בן יהוידע על בבא קמא טז:

אֵצֶל מְעֻלִּים שֶׁבַּמִּשְׁפָּחָה (דברי הימים ב לב, לג) . נראה דאף על גב דאיכא עוד צדיקים גמורים במלכי בית דין כגון יותם ויאשיהו וכדומה עם כל זה שלשה אלה שהם דוד ושלמה וחזקיהו לימדו תורה בישראל הרבה ולכך נקברו זה אצל זה וסופי תיבות שמותם הוד וראשי תיבות שלהם חדש [ ד ו ד ש למ ה ח זקיה ו ] שחדשו ריבוץ תורה בישראל הרבה.

"כִּי כָרוּ שׁוּחָה לְלָכְדֵנִי, וּפַחִים טָמְנוּ לְרַגְלָי" (ירמיה יח, כב) . רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: שֶׁחֲשָׁדוּהוּ מִזּוֹנָה. נראה לי בס"ד דדריש 'לְרַגְלָי' על התשמיש שמכונה בשם רגל וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ (שמואל ב יא, ח) שאמר דוד המלך ע"ה לאוריה והם היו אומרים שהוא משמש עם הזונה. גם נרמזה הזונה ב'פַחִים' כי אותיות זונה במלואם כזה ז י ־ ן ו י ־ ו נ ו ־ ן ה־ ה עולה קל"ז [137] ועם הכולל גימטריא פחים [138] אך הדבר יפלא איך יפטירו בשפה על נביא ה' כדבר זה וכל שכן לרב שמואל בר נחמני שאמר 'שֶׁחֲשָׁדוּהוּ מֵאֵשֶׁת־אִישׁ'! ונראה לי בס"ד שהם היו מוציאים לעז על אשתו בזנות באונס וידוע אף על פי שהיא באונס אסורה לכהן ולכן היו מרננים שמשמש עם אשתו שזינתה באונס דאסורה לו ולמאן דאמר שֶׁחֲשָׁדוּהוּ מֵאֵשֶׁת־אִישׁ הם היו מוציאין לעז דאשתו קבל אביה בה קדושין מאחר בהיותה קטנה ואחר כך מת אביה ונתקדשה לו ונמצא משמש עם אשת איש ח"ו. ומה שאמר שֶׁהִשְׁלִיכוּהוּ לִבְאֵר טִיט לא רצו להמיתו בידים אלא השליכו אותו לבאר טיט דמוכרח שימות אם ישאר שם וזו היא העיצה לסבב לו מיתה ולא ימיתוהו בידים.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשִׂין צְדָקָה, הַכְשִׁילֵם בִּבְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם שָׂכָר . קשא היכא רמיזה צדקה כאן? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר הכתוב אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ (תהלים יז, טו) כלומר כשאני נותן צדקה נחשב לי כאלו 'אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ' ולכן כאן שאמר וְיִהְיוּ מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ (ירמיה יח, כג) מפרש באותה מצוה שהמקיימה כאלו 'רוֹאֶה פָּנֶיךָ'. ועוד נראה לי צדק הוא צדקה ורמוז באותיות שלפני שם הוי־ה שהם כ־ו ז־ו אשר במילואם כזה כ־ף וא־ו זי־ן וא־ו [193] מספר צֶדֶק [194] שהוא הצדקה ולכן כאן שאמר 'מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ' רמזה על הצדקה שהיא צדק הרמוז באותיות שלפני שם הוי־ה.