בן יהוידע על בבא בתרא עד:

הָתָם נַמִּי לִיסַרְסֵיהּ לַזָּכָר וְלִיצַנְּנָהּ לַנְּקֵבָה. קשה למה הזכיר המקשן בדבריו סרוס הזכר דהא סירוס הזכר בלויתן גם רב נקטיה ורק ליקשי למה הרג את הנקבה ליצננה כדעבד גבי בהמות? ונראה לי בס"ד דאי הוה מקשי רק על הנקבה הוה אמינא דדעת המקשן גבי דגים אין חשש נזק מן הזכר ולא אצטריך סרוס ורק די בצינון הנקבה ועל כן הוה אמינא דמקשי תרתי דהוה ליה לצנן הנקבה בלבד ולמה סרס הזכר והרג הנקבה? ולכך הוצרך המקשן לפרש דבריו דהוא אינו מקשי אסרוס הזכר כלום ורק מקשי על הנקבה דסגי לה בצינון ולמה הרגה.

דָּגִים פְּרִיצֵי. נראה הטעם כי הזרע הוא מן יסוד המים ולכן נקרא בשם מים ומאחר דנבראים במים וגדלים במים לכן יש להם כח הזרעה טפי הרבה וחזק מאד ולכן אמרו חכמינו ז"ל לא יאכל אדם דגים בסעודה המפסקת בערב כיפור שמרבים הזרע ולכן דגים פריצי בטבעם.

אִי בָּעִית אֵימָא: כֵּיוָן דִּכְתִיב: "לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֵק בּוֹ", בַּהֲדֵי נְקֵבָה לָאו אוֹרַח אַרְעָא (תהלים קד, כו) . דע כי הבריאה של לויתן שבראו הקדוש ברוך הוא זכר ונקבה בלבד ותוקף עצמו וגודלו באיכות ובמידה הכל הם דברי אמת והדברים כפשוטן אך לויתן זה שהוא זכר ונקבה נבראו דוגמא לדבר אחר שיש בעולמות העליונים על דרך שאמרו על גוף האדם התחתון שהוא דוגמה לצלם ספירות הקודש ודרך משל נאמר לויתן התחתון הזכר בראו דוגמה לעולם היצירה שבעולמות היושר ולויתן הנקבה בראו דוגמה לעולם היצירה שבעולמות העיגולים וחיבור עולם היצירה דיושר עם עולם היצירה דעגולים זה נקרא בשם לויתן, יען כי לויתן הוא לשון לווי וחיבור ועל זה החיבור של עולם היצירה דיושר עם עולם העשיה דעיגולים אמר אשר נקרא זה החיבור בשם לויתן אמר הכתוב 'לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֵק בּוֹ'. וענין השחוק היא כינוי להשפעה כידוע כמו שאמרו (ברכות ז:) שעה משחקת לו וכן דרשו חז"ל (שבת ל:) על פסוק (קהלת ז, ג) 'טוֹב כַּעַס מִשְּׂחֹק' שהוא על מה שמשחק עם הרשעים בעולם הזה ומה שמשחק עם הצדיקים לעולם הבא. כן כאן השחוק הכתוב אצל לויתן הוא ענין השפעה והארה כי הקדוש ברוך הוא נותן שפע בעולם ומשלשלו על ידי לווי וחיבור של יצירה דיושר עם יצירה דעיגול ולכן זכר של לויתן התחתון שהוא דרך משל כנגד יצירה דיושר עם יצירה דעיגולים הוא עומד זקוף ונקבה של לויתן שהיא כנגד יצירה דעיגול בראה עקלתון שמקפת העולם. ומה שבראם דוגמה רק לעולם זה דוקא הנה כל זה מפלאות תמים דעים אין לך עסק בנסתרות כאלה. ומה שאמר תלמודא בַּהֲדֵי נְקֵבָה לָאו אוֹרַח אַרְעָא הכונה הוא דאף על גב דשחוק זה האמור בלויתן הוא דרך משל ודמיון להשתלשלות השפע על ידי לווי הקדוש הזה עם כל זה לאו אורח ארעא למנקט המשל הזה על הנקבה כאומרו 'לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֵק בּוֹ' לכן השאיר את הזכר בחיים כדי שיתפוס המשל הזה של 'לִוְיָתָן יָצַרְתָּ לְשַׂחֵק בּוֹ' על הזכר.

בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְראֹת אֶת הָעוֹלָם, אָמַר לוֹ לְשַׂר שֶׁל יָם: פְּתַח פִּיךָ וּבְלַע כָּל מֵימוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, דַּיִּי שֶׁאֶעֱמֹד בְּשֶׁלִּי. נראה כונתו יתברך הוא שעל ידי כח האש שבו ישרפו המים היתרים ויתמעטו והוא חשב שישארו המים כמו שהם בתוך הים לכן אמר לו דַּיִּי שֶׁאֶעֱמֹד בְּשֶׁלִּי. או אפשר דכונתו לומר שיבלע מימות של הנהרות הבאים לים וחוזר ויוצא כנגדן דרך מחילות אחרים מן הים לנהרות ועל דרך זה הולכים ושבים, והוא לא הבין כוונתו יתברך דלא הבין שיצאו כנגדן מן הים דרך מחילות לנהרות ולכך אמר לו דַּיִּי שֶׁאֶעֱמֹד בְּשֶׁלִּי. ובזה ניחא קושיא אחרת כי אחר שהרגו היכן נבלעו אותם מימות שבעולם? וכפי האמור מובן שפיר דבאמת כנגד מימות הבאים לים יוצאין ממנו דרך מחילות לנהרות וכמו שאמר הכתוב אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת (קהלת א, ז) .

בָּעַט בּוֹ וַהֲרָגוֹ (איוב כו, יב) . נראה לי בס"ד בעיטה זו היתה בדיבור כי אף על גב דשר של ים הוא מלאך רוחני גזר עליו שיתגשם כמו גוף בעל חי כדי שבהריגתו יעלה בו ריח קשה מאד ויצטרכו מים רבים לכסותו שלא ירגישו הבריות בריחו וכל זה עשה השם יתברך לפרסום הענין הזה שבודאי בעודו מלאך רוחני אי אפשר שיהיה מוסרח ויצא ממנו ריח סרחון קשה אלא כך היתה הגזרה מלפניו יתברך שיתגשם השר הזה ויהיה כבשר בעל חי ממש ויצא ריח בסרחונו ויתפרסם הדבר. ולכן אמר ' בָּעַט בּוֹ וַהֲרָגוֹ ' דתרי מילי קאמר תחלה בעט בו במאמרו שירד ויפול למטה בים התחתון כדי שיתגשם כדרך שנעשה בנפילים דסוף פרשת בראשית, שהם עזא ועזאל שהשליכם ארצה ונתגשמו בבני אדם ואחר שנפל ונתגשם הרגו. ומה שעשה הקדוש ברוך הוא דבר זה שיהיה נדחה סרחונו על ידי המים, הטעם מפני כי חטאו היה בעבור המים לכך במים יהיה תיקון שלו שלא יזיק ריחו כיוצא בדבר הזה אתה רואה עץ שאכל אדם הראשון תאנה היה (סנהדרין ע:) ומחמת כן נעשו ערומים האדם ואשתו ובדבר זה נתקנו כי עלי תאנה נעשו להם מלבוש לכסותם (בראשית ג, ז) , כן הוא קלקל בדבר המים ונסרח לכך המים כיסו עליו.