בן יהוידע על חגיגה יא:

וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם. כתב הרב פתח עינים ז"ל שכתב הרב הקדוש מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל שמעתי ממורי הרב זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] דמעשה בראשית הם דרושי עולם התוהו שזה היה בבראשית קודם התיקון ומעשה מרכבה הם דרושי התיקון והתלבשות הפרצופים זה בזה וזה נקרא חידוש העולם והשינויים שיש מזמן לזמן בענייני סדר התלבשות עד כאן לשונו הרב ז"ל עיין שם. והנה דברים אלו שכתב מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל בשם רבינו האר"י ז"ל הם מכוונים אל הדברים שכתב רבינו ז"ל בשער מאמרי רשב"י בריש ביאור אדרא רבא במאמר אמר רבי שמעון לחברייא: עד מתי נתיב אקיימא דחד סמכא וכו' עיין שם דהרואה יראה הדברים עולים בקנה אחד. אמנם לפי דברי רבינו ז"ל דמפרש מעשה בראשית הוא בדברים דקודם התיקון צריך להבין מה הפרש יש בין זה לזה לענין הלימוד דבזה הותר בשנים ובהך ביחיד דוקא? ונראה לי טעמא משום דהדרוש שדורש הרב לתלמידו במה שהיה קודם התיקון אין דרך הדרושים ההם לדבר בם בעומק הרבה ולא בהרחבת דברים כי אם דרך כלל בקיצור מפני שאין המקראות וסוד המצות והתפילות בנויים עליהם אך בדרושים המדברים בסודות שאחר התיקון מוכרח לדבר בעומק ולהרחיב הדברים ומוכרח שירבה לעשות דמיונות וציורים ומשלים להסביר הענין לשכך את האוזן מפני כי עתה כל המקראות ומעשה המצות ונוסח התפילות בנויים עליהם ומוכרח שהתלמיד ירבה לשאול בהם כמה שאלות ויצטרך הרב להרבות לו תשובות בדרך משל ודמיון וציור. ולכך אמרו וְלֹא בְּמֶרְכָּבָה בְּיָחִיד אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם מֵבִין מִדַּעְתּוֹ כדי שלא ירבה בשאלות ויצטרך הרב להשיב לו תשובות בדרך משל ודמיון. והנה בפסוק שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים (דברים ד, לב) פירשו בזוהר הקדוש דאין מקום שאלה ודרישה וחקירה אלא בשבעה ימי בראשית בלבד שהם שבעה תחתונות אבל בשלש ספירות ראשונות אין מקום חקירה כלל עיין שם. (ועיין ריש שער הקדמות מה שכתב רבינו ז"ל תירוץ קושיא גדולה שנתקשו בה חכמים גדולים עיין שם, והובאו דבריו אלו גם בספר עץ חיים שער עיגולים ועיין דברי שלום מה שביאר בזה בדף ל"א ועיין מקדש מלך דף א') ואין אנחנו רשאין וכדאין להאריך בדברים אלו ולפלפל בהם וזאת אגיד מה שכתב בן סירא (חגיגה יג.) 'במה שהורשית התבונן אין לך עסק בנסתרות' ענין עסק זה הוא משא ומתן בשאלה ותשובה בין התלמיד ובין רבו ואמר לו התבונן אתה מעצמך אם יש לך כח להבין. ודע דראיתי לרבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל בשער קדושה שכתב וזה לשונו: והנה זה ענין מראות יחזקאל הנקרא מעשה מרכבה להיות המדרגות מורכבות זו על זו וכו' עיין שם ואין זה סותר למה שאמר בפתח עינים בשמו במשמעות מעשה מרכבה כנזכר לעיל דבאמת הכל עולה בקנה אחד שגם במרכבה של מראות יחזקאל הנביא ע"ה ישנם לסודות המרכבה של אחר התיקון שמרכבה של יחזקאל הנביא ע"ה היה בנויה על סודות אלו שאחר התיקון ושייכי בהו.

וְלֹא בְּמֶרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם מֵבִין מִדַּעְתּוֹ. קשא הוה ליה למימר 'אֶלָּא אִם כֵּן הוּא חָכָם'? ונראה לי הכונה לומר אלא אם כן ידוע לרב שזה התלמיד חכם דהיינו מלימוד הפשט שהיה לומד עמו נודע לו שהוא חכם ואז יוכל ללמדו הסוד הזה כי אם לא נודע לו מלימוד הפשט שהוא חכם באמת איך ילמדו בפעם הראשונה הסוד דמהיכא ידע שהוא חכם? ולזה אמר 'אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם' רוצה לומר היה מכבר בלימוד הפשט.

(דברים ד, לב) "כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים", יָחִיד שׁוֹאֵל וְלֹא שְׁנַיִם שׁוֹאֲלִין. הקשה הרב עיון יעקב ז"ל ודלמא אפילו שנים שואלין והא דכתב לשון יחיד למידק קודם שנברא העולם אפילו יחיד אין לו רשות לשאול? וצריך עיון עיין שם. ונראה לי בס"ד דאפילו אם היה כותב לשון רבים לא היינו טועין למידק דעל הקודם דוקא שנים לא ישאלו אבל יחיד ישאל, יען כי מצד הסברה אין לנו לחלק ביניהם דמהיכא תיתי לחלק בין יחיד לשנים והיינו יודעים דבא הכתוב למנוע השאלה מן הקודם מכל וכל ומה שאנחנו באים לחלק עתה בין יחיד לרבים הוא ממה שמצינו דנקיט קרא שְׁאַל נָא (דברים ד, לב) לשון יחיד נמצא יש חילוק בין אחד לשנים. ועוד נראה לי בס"ד דהברייתא סמיך על תרתי דיוקי בתרין זמני דנקיט בהאי קרא לשון יחיד חדא הא ד'שְׁאַל נָא' ועוד בסיפיה דקרא שנאמר 'אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ' לשון יחיד שלא אצטריך למימר אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ ודי לומר לְיָמִים רִאשֹׁנִים לְמִן הַיּוֹם וכו' ועל כן אם נאמר נקיט שְׁאַל נָא לשון יחיד לדייק מזה דעל הקודם גם יחיד לא ישאל למה נחית קרא להזכיר עוד הפעם לשון יחיד אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ אלא ודאי דנחית ללמדינו דגם בזה יחיד שואל ולא שנים.