בן יהוידע על עירובין יט.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יָפֶה דַּנְתָּ, יָפֶה זִכִּיתָ, יָפֶה חִיַּבְתָּ, יָפֶה תִּקַּנְתָּ גֵּיהִנֹּם לָרְשָׁעִים, וְגַן־עֵדֶן לַצַּדִּיקִים. יש להבין דנראין דברים כפולים ומכופלים? ונראה לי בס"ד יָפֶה דַּנְתָּ על עונש עונות שעשו הם בעצמם יָפֶה זָכִיתָ על אשר נטל חלק המצות שלהם ונתנו לאחרים כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה טו.) 'זכה, נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם'. ולכן אומרים גם כן יָפֶה חִיַּבְתָּ אותם בעונש עונות של אחרים יען כי יָפֶה תִּקַּנְתָּ מכבר קודם ביאת האדם לעולם הזה גֵּיהִנָּם לָרְשָׁעִים וְגַּן עֵדֶן לְצַדִּיקִים ולכן הצדיק זוכה בחלק הרשע שכבר מוכן ומזומן לו והוא דבר שבא לעולם, והרשע לוקח חלק שהיה מוכן לחבירו בגיהנם שכבר הוא מוכן ומזומן וישנו בעולם.

וּמוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ וְלֹא מְבַשְׁקַר לֵיהּ. פירש רש"י 'אינו מכירו' ונראה לי בס"ד דהכונה על דרך מה שכתב בגמרא דמועד קטן (דף טז.) דאמר רבי לבר קפרא כשכעס עליו: בר קפרא איני מכירך בעולם! וכן הוא זה מה שאמר 'לא מבשקר ליה' אין כונתו לומר שאינו מכירו ממש אלא הכונה שאינו רוצה לפנות אליו להזקק לו להצילו מדין גיהנם ובזה נחשב כאלו אינו מכירו. ונראה לי בס"ד דנמשכה ערלתו מדה כנגד מדה דהמילה ניתנה כדי להבדיל בין הטהור ובין הטמא וזה דבק בטמאים. ועוד נראה לי בס"ד כי האדם נקרא איש תואר חשוב וכיון דפגם בריתו הרמוז לאות וא"ו שמספרו ששה יחסר מן מספר 'איש' [311] ששה וישאר מספר 'ערלה' [305] .

שִׁבְעָה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ לְגֵיהִנֹּם. נראה לי בס"ד להורות שלא ניתנה נחלה לאומות העולם שאין להם אלא רק שבע מצות בני נח בלבד ולהם נתנה לנחלה אבל ישראל שיש להם תרי"ג מצות אם ירדו יעלו ואינה להם בסוג נחלה כי כל בני ישראל יש להם חלק לעולם הבא. ובזה יובן הטעם דהתורה נחלקה לשבעה ספרים וכמו שאמרו חז"ל בפסוק (משלי ט, א) חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה לרמוז זכות התורה שהיא שבעה ספרים ניצולים ישראל מן גיהנם שיש לה ז' שמות. וידוע שיש צדיק יורד לגיהנם בעבור להוציא נשמות להקים אותם משם. ובזה יובן בס"ד 'כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם' (משלי כד, טז) פירוש שֶׁבַע זו גיהנם שיש לה שבע שמות יִפּוֹל צַדִּיק בה וָקָם רוצה לומר כדי להקים משם חלק גדול מנשמות ישראל הנדונים שם.

'אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן' (ישעיהו לא, ט) זוֹ גֵּיהִנָּם. כתב הגאון מהרש"א ז"ל גיהנם גופה בציון דבר שאי אפשר הוא דגיהנם גדול כמו ס' פעמים בגן עדן וגן עדן גדול כמו ס' פעמים בעולם וכו', יעוין שם. והנה נראה לי ודאי דאין זו קושיא דהא ודאי גיהנם הוא מקום רוחני ואינו כגשם עולם הזה וכל דבר רוחני אינו תופס מקום וכן גן עדן התחתון גם כן הוא רוחני ואינו מגשם עולם הזה לכן אפשר שיהיו גן עדן וגיהנם בעולם הזה ממש ואין תופסים מקום מעולם הזה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל 'ארון וכרובים בנס היו עומדים'. אך באמת בלאו הכי אי אפשר להיות גיהנם בציון ועוד דבאמת גיהנם היא בצפון העולם וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל דגן עדן בדרום העולם וגיהנם בצפון. אך נראה הכונה דלא דריש הכא מלת בְּצִיּוֹן על עיר ציון תוב"ב כי אם דריש לה על דרך 'וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן' (יחזקאל לט, טו) כלומר אוּר לוֹ במקום המצויין וניכר וידוע דגיהנם מקומה ניכר ומצויין בצפון העולם.

שֶׁאֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ מְלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן. נראה לי בס"ד טעם לדבר על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (משנה אבות ה, יח) 'כל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו' ולכן אם עם הארץ עושה מצוה אחת בזריזות ושמחה יהיה סיבה לזכות את הרבים שאז הכל יקחו מוסר ממנו לומר זה עם הארץ כל כך זריז ושמח במצוה זו וכל שכן אנחנו! ונמצא מצוה אחת שלו זיכתה אותו בכמה מצות של אחרים ואז נעשה מלא מצות כרמון! ואמר 'כרמון' שהוא עשוי כמה חתיכות חלוקים בפני עצמו בקליפה הלבנה השורה עליהם ובכל חתיכה מחובר כמה גרעינים של פרי הרמון, וכן נמצא אצל ישראל סוכה היא מצוה אחת ומחובר במצותו כמה מיני מצות וכן פסח וכיוצא ולכן דימה אותם לרמון. גם נראה לי בס"ד מלוי אותיות ' יִשְׂרָאֵל ' [כזה: יוד שין ריש אלף למד = 534] עולה תקל"ד ועם הכולל וכולל דכולל עולה תקל"ו כמנין ' מִצְוֹת ' [536] . ולזה אמר מְלֵאִין מִצְוֹת כי מספר מִצְוֹת נרמז במלוי שמם.

בֵּית שְׁאָן פִּתְחָהּ. נראה הכונה על פתח הוורידין שלה כמו שכתב רבינו ז"ל בעץ חיים כמו שיש וורידין אל רחם האשה מכל האיברים כן יש לארץ וורידין ההולכים לזרוע ימין והם הדרכים הפתוחים מארץ ישראל לגן עדן שהוא דרך חברון במערת האבות דחברון היא בדרום ירושלם וכנגדם פתוח לגיהנם וכמו שנאמר (ישעיהו לא, ט) 'וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלָ‍ִם' ע"כ, יעוין שם ודוק היטב.

בְּאֵר שַׁחַת דִּכְתִיב (תְּהִלִּים טז, י) כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל. נראה דמזה הכתוב הוה מצי להוכיח תרתי 'שאול ובאר שחת' אך בחר להביא ראיה לשאול מן פסוק דנביאים כי זה כלל גדול בתלמוד הוכחה מפסוק דנביאים עדיף מפסוק דכתובים אף על גב דזה הוא פסוק תהלים ודוד המלך ע"ה קדים ליונה הנביא ע"ה בזמן.

וְהָא אִיכָּא 'גֵּיהִנֹּם'! וכו'. הדבר יפלא מאי משני על האי קושיא ועל קושיא של תָּפְתֶּה וכי אי איכא טעמא לשמא גרע בזה ומאחר דשתים אלה הם שמות לה למה לא חשבם בכלל השמות? ואדרבה שם גֵּיהִנָּם יותר חזק דהוא שגור בפי הכל יותר משאר שמות! ונראה לי בס"ד דידוע אותיות השם של דבר ודבר בהם רמוז שרשו ובחינתו וחיותו של אותו דבר ולכן אמרו רבותינו ז"ל (ברכות ז:) שמא גרים וזו היתה חכמתו של אדם הראשון בקריאת השמות שכיון על האמת לקרא שם לכל בריה ולכל דבר שבעולם כפי מה שראוי לו לפי שרשו ובחינתו וחיותו והנה חז"ל קים להו בשבעה שמות שמנו לגיהנם שיש בכולם סוד נסתר לפי הבחינה ושורש של גיהנם ורק אותיות גֵּיהִנָּם וְתָּפְתֶּה אין בהם סוד ולא רמז על שורש ובחינה כמשפט שאר השמות אלא רק נקראו בכך בשביל טעם פשטי דנקיט התרצן ולכן לא מנאום עם שבעה שמות.

שֶׁהַכֹּל יוֹרְדִין בָּהּ עַל עִסְקֵי חִנָּם. פירש רש"י ז"ל 'עריות' קשה וכי כל יורדי גיהנם חטאו בעריות? ונראה לי בס"ד הכונה אומרו 'עַל עִסְקֵי חִנָּם' דאיתא בקהילת יעקב ז"ל דבזוהר הקדוש משמע שכל הקליפות נקראו חנם בעבור ששורין על האדם בחנם יעוין שם. והנה יורדי גיהנם הם בעבור העונות ואלו העונות עשו בשביל ששלטו בהם הקליפות דאז על ידי הקליפות נעשו אלו העונות שיורדים בעבורם לגיהנם. ולזה אמר עַל עִסְקֵי חִנָּם רוצה לומר על העונות שהם 'עִסְקֵי חִנָּם' אלו הקליפות שמהם ועל ידם נעשו והם עסק שלהם. ונראה לי בס"ד טעם נכון שהקליפות נקראים בשם חנם כי הקליפות הם מסטרא דס"מ ונחש, וידוע שכל דבר כחו באותיות שמו ושם פלוני אות מ"ם שבו הוא רע קשה ומזיק יותר מן אותיות הנשארים יען כי כנגד אותיות הנשארים יש שם קדוש הנקרא סא"ל הרמוז בראשי תיבות אַ תָּה סֵ תֶר לִ י ושם הקדוש הזה מכניע אותיות סא"ל בפלוני לכך הם רע חלוש, אך אות מ"ם דפלוני הוא רע קשה כי אין בשם הנזכר אות כנגדה להכניעה ולהחליש כוחה וכן אותיות 'נח' ד נח ש הם קשים ורעים יותר מן אות ש' יען כי כנגד אות ש' דנח ש ישאות ש' דתפילין וגם דשם מצפ"ץ להכניעה ולהחליש כוחה. ולכן כתיב בתפילין של ראש (דברים כח, י) וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם הֳ' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ ואמרו רבותינו ז"ל (ברכות ו.) 'אלו תפילין שבראש' שבהם יש אות ש' כפולה משני צדדין דמכנעת אות ש' דנח ש שהוא שר שלהם ומכנעת אות ש' ד ש טן גם כן ולכך היא כפולה ונשאר בהם בנחש ושטן אותיות נטח " ן שהם אותיות קשים וצריך להם טחינה על ידי עסק התורה להכניעם ונמצא אותיות 'נח' דנחש ואות מ"ם דפלוני נשארו קשים ורעים, ולכן הקליפות נקראו חִנָּם על שם שלשה אותיות הקשים והרעים האלה שהם אותיות 'חִנָּם' ולכן יורדי גיהנם שנמשכו אחר אלה שהחטיאום אמרו עליהם שֶׁיוֹרְדִין עַל עִסְקֵי חִנָּם.