בן יהוידע על כתובות קיא.

וְשֶׁלֹּא יְרַחֲקוּ אֶת הַקֵּץ. פירש רש"י ז"ל 'שלא ירחקו אותו בעונם' ורצונו לומר שמרבים עונות ועל ידי כך יהיה עיכוב הגאולה. וקשא שבועה זו היא שלא יחטאו! ואין משביעים בכך? ועוד קשא הוה ליה למימר שלא ירחקו את הגאולה? ונראה לי בס"ד הכונה כי השם יתברך גזר בברית בין הבתרים ארבע מאות שנה (בראשית טו, יג) וישבו רד"ו מאתיים ועשר במצרים ונשאר להם ק"ץ [400-210=190] שצריך להשלים אותם בשעבוד מלכיות אחר ביאתם לארץ ישראל. אך הם אחר שנכנסו לארץ חטאו וגלו בעבור חטאם ונשאר חוב של ק"ץ שנים הנזכר תלוי ועומד ואחר שישתעבדו בהם אומות העולם בעבור כפרת עונותם אז יפרע מהם אותם ק"ץ שנים ויבא המשיח כי פרעון זה של ק"ץ מוכרח להיות לבסוף אחר שיפרע מהם בעבור עונות חדשים שלהם. ונמצא אם בגלותם חוזרים ועושים עונות הם מרחיקים פרעון ק"ץ שנים הנזכר שצריך להיות לבסוף ולזה השביעם שלא ירחקו אותם ק"ץ שנים בעבור עונות המסבבים להם גלות. ועוד נראה לי דאמרו רז"ל (סנהדרין צז.) אין משיח בא אלא בהסח הדעת, ולכן אין לדבר בביאתו הרבה וכמו שאמר רבא 'במטותא מנייכו לא תשתעו ביה' [אמר לחכמים: בבקשה ממכם אל תדברו בו] . ולפי זה המדברים בו תמיד הם מרחיקים את הקץ. ולגרסא השנית שֶׁלֹּא יִדְחֲקוּ בדל־ת נראה לי בס"ד הכונה כי הגאולה תהיה על ידי שלימות השם ברוך הוא הרמוז באות קו־ף כמו שאמרו בגמרא (שבת קד.) קוף שמו של הקדוש ברוך הוא ששם הוי־ה [בהכאה שכופלים כל אות בעצמה: י×י = 100, ה×ה = 25, ו×ו = 36, ה×ה = 25. סך הכל - 186] עולה מקום [186] כנזכר בתיקונים ו'קוף' [186] במילואו עולה מקום ועוד הגאולה תהיה על ידי אות צד־י דמנצפ־ך כנזכר בפירקי דרבי אליעזר. ולזה אמר שֶׁלֹּא יִדְחֲקוּ אֶת הַ'קֵּץ' שני אותיות קו־ף הרמוז בו שם הוי־ה ואות צד־י דמנצפ־ך ולכן לא אמרו שלא ידחקו את 'הגאולה' אלא אמר את 'הקץ'. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש שֶׁלֹּא יְרַחֲקוּ ברי־ש רוצה לומר שלא יהיו מרחקים בדעתם את הקץ שיתייאשו לומר אם הראשונים שהיו כמלאכים לא זכו להיות הגאולה בימיהם, כל שכן אנחנו! אלא יהיו מצפים לישועה תמיד! עד כאן דבריו נר"ו.

כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹקַּ. הקשה הרי"ף ז"ל בדר בארץ ישראל לא שייך לומר לשון דּוֹמֶה כי באמת יש לו אלוק! עיין שם. ונראה לי בס"ד דידוע בכל מצוה משותף בה מצות קבלת אלקותו יתברך כי צריכין אנחנו לשמור המצוה בכונה זו שהוא יתברך אלקינו ואנחנו מקיימים מצוה שצונו בשביל שהוא אלקינו. והנה יש מצות שאינם לא מדאורייתא ולא מדרבנן אלא הם בתורת חסידות לקדש עצמינו במותר לנו ולא שייך לכוין בהם שאנחנו מקיימים מצותו בשביל שהוא אלקינו וצונו בזה כי באמת לא צונו בכך ואם כן לא יהיה משותף במצות כאלה שהם בתורת חסידות מצות קבלת אלקותו יתברך. אך עם כל זה כיון שאנחנו עושים מצות אלו בארץ ישראל שצונו השם יתברך להתקדש בה בקדושה יתירה חשיב כאלו צונו במצות אלו שאנחנו עושים אותם כדי להתקדש על ידם בקדושה יתירה במותר לנו. ובעבור מצות אלו שהם בתורת חסידות לקדש עצמינו במותר לנו אמר כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שיש לו אלוק רוצה לומר יש מצות שעושה אותם ודומה בהם כאלו יש לו אלוק בעשייתם. או יובן דאיירי בדר בארץ ישראל על מנת לחזור לחוץ לארץ כי הוא מבני חוץ לארץ ודו"ק.

כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שָׁרוּי בְּלֹא עָוֹן. נראה לי בס"ד דודאי צריך לעשות תיקון וכפרה בתשובה ותענית וצדקה בעבור העונות כמו שחייבין הדרים בחוץ לארץ אך ההפרש ההוא ששם אין כח טומאה של העון נרשם על מצח האדם והוא על דרך מה שאמר רבינו מהרח"ו [מורנו הרב רבי חיים ויטאל] ז"ל (בשער רוח הקודש דף עב) וזה לשונו ובענין טומאת קרי אמר לי מורי ז"ל כי כל אותו היום מתגלה אותה טומאה וניכרת במצחו אף אם טבל אלא שהוא גילוי דבר מועט אבל אם לא טבל נגלה שם תמיד כל זמן שלא טבל עיין שם. וידוע שכח הטומאה נקרא עָו‍ֹן וכמו שכתב הרמ"ק ז"ל על פסוק (מיכה ז, יח) מִי אֵ־ל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָו‍ֹן. ולזה אמר שָׁרוּי בְּלֹא עָוֹן כי על ידי קדושת ארץ ישראל נמחה אותו כח הטומאה הנברא מן החטא ואינו נגלה בגוף האדם אפילו ביום ראשון של החטא ויליף מדכתיב (ישעיה לג, כד) עָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָו‍ֹן, רוצה לומר היושב בה־א דארץ ישראל אחוזה באות ה־א אחרונה שבשם הוי־ה ברוך הוא. והא דנקיט כל הדר בה לרבות אפילו שאינו תושב בה אלא ישב שם על מנת לחזור לחוץ לארץ עם כל זה כל זמן שהוא דר בה נשוא עון.

כָּל הַדָּר בְּבָבֶל כְּאִלּוּ דָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו רז"ל (סנהדרין לח:) אדם הראשון נברא גופו מארץ ישראל וענבותיו מבבל שהם שני הפרקים העליונים הסמוכים לגוף ושאר פרקים שבשתי רגליו היו משאר ארצות שבחוץ לארץ, ועיין מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בזה בשער מאמרי רשב"י פרשת קדושים יעוין שם. וכל אדם הוא חלק מאדם הראשון ונמצא חלק ארץ ישראל וחלק בבל שבגוף האדם הם סמוכים זה לזה ולכן כל הדר בבבל כאלו דר בארץ ישראל.

אָמַר: אַנְתְּ עוּלָא (עמוס ז, יז) "עַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת". קשה מאי קא מתמה? והלא קדמי ליה כמה נביאים ותנאים ואמוראים שמתו בחוץ לארץ ואף על פי שהיו מתחלתם בארץ ישראל! ונראה לי בס"ד כי עולא דהוה רגיל להיות הולך ובא מארץ ישראל לחוץ לארץ אינו בשביל סחורה אלא היה עולה לארץ ישראל לקבל משם שמועות מתורת קבלה של חכמי ארץ ישראל ובא לחוץ לארץ ללמדם לחכמי חוץ לארץ ונמצא כל עליותיו וירידתו הוא בעבור ריבוץ תורה. וידוע דאיתא בגמרא דסנהדרין (סנהדרין פח:) שלחו מתם איזהו בן עולם הבא ענוותן ושפל ברך שייף עייל שייף ונפיק וגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה! יהבי רבנן עינייהו ברב עולא בר אבא עיין שם. וידוע דרב עולא בר אבא הוא עולא הנזכר בסתם הכא ובשאר דוכתי. ונראה אומרם שייף עייל שייף ונפיק קאי על כניסתו ויציאתו שהיה נכנס ויוצא בארץ ישראל כמה פעמים בשביל לימוד תורה ללמוד וללמד לאחרים והיה מתנהג בזה בענוה ולא זחה דעתו בעבור דבר זה וגם לא היה מחזיק טובה לעצמו אף על פי שהיה לו בזה יגיעה רבה וטורח גדול לא היה נחשב בעיניו שעושה כלום! ונראה כי מן השמים זיכו אותו בשם זה של עולא ששם השם יתברך בלב אביו ביום המילה לקראו בשם זה כי צפה הקדוש ברוך הוא מה שעתיד לעשות בגודלו דבר גדול זה לעלות לארץ ישראל כמה פעמים בשביל להרביץ תורה של ארץ ישראל בחוץ לארץ. ולכן אמר אַנְתְּ עוּלָא שנקראת בשם זה בעבור פועל טוב שהיית עושה בעלייתך לארץ ישראל כמה פעמים איך סוף כל סוף נשארת בירידה שנפטרת בחוץ לארץ וְעַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת? דהא ודאי כפי פועל טוב שיגעת בו בתורת ארץ ישראל ראוי שתהיה קבורתך שם!

אָמַר לֵיהּ: אָחִיו נָשָׂא כּוּתִית וּמֵת. כתב מהרש"א קראה כותית על פי מה שאמרו לעיל כָּל הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה עיין שם. וקשה גם לאחיו ראוי לקראו כותי בעבור כן? ונראה לי בס"ד קראה כותית לשון מליצה מלשון כתותי מכתת שיעוריה (הוזכר בערובין פ:) שגרמה לאחיו להיות נכתת ונחסר מן העולם שמת קודם זמנו בר מינן.

הַהוּא דְּנָפַק מִפּוּמְבְּדִיתָא לְבֵי כּוּבֵי, שַׁמְתֵּיהּ רַב יוֹסֵף. נראה ודאי לא בעבור זאת שמתיה דלא יתחייב בכך שמתא אלא שמתיה על דבר אחר שחייב עליו שמתא ואם לא היה יוצא מן פומבדיתא לבי כובי לא היה נכשל בדבר זה שיתחייב עליו שמתא! וזו היא כונת הש"ס ללמדינו זאת.

אִילֵימָא לְיוּחֲסִין. פירש רש"י שנושאין נשים מארץ ישראל. וקשה אם כן מאי קליטתן שייך בזה? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמרו לעיל (כתובות סב:) רבי אעסק לבריה בי רבי חייא כי מטו למכתב כתובה נח נפשא דרביתא אמר רבי דלמא חס ושלום פסולא איכא שלא היו מהוגנים לזווג אחד יתבו ועיינו וכו' עיין שם. נמצא כיון שיש אחד מן הצדדין אינו הגון מצד היחוס לא יתקיים הזווג אלא ימות אחד מהם בר מינן וכאן בא לומר הַכְּשֵׁרִין שֶׁבְּבָבֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קוֹלַטְתָּן כלומר יתקיים שם הזווג שלהם שמזווגין בבנות ארץ ישראל ולא תקיא הארץ אותם להפקד אחד מהם חס ושלום.

וְקָרוּ לֵיהּ: 'קַרְנָא דְּשֵׁיזַבְתָּא'. פירוש קרן הניצולת כי היא בקרן זוית של ארץ ישראל דאיתא בגמרא דבתרא (בבא בתרא כה:) אמר לו רבי חנינא לרב אשי כגון אתון דיתביתו בצפונה דארץ ישראל אדרימו אדרומי ומנא ליה דבבל לצפונה דארץ ישראל קיימא דכתיב מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ (ירמיה א, יד) עיין שם. נמצא בבל עומדת כנגד ירושלם בקרן זוית ולכן נקראת קרן זוית לגבי ירושלים ולהכי קרו ליה לאותו שבבבל 'קַרְנָא דְּשֵׁיזַבְתָּא' כלומר קרן הניצולת.

(יחזקאל כו, כ) "וְנָתַתִּי צְבִי בְּאֶרֶץ חַיִּים", אֶרֶץ שֶׁצִּבְיוֹנִי בָּהּ, מֵתֶיהָ חַיִּים. נראה לי בס"ד צִּבְיוֹנִי רוצה לומר רצוני כמו וּרְצוֹנוֹ תְּמִימֵי דָרֶךְ (משלי יא, כ) שתרגם בירושלמי וצבי באילין דתמימין באורחתהון, וכן פירש הערוך מאמר לצביונם נבראו בגמרא דחולין (חולין ס.) שהוא רוצה לומר לרצונם. אי נמי צִּבְיוֹנִי רוצה לומר אגודתי כמו וְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ לָהּ מִן הַצְּבָתִים (רות ב, טז) וידוע דהתורה נקראת 'אוריין תליתאי' ולכך נקראת אגודה דאין אגודה פחותה משלש (סוכה יג.) ועליה נאמר וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ (עמוס ט, ו) .

אַף עַל פִּי שֶׁחָכָם גָּדוֹל אַתָּה, אֵינוֹ דּוֹמֶה לוֹמֵד מֵעַצְמוֹ, לְלוֹמֵד מֵרַבּוֹ. יש להקשות והלא אמרינן לעיל (דף עה.) אמר רבא חד מינן כד סליק להתם עדיף כתרי מנייהו ואם כן היה להם לומר דבר שתעלה ותהיה כתרי מנייהו? ונראה לי הא דעדיף כתרי מנייהו היינו בלימוד העיון והסברה אבל בלימוד הגרסא בני ארץ ישראל ידעי טפי שבקיאים בשמועות והלכות בלי שיבוש! ועל זה הלימוד הבטיחו אותו שיעלה וילמוד מן רבי יוחנן שהיה זקן גדול ולמד מן התנאים שזכה ללמוד תורה מרבינו הקדוש ואפילו מן רשב"י ע"ה היה שומע שמועות דהאריך ימים הרבה.

וְאִם אֵין אַתָּה עוֹלֶה, הִזָּהֵר בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים. נראה לי בס"ד כונתו לומר אם תעלה לארץ ישראל אין אתה צריך להזהר בשלשה דברים אלו כי הם נוגעים לגוף הארץ וזכות ארץ ישראל יגן עליך שלא תהיה נזוק בשלשה אלה. ובזה יובן (משלי ל, כט) שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד הם שלשה הנזכר דהצועד בארץ ישראל לא יהיה נזוק בהם ואלו הם שייכים לגוף וְאַרְבָּעָה הם ארבע אמות מֵיטִבֵי לָכֶת בארץ ואלו הם טובת הנפש דהמהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא.

וְאַל תַּרְבֶּה בַּעֲמִידָה. נראה דרכם היה גם בזמן האמוראים יש חכמים שלומדים מעומד וזכור אותו צדיק לטוב הוא הגאון חיד"א ז"ל שהיה לומד האדרות בליל הושענה רבה וליל שבועות מעומד ושאר לימודים באותה לילה גם בימי זקנותו זצ"ל. וענין השלוש שישלש שעות היום בכך וההילוך דרכם היה להתהלך חוץ לעיר בחבורה בעסק התורה ולשאוב אויר צח וזך וחפשי וכונתם לברר ניצוצי קדושה כמו שאמרו המקובלים במאמר שקלי ואזלי (ברכות יח.) . ועדיין יש להקשות מניינא למה לי? ונראה על פי מה שאמרו בגמרא דנדרים (נדרים כב.) וְנָתַן הֳ' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ (דברים כח, סה) איזהו דבר שמכלה עינים ומדאיב את הנפש? הוי אומר אלו תחתוניות! ואיתא עוד שם אמר רבי יוחנן האי קרא דלב רגז בבבל כתיב ולא בארץ ישראל. ולהכי אצטריכו למניינא לרמוז דאלו השלשה שייכי אהדדי והם עיקר אזהרתם על הישיבה כי דרכו של הרב ראש ישיבה לישב כל היום כדי ללמד תורה והזהירו על הישיבה שגורמת תחתוניות שהם מכלים העינים ומכאיבים הלב ששם הוא הנפש ואף על פי שאתה נזהר בדבר זה המזיק את העינים ואת הלב צריך אתה ליזהר בדברים אחרים המזיקין כאן והם רבוי ההילוך המזיק לעינים ורבוי העמידה הקשה ללב. ועיין ישרש יעקב מה שאמר בשם מהרמ"ג ז"ל בזה עיין שם.

אָמַר אַבַּיֵּי: מְחִלּוֹת נַעֲשׂוֹת לָהֶם בַּקַּרְקַע. פירש רש"י ז"ל עומדין על רגליהם והולכין במחילות עד ארץ ישראל ושם מבצבצין ויוצאין עד כאן. ונראה שדבר זה נעשה לצדיקים גמורים דוקא אבל שאר עמא יתגלגלו העצמות עד ארץ ישראל וחיים שם. ואומרים בשם הגאון מהר"ם [מורינו הרב רבי משה] סופר ז"ל דלכך תיקנו בברכת אהבת עולם 'וְהוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ' לאפוקי שלא יהיה להם גלגול עצמות אלא יעמדו על רגליהם בקומה זקופה והולכים דרך המחילות עד ארץ ישראל עד כאן דבריו. ונראה זה הטעם אשר קוברין פה עירינו באגדאד יע"א ראשו למזרח ופניו למערב להורות חוזק האמונה בתחיית המתים כי בחוץ לארץ הולכים בתחיית המתים דרך המחילות עד ארץ ישראל ושם מבצבצין ועולין ולכן פניו כנגד המערב שהוא כנגד ארץ ישראל שהוא צופה ומביט הצד שפונה אליו ללכת בו. אבל בארץ ישראל עצמה נראה דאין קפידה בזה ולהכי תנן בפרק וא"ו (משנה בבא בתרא ו, ח) דבתרא המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר וכו ופותח לתוכה שמונה כוכין שלש מכאן ושלש מכאן ושנים מכנגדן, כי תנא ירושלמאה הוא ובארץ ישראל קאי ודו"ק.