בן יהוידע על הוריות יב.

כֵּיצַד מוֹשְׁחִין אֶת הַמְּלָכִים כְּמִין נֵזֶר. נראה לי בס"ד הטעם דאמרו בגמרא דשבת (שבת קד.) נו"ן נו"ן נאמן כפוף נאמן פשוט, פירוש יהיה נאמן כפוף בעולם הזה אז הוא נאמן פשוט לעולם הבא ולכן מושחין את המלך 'כְּמִין נֵזֶר' לומר לו אם לא יהיה נאמן כפוף בעולם הזה אז יחסר מן נזר אות נו"ן כפופה וישאר אותיות זר בלבד שיהיה הוא כאדם זר במלכות שתעקר המלכות ממנו ולא תמשך לו וכל שכן לזרעו כי מלך זר מעבירין אותו.

וְאֶת הַכֹּהֲנִים כְּמִין כִּי. פירש רש"י ז"ל שמתחיל למשוח באצבעו בין רסי עיניו ומושך באצבעו על הראש והולך עד שמגיע לעורף ככף יוני עד כאן. ונראה לי בס"ד הטעם בזה שיתחיל כנגד פנים ויסיים כנגד אחור, לרמוז לו שכהן גדול צריך לעשות עבודת הקודש בסלודים שיהיה לבו נרתע ברצוא ושוב שסולד לאחור מחמת גודל האימה שיהיה לו מכבוד שכינתו יתברך, והנה אותיות שלפני אותיות 'כהן' הם אותיות 'סלו' ואותיות שאחורי אותיות 'כהן' הם אותיות 'דים' הרי פנים ואחור הם צירוף 'סלודים' ולכך מושחו מצד פנים ומסיים בצד אחור לרמוז לו על זאת. ועוד יובן גם כן רמז לו בזה שיביט תמיד מאין בא ויביט גם כן לאן הולך והיינו הבטה של קודם והבטה של אחור ועל ידי כך ילבש ענוה ולא יתגאה במה שרואה כפרת ישראל תלויה בו.

בַּתְּחִלָּה יוֹצְקִין שֶׁמֶן עַל רֹאשׁוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין שֶׁמֶן בֵּין רִסֵי עֵינָיו. נראה לי בס"ד דרומזים לו בזה על שתי ראיות שצריך לראות ויביט לטובת ישראל האחד היא ראיה שכלית שהיא במוח שבראשו ולכן 'יוצקין השמן על ראשו' והשני ראיה חושית וטבעית שהיא בעין החושית שלו ולכן 'נותנין שמן בין רסי עיניו'.

אִיכָּא דְאָמְרֵי יְצִיקָה עֲדִיפָה וְאִיכָּא דְאָמְרֵי מְשִׁיחָה עֲדִיפָה (ויקרא ח, יב) . נראה לי בס"ד תרווייהו צריכי ביציקה רומזים לו יקיצה משנתו להיות לבו ער בעבודת הקודש אשר יעשה והיינו כי יציקה בהפוך אתוון יקיצה ובמשיחה רומזים לו שיעשה עבודת הקודש בשמחה כי משיחה בהפוך אתוון ישמחה.

כְּמִין שְׁתֵּי טִפּוֹת מַרְגָּלִיּוֹת הָיוּ תְּלוּיוֹת בִּזְקָנוֹ שֶׁל אַהֲרֹן (תהלים קלג, ב) . נראה לי בס"ד נעשה נס זה לאהרן הכהן ע"ה להעיד שהוא נמשח על פי הדיבור ולא כאשר חשבו קרח ועדתו והיה הנס בשתי טיפות כי עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר (דברים יט, טו) ונראה כי לכך נזדמן שקרח שהיה חולק על כהונת אהרן ע"ה היה 'בן יצהר' שהוא 'שמן' כדי שילמוד מנס שהיה בשמן ועם כל זה הוא למד אף על פי שראה בעיניו הנס בשני טיפות ד'עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר'. או יובן בס"ד שהיה הנס בשתי טיפות של שמן דידוע השמן רומז לחכמה שהוא אבא וידוע אהרן הכהן ע"ה הוא מבחינת שתי אחוריים הפשוטים והמלאים דיסוד אבא והם ע"ב וקפ"ד שעולים מספר אהרן [72+184=256] וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים ולכן נעשה לו הנס בשתי טיפות השמן לרמוז לשתי הארות הנזכר שהם ע"ב וקפ"ד. גם יש לומר נרמז בשתים אלו על סוד הפסוק הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה (שמות ו, כו) הוא משה ואהרן ודו"ק.

כְּשֶׁהוּא מְסַפֵּר עוֹלוֹת וְיוֹשְׁבוֹת בְּעִקָּר זְקֵנוֹ. פירוש רש"י ז"ל נראה דוחק עצום מאחר כי באמת הם בנס היו עומדים. ופירוש הרמ"ה ז"ל גם כן קשה לפי דברי רבינו האר"י ז"ל האמתיים דאין לגלח בשום מקום מן הזקן ורק להסיר משער השפם את המעכב האכילה הוא דשרו. ונראה לי כוותיה דהרמ"ה ז"ל ולא מטעמיה דלעולם 'מספר' רצונו לומר 'המגלח' ומה שעולות ויושבות בעיקר זקנו, היינו כדי שלא יגע בהם המגלח בשעה שמגלח לו ראשו שהוא עומד נגד פניו ואוחז בראשו ומגלחו דאז נדבק בזקן שלו ולכן יסתרו בעיקר הזקן שאין נראין חוצה ולא יגע בהם המגלח לא בגופו ולא במלבושיו. ועוד נראה לי בס"ד 'מספר' רצונו לומר 'משמש מטתו' וכמוהו הרבה בתלמודא דקרו לתשמיש המטה בשם 'מספר' וכמו שאמרה אימא שלום על בעלה כשהוא מספר עמי וכו' (נדרים כ:) וכן הרבה נמצא בתלמוד לשון זה על תשמיש המטה, ומאחר כי המשמש פנים כנגד פנים יחדיו ידובקו דאז נדחקים השני טיפות אלו התלויות בזקנו לכן בשעת תשמיש עולות ויושבות בעיקר זקנו להסתר שם בתוך שער זקן כדי שלא יהיו טיפות השמן הקדוש נוגעים בבשר אשתו לכך יושבות בעיקר זקנו להתכסות שם בתוך השער, יהי רצון זכות אהרן הכהן ע"ה יגן בעדינו אמן כן יהי רצון.

שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם מָעַלְתִּי בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה (תהלים קלג, ג) . הקשה הרב עיון יעקב ז"ל מאחר דהשמן לא היה חסר כלום במה שמושחין ממנו דעדיין הוא י"ב לוגין שלמים אם כן למה חושש משום מעילה והלא אמרינן בפרק ה' דמעילה דלא מעל עד שיפגום דהיינו חסרון? עיין שם. ונראה לי בס"ד דודאי כיון שלוקח ממנו נעשה בו חסרון בעת שלוקח אלא שעל ידי נס יהיה חוזר ומתמלא החסרון תכף ומיד וכאשר היה בקמח ושמן של הצרפית על ידי ברכת אליהו זכור לטוב ולזה אמר 'יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם' (שמות ל, לא) דהיינו מספר זֶה [12] שהוא י"ב לוגין נעשה בו תמיד הוייה חדשה שבכל פעם שלוקחין איזה שיעור ממנו מתהווה במקומו שמן חדש למלאת הפחת שנפחת ממנו.

יׇצׇתׇה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ 'כְּטַל חֶרְמוֹן' מָה טַל חֶרְמוֹן אֵין בּוֹ מְעִילָה וְכוּ' (תהלים קלג, ג) . קשא מעיקרא מה שייכות יש למעילה בטל כדי שמדמה דבר זה אליו? ולמה תפס 'טַל' יאמר גשם או מי נהרות וכיוצא? ונראה לי בס"ד דידוע שהטל הוא נוטף ויורד מן האדים שעולים מן הארץ וכשיעלו למעלה יורד מהם טל וידוע מה שאמרו בגמרא קרקע בית המקדש נתקדשה עד התהום, ועל כן מאחר דקרקע בית המקדש קודש היא עד התהום איכא טעמא למימר שהטל היורד מן קרקע בית המקדש ימעלו בהם כי קודש הם אך באמת אין בו חשש מעילה ונהנים העולם מאותו הטל היורד מן אידים שעולים מקרקע הר הבית כולו. והנה מצינו בזוהר הקדוש ובמדרש שאמרו רבותינו ז"ל 'חֶרְמוֹן' זה הר סיני, מה חרמון זה כל טובו נגנז בתוכו כך הר סיני וכמו שכתב בקהילת יעקב ז"ל עיין שם. ולפי זה גם בית המקדש יקרא 'חֶרְמוֹן' דטובו גנוז בתוכו ולזה אמר מה טל חרמון הוא הטל היורד מן אידים העולים מהר הבית כולו שנקרא 'חֶרְמוֹן' אין בו מעילה אף שמן שבזקן אהרן אין בו מעילה.

אֵין מוֹשְׁחִין אֶת הַמְּלָכִים אֶלָּא עַל הַמַּעְיָן (מלכים א א, לג) . נראה לי בס"ד עיקר הסימן הטוב של המלכים הוא מצד המים אשר במעיין שיש בהם רמז על גאולה תמידית מדור לדור והיינו מַיִם במילואם כזה מ" ם י ו " ד מ" ם [90] המלוי הוא מספר מַיִם [90] ותחזור ותמלא אותיות מים היוצאין מן מלוי מים ויהיה גם כן בהם מלוי מים, וכן על זה הדרך כמה וכמה וזה סימן להמלך הנמשח על המים שתהיה מלכותו לזרעו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות. והנה מה שנאמר ' וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן ' (מלכים א א, לג) פירש רש"י בפרק קמא דכריתות (כריתות ה:) גיחון זה הוא מעין קטן אצל ירושלים ולא זה הוא גיחון היוצא מעדן עיין שם. ומה שאמר הרמ"ה ז"ל שזהו גיחון היוצא מעדן זהו דבר תימה מכמה טעמי שאין צורך לפרשם, אך יתכן לומר שזה מעין הקטן שאצל ירושלים מים שלו באים מן גיחון היוצא מעדן על ידי מחילות תחת הקרקע וקים להו בכך ועל שם זה קראו את המעין הזה גם כן בשם 'גִּחוֹן' או אפשר קראוהו גיחון מפני שהמים שבו הם קשים ורודפים בטבען ועיין גט פשוט (סימן קכ"ח ס"ק ל"ז) שכתב שהיה גיחון נחל שוטף בימי חזקיה המלך ע"ה עיין שם. ונראה לי בס"ד דהן אמת ששלחם דוד המלך ע"ה למשוח את שלמה על מעין זה של גיחון לסימנא טבא עם כל זה נראה כי מן השמים שמו בלבו כן לעשות רמז בזה על העתיד שבימי רחבעם תתחלק מלכות בית דוד ויבא ירבעם שהוא משבט אפרים בן יוסף שנתברך 'וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו' (דברים לג, יז) ויקח מידו עשרת השבטים לכן היתה משיחתו על גיחון שהוא לשון נגוח. ועיין להגאון חיד"א ז"ל בשם הגדולים מעשה נורא שהיה בזמן מהרח"ו ז"ל בענין סתימת גיחון שסתמו חזקיהו המלך ע"ה על ידי שם ורצה ממנו שר אחד לפתחו על ידי שם וברח לדמשק בקפיצת הדרך שעשה על ידי שם ומדברי רבינו האר"י ז"ל שהגיד למהרח"ו ז"ל בחלום תבין שפתיחתו של גיחון נוגעת במלכות בית דוד ואתחלתא דגאולה יהיה בפתיחתו ודו"ק היטב.

לִתְלִי שְׁרָגָא בַּהֲדֵי עֲשָׂרָה יוֹמִי. נראה לי בס"ד הנשמה קרויה 'נר' לכן עושין הסימן בנר אך ענין ההצלחה הנוגעת לגוף עושין הסימן בתרנגול כי התרנגול נקרא גבר שהוא שם הגוף לכך עושין העולם כפרות הזכר בתרנגול והנקבה בתרנגולת.

יְהֵא רָגִיל אִינִישׁ לְמֵיכַל בְּרֵישׁ שַׁתָּא קָרָא וְרוֹבְיָא. נקיט לשון ' רָגִיל ' לרמוז שיעשה זה הסימן בשני ימים של ראש השנה בלילות ובימים דאז נמצא עושה זאת ארבעה פעמים וידוע לשון 'רָגִיל' לא שייך בעושה בפחות משלשה פעמים. והא דנקיט ' קרא ורוביא ' ברישא ולא נקיט תמרי ברישא, מפני כי אלו הם דברים הבאים בתוך הסעודה ואינו מברך עליהם ולכן בפעם ראשונה שלוקחם בידו מן השלחן לאכלם הוא פותח פיו ואומר הבקשה של הסימן הטוב מה שאין כן תמרי צריך לברך על הפרי תחלה ולאכלו ואחר כך יקח בידו פרי שני ויאמר עליו הבקשה ואין הסימן עולה בזה כהך סימנא.

אַקִיקוֹלִי דְּמָתָא מְחַסְיָא תִּיבוּ וְכוּ' (שמואל א ב, א) . נראה לי בס"ד כי במתא מְחַסְיָא המון העם הם בני תרבות ובעלי דרך ארץ ועושין כבוד לתלמידי חכמים ומכירין בכבודן מה שאין כן בפימבדיתא. אי נמי במתא מְחַסְיָא מקום בהמות הרבה כמו שאמרו בגמרא בסוף מסכת קמא ואם כן הבשר שם שמן ובזול ויכול החכם לקנות בשר בכל יום לחזק גופו לעמל תורה מה שאין כן בפומבדיתא צריך לאכול ירקות.

דָּוִד וּשְׁלֹמֹה שֶׁנִּמְשְׁחוּ בַּקֶּרֶן נִמְשְׁכָה מַלְכוּתָן (שמואל א ב, א) . נראה לי בס"ד שמא גרים כי קרן לשון אור כמו קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ (חבקוק ג, ד) קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה (שמות לד, כט) גם אות קו"ף [186] של קֶ רֶן עולה מספר מָקוֹם [186] שהוא מספר שם הוי־ה ברוך הוא כנזכר בתיקונים ונשאר אותיות ' נר ' לרמוז בשם הוי־ה ברוך הוא שהוא נר שמאיר להם ובזה יובן שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי (תהלים קלב, יז) . גם קֶרֶן [350] בגימטריא חֶסֶד לְאַבְרָהָם [350] גם קֶרֶן הוא מנגיח וממית כחרב וזה יורה על תוקף מלכות שממית את אויביו אבל פַּךְ בהפוך כַּף יורה שכופה את אויביו אבל לא ימיתם ויאבדם מן העולם נמצא יורה על רפיון מלכותו ולכן משחו אותו גם כן על 'גִּחוֹן' שהוא לשון נגוח בקרן שממית את אויביו. ועוד נראה לי בס"ד קֶרֶן [1000] עולה מספר אלף [1000] כי נו"ן דמנצפ"ך בת"ש [700] וזה המספר של אלפים הוא כנגד עולם האצילות אשר שם השפעה גדולה, אך 'פַּךְ' אין בו מספר אלפים אלא הוא במספר המאות בלבד שהוא כנגד הבריאה שהשפעתה קטנה מן אצילות רמז לדבר הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה (שיר השירים ח, יב) שנמשחת בקרן שהוא מספר אלף. ובזה יובן בס"ד כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת 'אֶלֶף' הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו (שיר השירים ד, ד) ובזה יובן רָמָה קַרְנִי בַּהֳ' (שמואל א' ב, א) ששם הוי־ה הוא בחינת אחדים עשרות מאות אלפים והנשפע מן אלפים כל שכן דנשפע מתחת האלפים גם כן. ולזה אמר הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף (ישעיה ס, כב) כי דוד המלך ע"ה כתיב ביה וְדָוִד הוּא הַקָּטָן (שמואל א' יז, יד) נמשח בקרן שהוא מספר 'אלף' מה שאין כן שאול המלך ע"ה נמשח בפך.