בן יהוידע על בבא מציעא צו.

שָׁאַל שְׁתֵּי פָּרוֹת לַעֲשׂוֹת בָּהֶם פְּרוּטָה מַהוּ וכו'. ראיתי להזכיר כאן מה שכתוב על זה בשמי בהמאסף (שנה שביעית סימן א') וז"ל בס"ד קשיא לי לפשוט זה מדין שיעור חמש סלעים דפדיון בכור דאיתא בשולחן ערוך (שולחן ערוך יורה דעה שה, ז) נתן חמש סלעים אפילו לעשרה כהנים בין בבת אחת בין בזה אחר זה בנו פדוי. נמצא אף על גב דלגבי כל כהן ליכא שיעור שלם לא אזלינן בתר כהנים אלא בתר הנותן דוקא וכל שכן הכא דבין לגבי שואל בין לגבי משאיל שהם הנותן והמקבל איכא שיעור פרוטה דודאי לא אזלינן בתר פרות. וכן נמי יש להקשות כזאת בבעיא דרבא בקדושין (קדושין ז:) שתי בנותיך לשני בני בפרוטה מהו עיין שם. ונראה לי בס"ד דפחות מפרוטה גרע טפי דאינו חשוב ממון בעלמא כלל וכאילו אינו ולכן בגמרא דמציעא ובגמרא דקדושין מסתפק בהיכא דהפרוטה היא חלוקה לגבי פרות ולגבי בנות לחצאין דיש לומר כיון דממון זה לגבי הפרות הוא חצי פרוטה דנמצא לגבי כל פרה ופרה אין אתה יכול להזכיר שם ממון דחצי פרוטה אינו ממון לכן יש להסתפק ולומר אין חשיבות בחלקים של חצאי הפרוטה להצטרף זה בזה דכל שהוא חצי פרוטה אין נקרא עליו שם ממון ואינו ראוי שיצטרף החצי עם החצי כדי שיקרא עליו שם ממון. ואף על גב דלגבי שואל ומשאיל אין הפרוטה הזאת חלוקה לחצאין אלא שלימה מכל מקום כיון דחלוקה היא לגבי פרות כאלו היא חלוקה אצל שואל ומשאיל גם כן מה שאין כן גבי פדיון הוא נתן לכל כהן שיעור שהוא חשוב ממון בעלמא ורק לענין שיעור הפדיון אינו שיעור שלם בזה פשיטה לן דמצטרפין הנתינות זה בזה משום דכל נתינה חשובה היא בפני עצמו שיש בה שיעור ממון חשוב בעלמא ולכן כל נתינה ראויה היא להצטרף עם שאר נתינות. ובזה נתרצה קושיא חזקה שהקשו על מהרימ"ט [מורנו הרב יוסף מטראני] ז"ל בהא דקיימא לן לענין שבועה שצריך שיתבענו שתי כסף שנסתפק מהרימ"ט ז"ל אי בעינן שתהיה שתי כסף אצל זה השותף לבדו איכא דאמרי כיון דטענו שתי כסף לכל השותפים מתחייב שבועה ופשיטה ליה דסגי בהיכא דאיכא שתי כסף אפילו לכל השותפים כיון דלגבי נשבע איכא. והקשה הגאון מהר"י בן דוד ז"ל מהא דקדושין דף ז' דמבעיא ליה לרבא כיון דלגבי דידהו ליכא ואיך פשיטה ליה למהרימ"ט ז"ל דתסגי בדאיכא שתי כסף לגבי נתבע לחוד והגאון חיד"א ז"ל (בברכי יוסף חושן משפט סימן וא"ו) הביא דברי הרב הנזכר והוסיף להקשות גם מגמרא דידן בשאל שתי פרות לעשות בהם פרוטה דמסתפק אי אזלינן בתר פרות ובכל חדא ליכא ממונא ואיך פשיטה ליה למהרימ"ט דלא אזלינן בתר שותפים ומצטרף השיעור עיין שם. ובזאת הסברה שכתבתי דאם הנידון הוא על פחות משוה פרוטה לגבי כל חד וחד מגרע גרע משום דלא חשיב ממון בעלמא על כן אין קושיא למהרימ"ט ז"ל מהך דקדושין ומציעא דאיירי בהצטרפות חצאין של פרוטה דכל חלק מהם אינו חשוב וכאלו אינו. ודע כי כי בסה"ק רַב בְּרָכוֹת (במערכת הלמ"ד אות א') נסתפקתי בענין לאוין דלא תתאוה ולא תחמוד ובענין כובש שכר שכיר וכיוצא בזה אם האיסור שעבר עליו הוא פרוטה של שני שותפים אי אזלינן בתר דידיה ואיכא שיעורא או אזלינן בתר שותפים וליכא שיעור שלם גבי כל חד והארכתי שם בענין זה בס"ד. ועתה אני אומר לפי הסברה הנזכר שכתבתי כאן דחצאי הפרוטה מגרע גרעי ואין חשובים ממון שיהיו ראויים להצטרף על כן אין ללמוד הוכחה לאותם ספיקות ולמפשט להו מדין הפדיון שנתן לחמש כהנים הנזכר לעיל דיש להקשות כדכתיבנא. והנה שם בסה"ק רַב בְּרָכוֹת הנזכר (דף פ:) בדבור המתחיל ברם , הקשיתי אגמרא דכתובות (כתובות מו.) אמאי לא פשיט לבעיא דרבי ירמיה דבעי שניהם בפרוטה מהו מהך מתניתין השותפים שגנבו וטבחו דחייבין דסגי בשיעור אחד לכולם אף על גב דליכא שיעור לגבי כל חד וחד דמצינו בגמרא דשבת (שבת צג:) דפשיט מינה רבינא דסגי בשיעור אחד לכולם לענין שבת. ובשלמא על הגמרא דמציעא (בבא מציעא צו.) בבעית רמי בר חמא בשאל שתי פרות לעשות בהם בפרוטה אין להקשות אמאי לא פשיט לה משותפים שגנבו וטבחו דיש לומר האי קנסא ולא ילפינן ממונא מקנסא אך בעיית רבי ירמיה בכתובות דף מ"ו איירי בקנסא ולילף קנסא מקנסא עיין שם. והשתא לפי סברה הנזכר שכתבנו דממון פחות מפרוטה מגרע גרע להכי לא יליף בכתובות דף מ"ו ובמציעא דידן מדין שותפים שגנבו וטבחו. ברם הא קשיא לי מדין הפדיון הנזכר על הגמרא דשבת (שבת צג:) דיליף לענין איסור שבת דסגי בשיעור אחד לכולם מכמה דוכתי ומכללם יליף רבינא מהך דשותפים שגנבו וטבחו דהוא קנסא ואמאי לא יליף מדין הפדיון שנתן חמש סלעים לחמש כהנים ויוצא ידי חובתו בשיעור אחד לכולם? ונראה לי בס"ד דיש לומר פדיון שאני דרחמנא קפיד על אבי הבן שיתן סלעים ולא קפיד על המקבל שיקבל אחד כל החמש סלעים אלא אפילו אם יהיו המקבלים הרבה כהנים לא אכפת לן כל היכא דהפודה פודה בחמש סלעים ודומה לזה דרחמנא אמר להביא י"ב ככרות לחם הפנים ושיעורן כל כך דקפיד על הבאתם בשיעור זה ולא קפיד על הכהנים האוכלים אותם שיהיה כל אחד ואחד אוכל כזית שהוא שיעור אכילה אלא אפילו אם כל אחד הגיעו שיעור פול סגי וכן הענין בכל מנחות והקרבות שיש בהם שיעור ידוע דהקפידה בשיעור הוא על הבאתם אף על גב דאין הכפרה נשלמת אלא על ידי אכילת כהנים כמו שאמרו (פסחים נט:) כהנים אוכלין ובעלים מתכפרים, מה שאין כן במעשה של איסור הקפידה היא על העושה את האיסור ולהכי מספקא לן אי בעינן שיעור שלם לכל חד וחד מן העושין או דלמא סגי בשיעור אחד לכולם ושפיר פשיט רבינא לזה מהך מתניתין דשותפין. ובזה התירוץ נתרצה שפיר הקושיא שהקשיתי בתחלת דברי מדין הפדיון הנזכר על גמרא דידן דשואל שתי פרות ועל גמרא דקדושין דף ז' גבי קדושין דבאמת ענין הפדיון שאני דרחמנא קפיד בשיעור על הנותן בלבד אבל בהנאת המקבל לא בעינן שיעור של חמש סלעים דדמי זה ללחם הפנים ומנחות ושאר הקרבות שיש בהם שיעור מצד הבאתם אבל הכהנים האוכלים אותם אפילו אם יגיע לכל אחד שיעור קטן נשלמת המצוה.