בן יהוידע על כתובות קו.

וְעָבִיד תֵּיבוּתָא וְיָתִיב קַמֵּיהּ. נראה לי בס"ד הטעם שנעשה לו כך, כנגד התקלה שיצאה מידו בדרך זה והיינו כי על ידי שהעלים וכיסה והסתיר את דבריו ששלח לרב נחמן שלא פירש לו למה פסיל לדינא טעה רב נחמן בדבריו וחשב שהוא קרובו וכבדו לזה הבעל דין ועל ידי כך יצאה תקלה דנסתתמו טענותיו של בעל דינו שלא היה יכול לפרשם ולגלותם בפיו אלא יצאו ממנו סתומים ומחמת כן לקה שלא כדין ונמצא נעשה רב ענן גרמא בשתים שהם ענין כסוי מה שכיסה והסתיר הדברים ששלח לרב נחמן ומה שגרם בזה שנתכסו ונסתמו זכיותיו של אותו בעל דין! ולכך גם אחר שנגלה אליהו זכור לטוב אליו לא היה יכול לקבל דבריו בגלוי אלא רק על ידי כסוי שהיה מכוסה ומסתתר תוך התיבה. ונראה לי בס"ד נחית תלמודא להודיעינו הדורון שהביא לרב ענן שהיה דגים ולא אמר שהביא דורון בסתם, היינו ללמדינו שהדורון שהיה דגים שיש להם עינא פקיחא גרם הקלקול הזה שלא היה לרב ענן עינא פקיחא בדבר זה לראות את הנולד מדברים אלו ששלח לרב נחמן בסתם ולא פירש לו הדבר למה הוא פסיל ליה לדינא. והנה הוא נקרא רב ענן על שם העינים והדורון היה דגים שיש להם עינא פקיחא ועם כל זה שטנא נצח שנתעלם מן רב ענן הנולד מן הדברים האלה ששלח לרב נחמן ועל כן יצא הדין מקולקל שנתחייב הזכאי.

וְהַיְנוּ דְּאַמְרֵי: "סֵדֶר אֵלִיָּהוּ רַבָּה", "סֵדֶר אֵלִיָּהוּ זוּטָא". נראה לי בודאי כשהיה מלמדו הדברים האלה שאנו רואין בסדר אליהו רבא וזוטא לאו כפשוטן דוקא היה לומד עמו אלא היה מלמדו סודות העמוקים הרמוזים בהם ואפשר שהיה כפלי כפליים על מה שיש בידינו עתה.

הֲוָה סָלִיק אַבְקָא וְכַסִּי לֵיהּ לְיוֹמָא. פירש רש"י ז"ל מאפיל החמה והיה ניכר בארץ ישראל. ולפי זה מוכרח לומר שהיה זה בדרך נס לכבוד רב הונא ולכבוד הציבור הרבים שנאספים בדרשה שלו כי בדרך טבע אי אפשר להיות דבר זה שאותו אבק יתראה בארץ ישראל שהיא רחוקה כמה ימים מבבל אפילו אם יהיו הנאספים ארבע מאות רבוא אלא מוכרח לומר שהיה זה בדרך נס. מיהו אפשר לומר דלא הוה הכי ממש אלא בני ארץ ישראל כיון דיודעים דנאספים קהל רב ועצום בדרשה דרב הונא אז כשהיה נעשה אצלם אבק רב באויר מחמת רוח סערה חזק שהיה מנשב בארץ ישראל ומכסה אור השמש היו אומרים כן במערבא בלשון מליצה וצחוק: עתה קמו ממתיבתא דרב הונא בבלאה וזה האבק הוא מהם! והם יודעים דאותו אבק שהיו רואין בארץ ישראל הוא מן רוח סערה דהוה נשיב אצלם באותו מקום בארץ ישראל אך אומרים כן בלשון צחות ומליצה כדי להשביח את הקהל הבאים למתיבתא דרב הונא מחמת שהיו רבים מאד. ושטת המאמר הוא כִּי הֲווּ רַבָּנָן קַיְמֵי מִמְּתִיבְתָּא דְּרַב הוּנָא וְנַפְצֵי גְּלִימַיְהוּ הֲוָה סָלִיק אַבְקָא באותו מקום וְכַסִּי לֵיהּ לְיוֹמָא באותו מקום דוקא וזהו בטבע כאשר יהיה אבק רב באויר. אך בני מערבא כאשר היו רואין אבק רב באויר מחמת רוח סערה היו אומרים עתה קָמוּ לֵיהּ מִמְּתִיבְתָּא דְּרַב הוּנָא דמתכוונים להשביחם ולכך אומרים כן אף על פי שהם יודעים דאותו אבק הוא מחמת רוח סערה שנשב בארצם. ודע דאומרו כד קַיְמֵי רַבָּנָן היינו לכל אותם הקהל הבאים לדרשה דרב הונא קרי להו בשם רבנן ומחמת רבוי עם לא היה דורש בבית הכנסת או בבית המדרש כי אם ברחובה של עיר שהוא מקום גדול שיכיל עשרים אלף בני אדם ויותר ולכך היה צריך לו י"ג אמוראי להשמיע הדרשה שלו לכל הקהל כי רחוקים ממנו ואי אפשר לשמוע דבריו ולהיותם עומדים במקום פרוץ ופתוח מוכרח שהיו גלימותיהם מתמלאים אבק מחמת הרוח שהיה מנשב שם ולכך כשהיו קמים בגמר הדרשה והיו מנפצים גלימותיהם בבת אחת היה האויר מתמלא אבק רב דנכסה אור השמש לפי שעה.

הֲווּ פַּיְשֵׁי מָאתָן רַבָּנָן וְקָרוּ לְנַפְשַׁיְהוּ: 'יַתְמֵי דְּיַתְמֵי'. הא דלא קרו בי רב הונא לנפשייהו יתמי לגבי בי רב דחסרו מהם ארבע מאות? נראה לי בס"ד כי בי רב הוו אלף ומאתים רמז לדבר הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ (שיר השירים ח, יב) , ובי רב הונא הוו שמונה מאות נמצא הם שני שלישים מן בי רב ובכל מקום אמרינן רובו ככולו, וכיון דאיכא רוב של אלף ומאתים כאלו הוה כל אלף ומאתים ולכך לא קרו לנפשייהו יתמי בעבור חסרון זה. אך בי רבה ורב יוסף דהוו פיישי ארבע מאות נמצא לגבי בי רב הם שליש דוקא וגם לגבי בי רב הונא הם חצי וליכא רוב, ולכן הרגישו בחסרונם וקרו לנפשייהו 'יתמי' ובי רב פפא או רב אשי קרו אנפשייהו 'יתמי דיתמי' כי הם לגבי בי רב חומש ולגבי בי רב הונא רביע ולגבי בי רבה ורב יוסף דהוו יתמי הם חצי באין כאן רוב ולכך קרו אנפשייהו יתמי דיתמי.