בן יהוידע על קידושין סא:

בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְנוּ דִּכְתִיב "אִם תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ". מקשים במתניתין אמאי לא הביא רבי מאיר פסוק זה ד'אִם תֵּיטִיב' (בראשית ד, ז) או פסוק ד'אָז תִּנָּקֶה' (בראשית כד, מא) או פסוק ד'אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ' (ויקרא כו, ג) דקדמי לקרא (במדבר לב, כט) ד'בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן'? ונראה לי בס"ד דפסוק 'אִם תֵּיטִיב' ופסוק 'אִם בְּחֻקֹּתַי' הם דברי השם יתברך ואיכא למימר הכא שאני משום דאמרו בגמרא דברכות (ברכות ו:) אמר רבי משמיה דרבי יוסי כל דבור היוצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר ולכן אי לאו דכפליה היה מתקיים השכר אפילו אם ימאסו בחקותיו ואפילו אם לא יטיב ולכך הוא יתברך חזר ואמר בפירוש הגזרה להפך וכמ"ש פני יהושע לתרוצי בעד רבי חנינא בן גמליאל עיין שם. ולכן כיון דאיכא למדחי בהכי הביא פסוק 'בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן' שהוא בדברים שדבר משה רבינו ע"ה עמהם והא דלא הביא פסוק ד'אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי' משום דהוה קודם מתן תורה ואפשר לומר בדיני בני נח כך היו נוהגים במשפטי התנאים ואין הוכחה מזה כי עדיין לא נמסרו חוקות התנאים מסיני וניחא ליה להביא פסוק האמור אחר מתן תורה שנמסרו אז חוקות התנאים ומשפטי התורה.

בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְנוּ דִּכְתִיב: 'אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ', 'וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ', אֶלָּא לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל, לָמָּה לִי? (ויקרא כו, טו) . קשא והלא כבר הקשה לו מפסוק (בראשית ד, ז) 'אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת'? ותירץ דהוה אמינא 'אִם לֹא תֵיטִיב' לא אגרא ולא דינא והכא נמי יתרץ הכי וכדמשני ליה הכי באמת דהוה אמינא לא ברכה ולא קללה. ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרב פני יהושע ז"ל אף על גב דמלתא דפשיטא היא שהוצרך לכפול משום דנפישי קללות טובא דאין לשומען מתוך הן דברכות אלא דנראה דאפילו הכי מקשי שפיר מהנך קללות דשייכי בהך עניינא גופא דברכות כגון וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם (ויקרא כו, ד) דמכלל הן נשמע דאם לא ילכו בחקותי לא יהיה להם גשם ואפילו הכי הוכפל בפרשה וכהאי גונא טובא ואפילו הכי משני שפיר דבחדא מלתא נמי איכא מידי דלאו ברכה ולאו קללה כגון וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם עיקר הברכה שיהיה בעתם גשמי הברכה מה שאין כן אם לא ילכו בחקותי לא יהיו בעתו אבל מכל מקום לא נעצרים הגשמים לגמרי משום הכי אצטריך למכפל שלא יהיו נעצרים לגמרי וכן בכל כיוצא בזה עד כאן לשונו. ובזה נתרצה שפיר קושיא שהקשיתי דהמקשן ידע שיש לתרץ הכא באותו תירוץ של 'אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת' דאם לא ילכו בחוקות הא־ל יתברך לא יהיה ברכה דהיינו גשמי רצון בעתם ולא יהיה קללה שיהיו נעצרים לגמרי וכן בכל אותם קללות שיש כנגדם בברכות איכא למימר הכי אך סבר המקשן דהתירוץ הזה הוא דוחק יען דמאחר דבפרשה זו יש קללות גדולות שצריך לכתוב בפירוש על אם לא ילכו בחקותי והם אותם שלא נזכר כנגדם בברכות וכמו שכתב הרב פני יהושע ז"ל אם כן שומע אני שודאי גם אותם קללות של גשמים וכיוצא שנזכר כנגדם ברכות באם ילכו בחקותיו גם אלו יהיה להם כנגדם קללות אם לא ילכו כיון דבאמת איכא קללות טובא בפירוש למה יהיו ניצולים מקללות אלו ואדרבה הסברה מחייבת כיון דצריך שיבואו עליכם קללות אם ימאסו ראוי יותר שיבואו קללות שהם הפך אותם הברכות ולא דמי להך קרא ד'אִם תֵּיטִיב' דהוה אמינא אם לא יטיב ליכא אגרא ולא דינא דהתם לא נמצא דינא מפורש כלל אם לא היה כופל הדבר ותירץ לו דאפילו הכי הייתי חושב וכדי שלא לטעות פירש להדיא.

בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְנוּ דִּכְתִיב: "אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם" וְכוּ', "וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם" וְכוּ'. אֶלָּא לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל, לָמָּה לִי? (ישעיהו א, יט) . גם כאן יש להקשות קושיא דלעיל דהא כבר הקשה לו מפסוק 'אִם בְּחֻקֹּתַי' (ויקרא כו, ג) ותירץ לו דהוה אמינא לא ברכה ולא קללה וכאן נמי יתרץ דהוה אמינא לא טובה ולא רעה! וכאן לא שייך תירוץ דלעיל. ונראה לי בס"ד דהמקשן סבר כאן לא יכון תירוץ זה משום דמצינו בתורה בפסוק 'אִם בְּחֻקֹּתַי' הנאמר לרבים דאם לא ילכו בחוקות השם יתברך לא יהיו ניצולים מקללות שהם הפך הברכות לכן גם בדברי הנביאים יש לומר כן וליכא למטעי בסברה זו לומר אם ימאנו לא טובה ולא רעה מאחר דמפורש בתורה הפך סברה זו והשיב התרצן דאף על פי כן פירש הנביא בדבריו ולא סמך אילפותא למילף מדברי תורה.