בן יהוידע על עבודה זרה מד.
Ben Yehoyada on Avodah Zarah 44a · בן יהוידע על עבודה זרה · free full Hebrew text
Open in the reader →רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: אֶבָן יְקָרָה הָיְתָה בָּהּ, שֶׁשָּׁוָה כִּכַּר זָהָב (שמואל ב יב, ל) . יש להקשות אין זה חידוש נפלא דמשתבח בה קרא ובפרט בימים ראשונים שהיו נמצאים אבנים טובות יקרי הערך מאד! ונראה לי בס"ד הכונה כל משקל ומשקל של אותה האבן שוה ככר זהב שאם היתה שוקלת מאה קירא"ט נמצאת שוה מאה ככר זהב.
מָקוֹם יֵשׁ בָּרֹאשׁ שֶׁרָאוּי לְהַנִּיחַ בּוֹ שְׁתֵּי תְּפִלִּין. יש להקשות והלא לפי דברי רבינו האר"י ז"ל וז"ח גם הראשונים מימות משה רבינו ע"ה היו מניחין שני זוגות כסדר רש"י וכסדר רבנו תם ובודאי דוד המלך ע"ה היה עושה כן, ולהכי עדיין תקשי והא בעי להניח שתי תפלין? ונראה לי בס"ד דלא היו לובשים שתי תפילין אלא רק בשעת תפלת שחרית אבל כל היום היו לובשים סדר רבנו תם דוקא וכמו מנהג רבינו האר"י ז"ל בכל יום במנחה. ומה שאמר ' עֵדוּת הִיא לְבֵית דָּוִד ' נראה לי בס"ד בזה רמז הכתוב (תהלים קיח, כב) 'אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים' היא העטרה שהיה בה אבן יקרה ששוה ככר זהב ולכך קראה על שם האבן שבה דבתחלה מאסו הבונים החכמים משום דהיתה איסור הנאה אך אחר כך בא אתי הגתי ובטלה ואז 'הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה' בראש דוד המלך ע"ה ובאמת 'מֵאֵת הֳ' הָיְתָה זֹּאת' בדרך נס הנעשה על ידי שם הוי־ה ברוך הוא יען 'הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ' שנמצא בה דבר פלא שהיה לובשה במקום תפילין והולמתו כדי שיהיה גם זה עדות למלכות בית דוד. ובזה יובן (זכריה ד, ז) 'וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה' היא אבן הנזכר שתהיה עטרה למלך המשיח ואז 'תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ' חן מצד הגשמיות שבה שהיתה יקרה מאד וחן מצד הרוחניות שבה שהולמת ראש הלובש אותה בדרך נס. ומה שאמר בִּשְׂכַר שֶׁ ' פִּקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי ', ' זֹאת הָיְתָה לִי ' לְעֵדוּת צריך להבין מאי תליא הא בהא ולמה עשה הקדוש ברוך הוא עדות זו באותה עטרה שלקח משלל בני עמון? ונראה לי בס"ד דאיתא במדרש רבה כששלח דוד המלך ע"ה את יואב למלחמה על עמון ועל מואב הוציאו לו אפיסטולי שלהם דכתיב אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב (דברים ב, ט) וכן נמי בבני עמון והלך דוד המלך ע"ה בכבודו אצל הסנהדרין ותבע שהם פרצו את הגדר דכתיב וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם וכו' (במדבר כב, ה) . וכתבו התוספות שדוד המלך ע"ה עיקר סמיכות שלו הוא על פסוק דשופטים דעגלון מלך מואב נלחם בישראל ויך בהם (שופטים ג, יג) אלא שהיה מהדר על פסוק מן התורה גם כן. נמצא מה שהכה דוד המלך ע"ה בעמון ומואב לא עבר על מצות התורה ח"ו אלא כדין עשה ועל פי הסנהדרין עשה מפני שהם פרצו תחלה והכו בישראל גם בני עמון וכנזכר בנביאים לכך עשה לו הקדוש ברוך הוא נס גדול באותה עטרה של שלל בני עמון להורות ששמר מצות השם יתברך ולא עבר על דברי ה' ולזה אמר בִּשְׂכַר שֶׁ'פִּקּוּדֶיךָ' שצוית על עמון ומואב 'נָצָרְתִּי' 'זֹאת הָיְתָה לִי' לְעֵדוּת (תהלים קיט, נו) . ועוד נראה לי בס"ד הכונה עדות היתה לי בזאת העטרה שנעשה הנס בה במקום תפילין של ראש שיש בו שני שינין של ז' וויהן כנגד חג"ת נהי"ם [חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות] ששם סוד בת שבע וזאת לי לעדות 'כִּי פִּקּוּדֶיךָ' נָצָרְתִּי' כשלקחתי בת שבע שהיתה גרושה ואפילו תשעים יום של הבחנה הוה לה וכנזכר בריש זוהר בראשית.