בן יהוידע על בבא בתרא כא.

וּמַכְנִיסִין אוֹתָן כְּבֶן שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה וּכְבֶן שְׁבַע־עֶשְׂרֵה. פירוש מכניסין הבריא בן חמש־עשרה שנראה כבן שש־עשרה הכחוש בן שש־עשרה שנראה כבן שבע־עשרה. ונראה בס"ד טעם לזה כי קודם ארבע־עשרה האדם קטן ואין חזקה ליצר הרע בו דאין מחזיקין בנכסי קטן (כתובות יז:) וכמו שכתב הרב עוללות אפרים ז"ל ואחר גמר שלש־עשרה שנכנס בשנת ארבע־עשרה אם לא ילמוד תורה עד אחר שלש שנים משנת ארבע־עשרה יהיה ליצר הרע דין חזקה בו כי חזקת הבתים היא שלש שנים (בבא בתרא כח.) והגוף נקרא 'בית' לכן מכניסין אותו ללמוד בהיותו בן חמש־עשרה שנראה כבן שש־עשרה דאז לא נעשה ליצר הרע בו חזקה שלש שנים כי לא עבר אחר שלש־עשרה אלא שתי שנים שהם ארבע־עשרה וחמש־עשרה ולכחוש מכניסין אותי בן שש־עשרה שנראה כבן שבע־עשרה דהיינו בסוף שש־עשרה קודם שתגמר שלש שנים גמורות. ואומרו כְּבֶן שֵׁשׁ וּכְבֶן שֶׁבַע היינו הבריא בן חמש גמורות שנראה כבן שבע והכחוש בן שש גמורות שנראה כבן שבע ובבריא עושין כנגד תורה שבכתב שהיא חמשה ספרים ובכחוש כנגד תורה שבעל פה שהיא ששה סדרים. והא דקאמר אִלְמָלֵא הוּא נִשְׁתַּכְּחָה תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל לאו דוקא דהא איכא בכל פלך ופלך ובירושלים, אלא כונתם לומר מרובו של ישראל דלאו כולי עלמא יתבי במקום שיש מלמדי תנוקות. ואמר עליו זָכוּר לַטּוֹב בשביל שהשתדל בלימוד התורה הנקראת טוב דכתיב כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ (משלי ד, ב) לכך אמר עליו יזכר לטוב. ברם צריך להבין כיון דהם תקנו בכל פלך ופלך משום דראו שבתקנה הראשונה שהיו בירושלים דוקא לא הועילו מפני דכל מי שאין לו אב אינו עולה אם כן איך נחה דעתם בתקנה זו שתקנו בכל פלך ופלך דאכתי לא עשו בזה תיקון שלם מאחר דליכא בכל עיר ומדינה לא יעלו מן עיר ומדינה כמו דלא היו עולין לירושלים? גם לא פורש בברייתא בתחילה כשעשו בירושלים דוקא איך היו מכניסין במידת השנים? ונראה לי דבתחילה כשהתקינו בירושלים דוקא היו מכניסין אותם כשהם קטנים ולכן מי שאין לו אב אינו עולה כי קטן איך יוכל לעלות לבדו? ואחר כך כשהושיב מלמדים בכל פלך ופלך תיקנו שיכניסום כבן שש־עשרה וכבן שבע־עשרה דאז יוכל לעלות לבדו אפילו אם אין לו אב ולכן חשבו כי עתה יעלו גם מן העיירות ומדינות אך דא עקא כיון דתקנו שיכניסום גדולים כבן שש־עשרה ובן שבע־עשרה היה מבעט ברבו ויצא ולכן בא יהושע בן גמלא ותיקן שיכניסום כבן שש ובן שבע דאז הוא קטן וכיון דקטן צריך לו אב שיעלהו ובודאי מי שאין לו אב לא יעלה לכך תיקן שישבו בכל עיר ובכל מדינה דאז אין צריכין לעלות ממקום למקום.

כִּי מַחִית לִינוּקָא, לָא תִּמְחִי לֵיהּ אֶלָּא בְּעַרְקְתָא דִּמְסָנָא. פירוש חתיכת עור רחבה שמשמעת קול גדול כשיכה בה ואינה מזקת לגוף ולא כאיב ליה כל כך. ומאן דְּקָרִי בשאר ילדים קָרִי ואין צריך לעשות לו הפחדה ומאן דְּלָא קָרִי לִיהֲוֵי זה הילד המוכה בערקתא דמסאנא צַוְותָא לְחַבְרֵיהּ כי השומע קול גדול בהכאה זו חושב שרבו מכה הכאות גדולות ומפחד ממנו ונותן לב ללמוד.