בן יהוידע על בכורות ה:

שֶׁאֵין לְךָ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ תִּשְׁעִים חֲמוֹרִים לוּבִים, טְעוּנִים מִכַּסְפָּא וְדַהֲבָא שֶׁל מִצְרַיִם. נראה לי בס"ד טעם למספר צ' שהוא מספר מ"ן [90] והיינו ניצוצי קדושה שבררו ממצרים נקראים בשם מ"ן ובזה פירש עטרת ראשי אדוני מור אבי זלה"ה בשם 'אפיקומן' שהוא 'אפיקי מ"ן' הברורים שנעשים על ידי המצות של זאת הלילה ודחפ"ח [וְדִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן] . ועוד נראה לי בס"ד טעם למספר צ' כמנין מים [90] אשר חשבו המצריים שיכולים לאבדם במים וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה יא.) על פסוק הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ (שמות א, י) ונרמז זה בשם 'מצרים' שהוא אותיות 'צר מים'. ברם הא קשיא דישראל שיצאו ממצרים כתיב בהו שש אלף רגלי ואם כל אחד היה לו צ' חמורים לובים, מהיכן הביאו כל כך חמורים שעולים למספר גדול ועצום מאד שאין הדעת סובלו? ואם נפרש הכונה על כל בעל הבית ובעל הבית דוקא ולא קאי אקרקפתא דגברי, גם כן הוא דבר גוזמא! ואם נפרש לשון גוזמא דדברו חכמים בלשון גוזמא למה נקיט מספר תשעים? ונראה לי בס"ד הכונה לקח רכוש ששוה ערכו משוי צ' חמורים לובים טעונים מכספא ודהבא. אי נמי דקאי על הגדולים והשרים שהם ראשי המשפחות. ואמר ' כַּסְפָּא וְדַהֲבָא ' הרכוש מכנים אותו בשם כסף וזהב כמו שנאמר וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב (תהלים קה, לז) כמו שקורין כל הסעודה כולה על שם הלחם כמו שנאמר עֲבַד לְחֶם רַב (דניאל ה, א) וכן מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי אֶל הַלָּחֶם (שמואל א' כ, כז) וכן כאן כל רכוש הממון נקרא בשם כסף וזהב.

וְעוֹד שְׁאַלְתִּיו: מַה לְּשׁוֹן 'רְפִידִים'? (שמות יז, א) . קשא מה שאלה זו? אם כן ישאל על שמות כל מקומות כל מ"ב מסעות וכל שמות עיירות האמורים בספר יהושע! ועוד קשה מה השיב לו 'רְפִידִים שְׁמָהּ' וכי אינו יודע ששמה רפידים? ורק הוא שואל טעם למה נקראת כך. ונראה לי בס"ד כי על הרוב כל עיר נקרא שמה בלשון יחיד והגם שיש נקראו בלשון רבים אית בהו טעמא וכמו הך דכתוב וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת (בראשית לג, יז) והיינו דתחלה היה שמה סוכתה לשון יחיד אך בעבור דלמקנהו עשה שם סוכות קראה סֻכּוֹת לשון רבים לכן שאל מַה לְּשׁוֹן ' רְפִידִים ' פירוש למה נקראת רפידים בלשון רבים, אם מתחלה היתה נקראת כך בשביל איזה טעם או אם מתחלה היתה נקראת רפידה או רפיד לשון יחיד ואחר כך בעבור סיבה נקראת רפידים לשון רבים וכמו ענין שאמרנו בשם סוכתה וסוכות? והשיב לו רבי אליעזר רפידים שמה מעיקרא ומתחילתה שנקראת בלשון רבים ורבי יהושע סבירא ליה לא היה שמה מעיקרא רפידים ורק אחר שבאו ישראל שם בזמן שרפו ידיהם מן התורה קראתה התורה רפידים שהוא אותיות 'רפים יד' שרפו מן התורה המתייחסת ליד כמו שאמרו (סוטה ז:) יָדָיו רָב לוֹ (דברים לג, ז) במלחמתה של תורה וכן דרשו על 'יָדֶךָ לֹא אֲסֻרוֹת' (שמואל ב' ג, לד) בתורה. או יובן בס"ד הוא שמע שנקראת בשם רפידים בעת שחנו בה ישראל ושאל מַה לְּשׁוֹן ' רְפִידִים ' אם הוא לשון פירוד שנקראת כן בעבור שהיה בישראל פירוד הלבבות או הוא לשון רפוי שרפו ידיהם מן התורה או מן איזה מצוה? והשיב לו כך היה שמה מעיקרא ואין זה נוגע לישראל, ורבי יהושע אמר ששם זה נוגע לישראל והוא לשון רפוי שרפו עצמן מדברי תורה ולכן נקראת רפידים שהם אותיות 'רף ידים' כי עסק התורה ומלחמתה יתייחס לידים כאמור ועל זה מביא שפיר הכתוב לֹא הִפְנוּ אָבוֹת אֶל בָּנִים מֵרִפְיוֹן יָדָיִם (ירמיה מז, ג) דהיינו בעבור ביטול תורה ורפיונה כמו שאמר השם יתברך עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ? עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי (ירמיה ט, יב) .

מַה לְּשׁוֹן 'שִׁטִּים'? (במדבר כה, א) . פירוש אם הוא כך שמה מעיקרא או שנקראת כן אחר שבאו ישראל בתוכה? ורבי אליעזר אמר כך שמה מעיקרא ורבי יהושע אומר לא היה שמה כך אלא אחר שבאו ישראל בתוכה וחטאו נקראת שיטים על שם מעשיהם.

עֲרֻמּוֹת פָּגְעוּ בָּהֶן. פירוש רש"י ז"ל דוחק ונראה לי בס"ד דגם רבי אליעזר דריש דרשה דרבי יהושע שאמר 'וַתִּקְרֶאןָ' (במדבר כה, ב) לשון קרי שנעשו בעלי קריין כשפגעו בהם אך בא לפרש טעמא להאי מלתא דאיך יצוייר שיראו קרי בפגעם באשה? ולכך אמר עֲרֻמּוֹת פָּגְעוּ בָּהֶם ולכך נתגברה תאותם עד שראו קרי. ונראה שהם נתכוונו לפגוע בהם ערומות כדי שיטמאום בקרי כי בעלי הטומאה יש להם סגולה לעשות התקשרות וחיבור לאדם עמהם על ידי הוצאת שכבת זרע לבטלה כאשר אומרים העולם על בעלי החברה שקורין פרמסו"ן שמטמאים הנכנס עמהם בתחלה בטומאת זרע לבטלה שמוציא בידים ועל ידי כך עושין בנין התחברות שלהם.