בן יהוידע על משנה עדיות ב

הָאָב זוֹכֶה לַבֵּן בְּנוֹי וּבְכחַ וּבְעשֶׁר וּבְחָכְמָה וּבְשָׁנִים . קשא הוה ליה למימר האב מזכה לבן, וזוכה משמע הוא זוכה? ועוד קשה הא אמרו רבותינו ז"ל (נידה טז:) שהקדוש ברוך הוא גוזר על הטיפה בשעתה אם יהיה חכם או עשיר וכן להיפך. ונראה לי בס"ד הכונה האב זוכה לעצמו תחלה בדברים בעבור הזכיה של הבן כי שירצה הקדוש ברוך הוא לזכות את הבן בנוי ובכח ובעושר וכו' מזכה את האב במקצת בדברים אלו כדי שלא תשלוט עין הרע בבן אם יהיה יפה ביותר או גיבור ביותר או עשיר ביותר כי עושר מופלג או יופי מופלג תשלוט בו עין הרע ואם יהיה האב שחור ובנו יפה ביותר תשלוט עין הרע בבן שיצא זה יפה מאד מאב שחור וכן אם יהיה עני ויהיה בנו עשיר מופלג תהו ביה אינשי בבן ביותר, וכן הענין בגבורה וכן בחכמה דכל יקר היוצא מזולל תהו ביה אינשי וממילא שולטת עין הרע מה שאין כן אם לא יהיה האב שחור ואינו עני ואינו חלש ואינו טפש אלא בינוני בדברים אלו אז אם יהיה בנו יפה או עשיר או גבור או חכם לא תהו ביה אינשי ולכן הקדוש ברוך הוא מזכה את האב תחלה בדברים אלו במקצת בעבור בנו כשיגזור על הטיפה שלו שיהיה יפה או עשיר או חכם גמור לא תהו ביה אינשי כל כך ולא תשלוט בו עין הרע. ועוד יש לומר טעם אחר ' בְּחָכְמָה וּבְשָׁנִים ' שאם האב הוא חכם ובנו חכם יגדל כבוד בנו כפלים וכמו שאמרו בגמרא (תענית כא:) מוטב שיבא מנה בן פרס אצל מנה בן מנה ואל יבא מנה בן מנה אצל מנה בן פרס וכן אמרו בגמרא (מנחות נג.) אי בר אוריין הוא יאה ואי בר אוריין ובר אבהן יאה ויאה וכן בשנים אם האב האריך ימים ושנים הבן יהיה לבו בטוח שגם הוא יאריך ימים ושנים ואם להפך יהיה לבו של הבן דואג על עצמו ואינו חי חיים של מנוחה ושלות הלב. ומה שאמרו ' וּבְמִסְפַּר הַדְּרוֹת לְפָנָיו ' פירוש בספר של הדורות אשר כתוב למעלה לא נרשם כמה שנים זה יחיה וכמה שנים זה יחיה אלא נרשם בו מספר דורות כלומר כתוב בו זה יראה שני דורות וזה יראה שלשה דורות וזה יראה ארבעה דורות ומזה לא ניכר ולא נודע כמה שנים יחיה כי אפשר שיראה הארבעה דורות במשך שבעים שנה ואפשר בפחות ואפשר ביותר. נמצא בחמשה דברים האב זוכה לבנו ונראה לרמוז לכן תמצא מספר אִישׁ [311] יתר על מספר אִשָּׁה [306] חמשה ובזה יובן וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹקִים וְיָשִׂישׂוּ 'בְשִׂמְחָה' (תהלים סח, ד) אותיות 'בחמשה' וזהו שנאמר גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק וְיוֹלֵד חָכָם יִשְׂמַח בּוֹ (משלי כג, כד) כתיב 'וְיִשְׂמַח בּוֹ' והוא ראשי תיבות למפרע ח כמה מ מון ש נים י ופי ו כח.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר מִן הַפֶּסַח עַד עֲצֶרֶת שֶׁנֶּאֱמַר וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ (יְשַׁעְיָה סו,כג) . מקשים לתנא קמא דסבירא ליה שנים־עשר חודש מאי דריש לסיומא דקרא דכתיב 'מִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ'? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל (בשער המצות בסוף פרשת ויחי) וזה לשונו: ענין הנשמה שאמרו רבותינו ז"ל כל שנים־עשר חודש עולה ויורדת ולאחר שנים־עשר חודש עולה ואינה יורדת שמעתי משמו של מורי זלה"ה כי בשבוע האחרונה של שנים־עשר חודש אף על פי שהאדם נפטר באמצע השבוע בימי החול ואז הוא תשלום השנים־עשר חודש עם כל זה בשבת שלפני אותה השבוע אז עולה ואינה יורדת עוד אף על פי שעדיין חסרים כמה ימים מהשבוע להשלים שנים־עשר חודש לפי שביום השבת כל הנשמות עולות בגן עדן העליון כנודע אפילו בתוך השנים־עשר חודש וכיון שעלה שוב לא יורד בשביל אותם הג' או הד' ימים החסרים מחשבון שנים־עשר חודש עד כאן לשונו. והנה אף על גב דרבינו ז"ל אמר זה על עליית נשמות צדיקים בגן עדן העליון אפשר לומר כהאי גונא גם על עליית הנשמות בשבת מדין גהינם דאם השנים־עשר חודש נשלמים בתוך השבוע הנה בשביל קדושת השבת מקדימים לעלות מדין גהינם לגמרי אף על פי שעדיין חסרין איזה ימים לתשלום שנים־עשר חודש ולכן כאן אחר שאמר מדי חדש בחדשו דיליף מינה דמשפטם שנים־עשר חודש אמר מדי שבת בשבתו כלומר עליה זו דסוף שנים־עשר חדש תלויה בשבת אשר בסוף שנים־עשר חדש דאם יש שבת בסוף שנים־עשר חודש אף על גב שחסר ג' וד' ימים לתשלום שנים־עשר חודש תהיה לה עליה מדין גהינם.