. הקשה הרב פתח עינים ז"ל אמאי לא דרשו 'דמו ודם זרעיותיו' כמו שאמרו (משנה סנהדרין ד, ה) בפסוק (בראשית ד, י) 'קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ' גבי הבל יעוין שם. ונראה לי בס"ד דנבל היה עיקר שהיה גדול בשנים ולא הוליד ולא שייך גביה דם זרעיותיו.

מְלַמֵּד שֶׁגִּלְּתָה אֶת שׁוּקָהּ וְהָלַךְ לְאוֹרָהּ שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת. הדבר ברור דלא היתה זאת אורה טבעית, כי דרך טבע אין אורה יוצאה אלא מן שמש וירח וכוכבים והאש, אבל מיופי אדם אינו יוצא אור, וכאשר עומד בחושך אינו ניכר היופי שלו אפילו משהו וכמו אבן טובה שאינה ניכרת בחושך! אך הענין היא כאן כמו שהיה בבת שבע שהיתה רוחצת על הגג במקום המוקף מחיצות וסתום כראוי, ובא שטן ואדמי כצפור ועשה נקב במחיצה כדי שיראנה דוד המלך ע"ה ויתאוה לה, וכן עשה באביגיל שהיא במחשך הלילה גילתה שוקה בחושך לאיזה צורך, ובא שטן והזריח אור גדול עליה כדי שיראנה דוד המלך ע"ה ממרחק ד' פרסאות בגילוי שוק, ויתאוה לה, שרצה להכשילו ולא עלתה בידו, וראיה זו לא היתה טבעית אלא מעשה שטן! ומה שאמר ' הַשְׁמִיעִי לִי ' לא רצה שיזדווג עמה באותו שעה ממש, אלא כונתו שיזדווג עמה באותו לילה אחר שיהרוג את נבל, שאז תהיה פנויה, וכמו שכתב הרי"ף ז"ל, וכמו שכתב מהרלב"ח [רבי לוי בן חביב] ז"ל בתשובה סימן קכ"ו יעוין שם, ולכן לא אמר לו אחר כך שהצלתיני מן גילוי עריות, דבאמת לא היה רוצה שיבא עליה בעודה ערוה, ואפילו איסור נדה לא הוה, דידע שהיא טהורה, ומה שאמר לה 'בְדָמִים' (שמואל א' כה, לג) דחד מנייהו דם נדה לאו דם נדה הוא אלא דם חימוד קרי ליה דם נדה.

(שמואל א' כה, לא) 'וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לֵב לַאדֹנִי' מִכְּלָל דְּאִיכָּא אַחֲרִיתִי, וּמַאי נִיהוּ? מַעֲשֶׂה דְּבַת שֶׁבַע. יש להבין מהיכא משמע דבאה לרמוז על בת שבע? ונראה לי בס"ד דדייק לה מדכתיב תרתי פּוּקָה וּמִכְשׁוֹל, והיינו דאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה ד:) לא היה דוד ראוי לאותה מעשה דבת שבע אלא שבא להורות תשובה ליחיד, נמצא שענין בת שבע לא נחשב לו לחסרון ולגרעון אלא אדרבה להועיל הוא נעשה. ומקשים מנא ליה דלא הוה ראוי לאותה מעשה ורק נעשה לתועלת ללימוד כח התשובה? ותירץ הגאון מהר"י ז"ל דאמרו רבותינו ז"ל (יומא לח:) כיון שעברו רוב ימיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא דכתיב (שמואל א' ב, ט) 'רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר' ודוד המלך ע"ה בזמן ענין בת שבע כבר עברו רוב ימיו, וכיון דלא חטא אין ראוי שיחטא, אלא צריך שהקב"ה ישמור אותו בזה, וכיון דלא שמרו, שמע מינה דחפץ ה' הוא ללמד בזה כוחה של תשובה ליחיד, עד כאן דבריו. והנה כל זה המונח הוא יהיה אי אמרינן שלא חטא קודם ענין בת שבע כלל, אבל אם היה חוטא ח"ו באביגיל נסתר הכלל הזה, ואז גם בענין בת שבע ילכד ח"ו דלית עליה התנצלות זו דלא היה ראוי לאותה מעשה, ולכן אמר לו אביגיל 'וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לֵב' פירוש אם תחטא תפסיד בתרתי, חדא חטא זה, ושנית חטא ענין בת שבע, דאז לא ישאר לך התנצלות, כי משום דחטא זה הוא קודם שעברו רוב ימיך ובטל הכלל הנזכר אשר עליו בנוי הזכות שלך. ואגב אורחין נראה לי בס"ד מה שאמר לשון פּוּקָה, על פי מה שכתבתי בס"ד במקום אחר שהצדיק השומר בריתו נקרא קופה של בשמים, וכמו שאמרו בגמרא (גיטין סז.) על רבי אלעזר בן עזריה קופה של בשמים והטעם כי השומר בריתו נקרא קדוש, ואמרו בגמרא (שבת קד.) קוף מלא הוא קדוש, גם השומר בריתו מאירה אות ה"א אחרונה בעטרה שלו, ולכך נקרא 'קופה' שהיא תיבה מורכבת בשתים, והיא קוף ה', כי קדוש הוא קוף מלא, וכמו שכתוב בקהילת יעקב ז"ל, ועל כן מאחר שהצדיק השומר בריתו נקרא קופה שהוא קוף ה', לכך חטא בברית קודש נקרא פּוּקָה, שהוא הפוך אתוון ד'קוּפָּהּ' ולכך אמרה לו 'וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה'.

וּבַמָּקוֹם דְּקָאֵי יִרְמְיָה, הֵיכִי מִתְנַבֵּא אִיהִי. מקשים והלא דבר הנבואה הוא שלוח מאת ה', ומאי הוה ליה למעבד אם השם יתברך שלח עמה דברים להתנבאות? וכי הנביא יכול לכבוש נבואתו?! ונראה לי בס"ד דאין הנבואה שורה על האדם אלא אם כן יעשה תחילה הכנות וכונות הצריכים לזה, ולכן יש לנביאים רב ומלמד, וכמו שכתב מהרח"ו [מורנו הרב רבי חיים ויטאל] ז"ל בשערי קדושה יעוין שם, על כן מוכרח דחולדה עשתה בידים כונות ויחודים כדי שתשרה עליה רוח נבואה, ולכך מקשו איך תעשה כך במקום דקאי ירמיה.

וְיֹאשִׁיָּה גּוּפֵהּ הֵיכִי שָׁבֵיק יִרְמְיָה וּמְשַׁדֵּר לְגַבָּהּ? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי שִׁילָא: מִפְּנֵי שֶׁהַנָּשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת הֵן. קשה וכי הוא רוצה שתאמר דבר אחד מדעתה, ומאי מהנייא רחמנותה? והלא לא תוכל להוסיף או לגרוע אות אחת! ונראה לי בס"ד מחמת דרחמניות הן, אם יראו ברוח הנבואה דברים רעים, ימסרו עצמן לבטל הגזרה על ידי תפלה ועסק התורה בכל כוחן.

אָמַר רַב נַחֲמָן: לָא יָאֶה יְהִירוּתָא לְנָשִׁי. קשה וכי לאינשי מי יאה? ונראה לי בס"ד הכונה אף על גב דמצינו דחשו הנביאים לכבוד הנבואה להראות קצת יהורתא, דאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פרשה עא) פנחס לא רצה לילך אצל יפתח בשביל כבוד הנבואה, וכן ישעיה הנביא ע"ה לא רצה לילך אצל חזקיהו המלך ע"ה בשביל כבוד הנבואה, מכל מקום לנשי שהם נביאות לא יאי למיעבד אפילו המקצת כלל. ומה שקראם זיברתא וכרכשתא בתרגום של שמותם ולא קראם בשמותם, כיון לשבחי זיברתא 'זי ברתא' היינו ז"י מספר טוֹב [17] , וכרכשתא 'כרך שתא' שהיתה בקיאה בתורה שבעל פה, שהיא ששה כרכים כלומר ששה סדרים.

שְׁמוֹנָה נְבִיאִים וְהֵם כֹּהֲנִים יָצְאוּ מֵרָחָב הַזּוֹנָה. נראה דיהושע לא הביא ממנה אלא בנות, ולקחו אנשים משבטם כדי שלא תסב נחלה ממטה למטה, והבנות של הבנות נשאו אנשים מזרע אהרן הכהן ע"ה, ויצא מהם ח' נביאים שהם כהנים. ונראה לי בס"ד לרמוז בשם רָחָב שהוא אותיות ח' רב, שיצא ממנה ח' אנשים שכל אחד הוא רב בנבואה ובתורה. ולמאן דאמר יחזקאל הנביא ע"ה הוא בן ירמיה הנביא ע"ה, ומאן דאמר מלאכי הוא עזרא בן שריה, לא סבירא ליה שיצאו ממנה ח', דלדידיה הוו טפי משמונה.

מִינִי וּמִינָךְ תִּסְתַּיֵּם שְׁמַעְתָּא דְּאִיגַּיְּירָא וְנָסְבָה יְהוֹשֻׁעַ. הנה מפורש בשער הגלגולים (דף מה:) כי לעוצם גדולת נשמתה היתה ראויה ליהושע עיין שם. ונראה לי הואיל והיתה גיורת וכל נפשות הגרים הם בסוד המלכות, לכך נשאה יהושע שהוא סוד המלכות, כי פני יהושע כפני לבנה.

בְּנֵי לָא הַוּוּ לֵיהּ, בַּנְתָּן הַוּוּ לֵיהּ. נראה לי בס"ד הטעם להורות כי פני יהושע כפני לבנה (בבא בתרא עה.) שהיא נוקבא, אבל משה רבינו ע"ה שהוא סוד חמה לא הוליד אלא שני בנים זכרים דוקא. ועוד נראה לי בס"ד הטעם דלא הוו ליה אלא רק בנות, להורות כי בימיו היה לישראל בעולם הזה דין בת דאית לה עישור נכסי בלבד, לכך לא ירשו בימיו אלא רק שבעה עממין, שהם עישור מן שבעים אומות, אבל לעתיד יהיה להם דין בן שיורש הכל. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שכתוב בחומת אנך בשם מהרח"ו [מורנו הרב רבי חיים ויטאל] ז"ל, דרחב היתה גלגול אשת פוטיפר, ויהושע היה גלגול יוסף הצדיק ע"ה ולקחה לאשה, וכתב שם שבזה ניחא מאמר רבותינו ז"ל (בראשית רבה פה, ב) שאמרה ליוסף הצדיק ע"ה שהיא רואה באצטגנינות שלה שהוא נזקק לה ובאמת ראתה על גלגול השני ולא ידעה, עד כאן דבריו יעוין שם, וידוע שיוסף הצדיק ע"ה לא הוליד בנות ולכך יהושע שהיה גלגולו הוליד בנות דוקא להשלים מה שחסר בראשונה. ועל פי זה פרשתי בס"ד רמז הכתובים ביהושע (יהושע ה ,יג) וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וכו' וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא הֳ' אֶל יְהוֹשֻׁעַ שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן, ונראה שרמז לו המלאך דבר אחד לפי דרכו בענין נשואי רחב, שהיתה גלגול אשת פוטיפר, והוא היה גלגול יוסף הצדיק ע"ה, ובגלגול הקודם הוא נעל הפתח בפניה שלא רצה להזקק לה, ובא לרמוז לו עתה לא ינעול בפניה אלא ישאנה, כי אדמת קודש היא בגלגול זה. וזהו שנאמר וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ ששם יושבת רחב, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וכו' וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ , רמז לו בחרב על 'רָחָב' שהיא בהפוך אתאן 'חֶרֶב' והראהו שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, רמז לו שעתה נשלפה מכוחות הטומאה ונטהרה, ואמר לו שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ פירוש אבר התשמיש מכונה בשם 'רֶגֶל' וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בפסוק (שמואל ב' יא, ח) 'רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ' ואמר לו מקודם נעלת וגדרת כנגד אבר התשמיש לבלתי תבא על אשת פוטיפר, אך עתה בגלגול זה תסיר אותו המנעול שעשית, ותפתח הפתח כנגד אבר התשמיש וקרב אליה, יען כִּי עתה זה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו בזווג אדמת קֹדֶשׁ הוּא , שנטהרה ונזדככה מן הסיגים, וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן שלקחה לו לאשה.