בן יהוידע על בבא מציעא כ:

אָמַר לֵיהּ: תְּרָדָא! 'שִׁטְרֵי חֲלִיצָה וּמֵאוּנִין' תְּנָן. רש"י ז"ל פירש תרדא 'משועמם' ובשיטה מקובצת בשם רבנו חננאל פירוש 'מוריד ריר מפיו' עיין שם, והדבר יפלא איך יגנה רבה כל כך לרב עמרם? ונראה לי בס"ד תְּרָדָא היא שתי מילות 'תר דא' והוא תר לשון התעוררות כמו תיר ולא תיר (תענית יב:) ותיבת דא הוא רצונו לומר 'זאת' בלשון התלמוד כלומר תתעורר ותרגיש בזאת. אי נמי ' תר ' רצונו לומר תשא כמו תיר מנך שעתך בגמרא דעבודה זרה (עבודה זרה לד:) שפירש הערוך שני פירושים האחד תתעורר לך שעתך והשני תשא אותך שעתך עיין שם, וכן כאן אמר לו ' שא דא ' ההלכה דנקיט במתניתין שטרי חליצה ומיאונין. ומיהו אף על פי שכונת רבה בזה כמו שכתבנו, נענש בכך שהרכיב שתי מילות ואמרם בתיבה אחת אשר משמעותה לאוזן השומע לגנאי כמו שפירש רש"י או כמו שפירש רבנו חננאל שהביא השיטה מקובצת הנזכר.

מִשּׁוּם לְתָאִי דִּידִי פָּקַע. נראה כל אחד ואחד תלה הדבר בעצמו כדי שיתודה על אשר היה הוא סיבה לזאת ולעשות תשובה ותיקון לכך ונקטי לשון לְתָאִי [441] שהוא מספר אמת [441] .