בן יהוידע על חגיגה יד:

לֹא כָּךְ שָׁנִיתִי לָכֶם: וְלֹא בְּמֶרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם מֵבִין מִדַּעְתּוֹ. עיין מהרש"א ז"ל שכתב לדעת רבן יוחנן בן זכאי לא היה רבי אלעזר בן ערך עדיין ראוי להודיע לו מעשה מרכבה שלא היה חכם ומבין מדעתו, לכך הקשה אם כן איך כבר לימדו רבן יוחנן בן זכאי דהא אמר לו 'דָּבָר אַחַר שֶׁלִּמַּדְתָּנִי'? ונדחק לתרץ. ועוד יש להקשות יותר דהא באבות (משנה אבות ב, ח) הפליג רבן יוחנן בן זכאי בשבח רבי אלעזר בן ערך שמכריע כל חכמי ישראל? ודוחק לתרץ שדבר זה היה קודם שנתגדל רבי אלעזר בן ערך. ונראה לי בס"ד שבאמת אין מלמדין פרק שלם אלא ראשי פרקים וכמו שאמרו לעיל (דף יג:) ולא במרכבה ביחיד תני רבי חייא: אבל מוסרים לו ראשי פרקים. ולכן כיון דאמר לו 'שְׁנֵה לִי פֶּרֶק אֶחָד בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה' דבקש פרק שלם לכך אמר לו ולא כך שניתי לכם ולא במרכבה ביחיד? ומה שלמדו מכבר לא למדו פרק שלם אלא ראשי פרקים!

מִיָד יָרַד רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מִן הַחֲמוֹר, וְנִתְעַטֵּף וְיָשַׁב עַל הָאֶבֶן אַחַת תַּחַת הַזַּיִת. נראה לי בס"ד נתעטף בציצית שהוא אור מקיף כמו המתפללין ועל ידי כך נמשך אור שהקיף סביב האילנות וישב על אבן להורות הכנעה שלא יתגאו מן הכבוד הזה הנעשה להם מן השמים והאבן היא מדרס לכל אדם וכמו שאומרים 'ונפשי כעפר לכל תהיה'. וְיָשַׁב תַּחַת הַזַּיִת שיוצא ממנו שמן על ידי כתישה כן האדם אינו מוצא שמנה של תורה אלא על ידי כתישה שכותש החומר שלו. גם תחת אותיות 'זַּיִת' יש אותיות 'חִכֵּךְ' כי כף דמנצפ"ך הוא אחר אות ת' רמז בזה על מה שאמר הכתוב (שיר השירים ז, י) וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש הטעם שישב תַּחַת הַזַּיִת שיוצא ממנו השמן שרומז לחכמה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נז.) הרואה שמן זית בחלום יצפה לחכמה ורמז בזה על עיקר ההלכה דאין דורשין במעשה מרכבה ליחיד אלא אם כן היה חכם עד כאן דבריו נר"ו.

מִפְּנֵי מַה יָּרַדְתָּ מִן הַחֲמוֹר. כלל של 'מִפְּנֵי מַה' ידוע והיינו שיש לפניו שני טעמים ושואל מפני מה? ונראה לי בס"ד הכא נראה לו שני דברים לומר אם ירדת כדי ללמדני כאשר בקשתי ממך תחלה או אם ירדת כדי לשמוע מה שאדרוש לפניך כאשר אמרתי לבסוף? ומה שאמרו פָּתְחוּ כָּל הָאִילָנוֹת וְאָמְרוּ שִׁירָה הכונה המלאכים הממונים על האילנות. והנה בפרקי שירה איתא דשירת המלאכים הממונים על האילנות היא פסוק אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר (דברי הימים א' טז, לג) , וכמו שאמרו יש אומרים. ונראה לפי דברי תנא קמא שאמרו שירה חדשה שאינה קבועה להם מרוב שמחתם בדבר זה שנעשה באקראי.

וְאַף מַלְאָךְ נַעֲנָה מִתּוֹךְ הָאֵשׁ וְאָמַר: וַדַּאי, הֵן הֵן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. יש להקשות למה מלאך נענה ולא כולם? ועוד מאי קא משמע לן מתוך האש? ודאי דהוא מתוך האש! ונראה לי בס"ד דזה המלאך אינו ממלאכים שירדו מן השמים דאמר עליהם רבן יוחנן בן זכאי ומלאכי השרת מלוין אותנו אלא הוא מלאך נברא עתה מחדש מן התורה שדרש רבי אלעזר בן ערך. ואמר הֵן הֵן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה על דרך מה שהיה המגיד הנברא מן המשנה שהיה לומד מרן ז"ל בעל פה שאומר למרן אני הוא המשנה שלמדתני וכנזכר בספר מגיד מישרים וכן המלאך הזה אמר הן הן מעשה מרכבה שאני נבראתי מהם. ומה שאמר וַדַּאי הֵן הֵן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה רמז בתיבת וַדַּאי על האבות דראשי תיבות שלהם הוא מספר ודאי [21] ואמרו רבותינו ז"ל בתיקונים האבות הן הן המרכבה. גם רמז בתיבת וַדַּאי על שם קדוש הנקרא 'ודאי' והוא ראשי תיבות וַ יְבָרֶךְ דָּ וִיד אֶ ת יְ יָ (דברי הימים א' כט, י) שהוא מספר אהי־ה [21] והוא שם הכתר והוא שם המפורש וכמו שכתב מאורי אור. ועיין בשער הכונות דרוש ראש השנה דף ק' בביאור הפיוט של 'הַוַּדַּאי שְׁמוֹ כֵּן תְּהִלָּתוֹ' שביאר רבינו האר"י ז"ל יעוין שם וכאן הזכיר השם הזה לרמוז שהאיר השם הזה על ידי גילוי סודות אלו. ומה שאמר הֵן הֵן בכפל לרמוז על עולמות היושר ועל עולמות העיגולים. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש הֵן הֵן בכללות ובפרטות. אי נמי בחצוניות ובפנימיות עד כאן דבריו נר"ו.

אֲבָל אַתָּה אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם. הקשה מהרש"א ז"ל מאי מְקַיֵּם שייך בזה? עיין שם. ונראה לי בס"ד על דרך מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בענין היחודים דאית בהו תרתי למעליותא שהוא יחוד העולמות וגם עסק התורה יעוין שם. ובזה מובן הכפל של הֵן הֵן מעשה המרכבה ולזה אמר נָאֶה דּוֹרֵשׁ כנגד עסק התורה וְנָאֶה מְקַיֵּם שבזה הדרש עשית קיום לעולמות ביחוד שלהם. ומה שאמר אַשְׁרֶיךָ אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁאֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ יָצָא מֵחֲלָצֶיךָ אפשר דרבי אלעזר בן ערך היה מבחינת החסד שאחוז בו אברהם אבינו ע"ה.

וְנִתְקַשְּׁרוּ שָׁמַיִם בֶּעָבִים. נראה לי בס"ד הטעם כי ד' חלקי פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] הם כנגד אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשיה] וכנגד ד' מלואים דשם הוי־ה וחלק הסוד הוא כנגד אצילות וכנגד שם הוי־ה דיודי"ן שהוא ע"ב שעולה מספר חסד [72] ולכן חלק הסוד נקראת תורת חסד דכתיב (משלי לא, כו) וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ. וידוע כי הענן הוא בסוד החסד לכן ענני כבוד היו בזכות אהרן הכהן ע"ה וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים ולכן אמר השם יתברך למשה רבינו ע"ה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן (שמות יט, ט) לתת לך חלק הסוד גם כן שהוא בסוד ע"ב. ולכן עתה שהיו דורשים בחלק הסוד נִתְקַשְּׁרוּ שָׁמַיִם בֶּעָבִים וְנִרְאֶה כְּמִין קֶשֶׁת שיש בו שלשה גוונים כנגד התורה הנקראת תלתאי (שבת פח.) וניתנה מן הבריאה שהיא שלישית מתתא לעילא. וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִתְקַבְּצִין וּבָאִין כִּבְנֵי אָדָם שֶׁמִּתְקַבְּצִין וּבָאִין לִרְאוֹת בְּמִזְמוּטֵי חָתָן וְכַלָּה עשה הדמיון בזה של חתן וכלה לרמוז שנעשה על ידי סודות התורה ההם באותה שעה זווג עליון במידות העליונות.

טְרַקְלִין גְּדוֹלִים מוּכָנִים לָכֶם. נראה לי בס"ד טְרַקְלִין רמז לשכר של בירור ניצוצי קדושה שהוא שתי פעולות בתחילה ניר רוצה לומר חורש בשדה למעלה ואחר כך לקט מלקט ניצוצי קדושה וזהו אותיות טְרַקְלִין הם אותיות 'ניר לקט'. וּמַצָּעוֹת גְּדוֹלוֹת רמז למצות עסק התורה שהיא נדרשת בשבעים פנים וזהו מַצָּעוֹת אותיות מצות ע'. ומה שאמרו מְזֻמָּנִים לְכַת שְׁלִישִׁית נראה לי בס"ד דידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל יש להם חלק לעולם הבא ועוד אמרו בן עולם הבא ועוד אמרו מזומן לחיי עולם הבא, פירש רבינו האר"י ז"ל דיש לו חלק לעולם הבא הוא מדריגה קטנה ולמעלה מזה בן עולם הבא ולמעלה מזה מזומן לחיי עולם הבא. וזהו שאמרו מְזֻמָּנִים לְכַת שְׁלִישִׁית שהוא מדרגת מזומנים לחיי עולם הבא.

תָּנוּ רַבָּנָן: אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס. הנה בשערי קדושה (חלק ג שער ו) כתב רבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל מה שנקרא בתלמוד עליית הפרדס הוא היצירה הנקרא עולם מטטרו־ן ולזה היו שמשים ידועים לפתוח השערים שיש מן עולם השפל והעשיה והיצירה וליחד היחודים והתפילות הנאותים כפי עולם היצירה בעשר ספירות שבה. זהו סוד שמוש פרקי היכלות שנשתמשו בו רבי נחוניא ורבי עקיבא ורבי ישמעאל ואנשי כנסת הגדולה, ואחר כך נשתכחו גם דרכי השמושים ההם. ועוד אחרת כי נאבד טהרת אפר פרה בזמן האמוראים עד זמן אביי ורבא כנזכר בתלמוד (חגיגה דף כה) ולכן לא נשתמשו מאז ואילך בעלית הפרד"ס. ומאז ואילך נשתמשו בשמושי עולם העשיה לבדה, ולהיותו עולם השפל מכולם וגם כי המלאכים שבה מעוטן טוב ורובן רע, ולא עוד אלא שהטוב והרע מתדבקים יחד מאד, לכן אין בו השגה כלל, כי אי אפשר להשיג טוב לבדו ולכן מעורבת ההשגה בטוב ורע, אמת ושקר, עד כאן לישונו עיין שם. ובפירוש פרקי אבות לרבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל הנדפס בסוף שער מאמרי רבותינו ז"ל (פרק ו) בביאור ברייתא דרבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה (משנה אבות ו, א) , כתב מה שאמר נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס שהוא פשט רמז דרש סוד ונכנסו להבין פנימיות הסוד שהוא יותר רוחני וכו' עיין שם. ובשער מאמרי רבותינו ז"ל (שם) כתב רבינו ז"ל ביאור מאמר זה דגמרא דידן שארבעה חכמים אלו שהיו מופלגים בחכמה והיו צופים ברוח הקודש ובמעשה מרכבה עלה בדעתם לתקן חטא פגם העצום של אדם הראשון ושלשה מהם טעו בסדר התיקון אך טעות אלישע היתה גדולה מכולם ולכך נאחזו בו הקליפות ונטרד שם בר מינן ורק רבי עקיבא תיקן יותר טוב מכולם עיין שם. ולפי זה מה שאמר בביאור פרקי אבות 'שנכנסו להבין ולידע פנימיות הסוד' זו היתה תכלית כונתם אך באו לתקן תחלה חטא אדם הראשון כדי שאחר כך יהיו יכולים להשיג פנימיות הסוד דהא בהא תליא וכיון דלא עלתה בידם תיקון חטא אדם הראשון אז לא השיגו פנימיות הסוד והבן היטב.

מַהוּ לִסְרוּסִי כַּלְבָּא. יש להקשות למה שאלוהו על הכלב דוקא? ונראה לי בס"ד דאיתא בפרקי שירה שביאר רבינו האר"י ז"ל שהקליפה הנקראת כלב היא בעשיה והיא קליפה קשה מאד וזהו סוד וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ (ישעיהו נו, יא) שהם מבחינת קליפה העזה דעשיה הנקראת נפש ולכן אמר עַזֵּי נֶפֶשׁ. וידוע דפלוני נקרא כלב שהוא הקליפה העזה שבעשיה וידוע מה שאמרו בזוהר הקדוש (בסבא דמשפטים קג) אל אחר אסתרס ולא עביד פירין. ובזה פרשתי הטעם דהכלב התחתון לקה בתשמיש שלו שהוא נקשר כמו שאמרו בגמרא (סנהדרין קח:) כי הוא דוגמה לאותו הכלב שנקרא 'אל אחר' ובזה מובן הטעם ששאלוהו על סירוס הכלב התחתון דיש פה לומר כיון דהוא דוגמה לאותו הכלב הנקרא 'אל אחר' דאסתרס מכבר לכך מותר לסרס לזה הכלב התחתון. והשיב כל שֶׁבְּאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ (ויקרא כב, כד) דאף על גב שזה הכלב התחתון הוא דוגמה לאל אחר דאסתרס מכל מקום כיון שזה הכלב התחתון הוא בְּאַרְצְכֶם למטה לֹא תַעֲשׂוּ בו סירוס דאל אחר דאסתרס אינו בארצכם.