בן יהוידע על עבודה זרה כה.

זֶה סֵפֶר אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁנִּקְרְאוּ 'יְשָׁרִים' (יהושע י, יג) . יש להקשות למה כתוב 'סֵפֶר הַיָּשָׁר' דהוה ליה למימר 'סֵפֶר יְשָׁרִים'? ונראה שרצה הכתוב שיהיה הרמז יותר על אברהם אבינו ולכך נקיט 'הַיָּשָׁר' לשון יחיד דקאי על אברהם אבינו שלקח אות ה' בשמו וזהו 'ה' ישר' שהוא כולל חמשה חסדים וכל יושר חסד וכל עגול גבורה.

שְׁלֹשִׁים וְשֵׁשׁ, אָזַל שִׁית וְקָם תַּרְתֵּי סְרֵי, אָזַל שִׁית וְקָם עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. "וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים" מִכְּלָל דְּמֵעִקָּרָא לָאו כְּיוֹם תָּמִים הֲוָאִי (יהושע י, יג) . פירוש כי עמידה ראשונה רמזה הכתוב באומרו 'וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ' ועמידה שניה נרמזה במה שאמר 'וְלֹא אָץ לָבוֹא' רצונו לומר שלא מיהר להשתקע אלא עמד במקומו ועל עמידה ראשונה זו פירש ואמר שהיתה 'כְּיוֹם תָּמִים' דהיינו כ"ד שעות שהם נחשבו יום תמים כלומר שיעור לילה ויום ומאחר דעל עמידה שניה פירש ואמר שהיתה כ"ד שעות ועל עמידה ראשונה לא פירש כלום אלא נקיט בסתם אין אנחנו אומרים שהיתה שליש השניה או רביע השניה אלא אומרים שהיתה מחצית דהיינו שבאה השניה כפלים על הראשונה כי כן דרכו יתברך להוסיף כפלים וככתוב 'כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה' (איוב יא, ו) וכן הוה באיוב שהוסיף לו כפלים וכן בעונש הגנב התוספת היא כפל דכתיב 'שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם' (שמות כב, ג) ולזה אמר מכלל דמעיקרא עמידה הראשונה לאו 'כְּיוֹם תָּמִים' אלא הוה י"ב שעות שבזה נעשית השניה כפלים. ברם מהרש"א ז"ל הקשה לכולהו אמוראי צריך לתת טעם למה לא העמידה בפעם אחת בשיעור העמדה של שני הפעמים? ונראה לי בס"ד נחלק הנס לשתי חלוקות כדי לקיים שתי הברכות אחת של יעקב אבינו ע"ה שברכו וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם (בראשית מח, יט) כמו שאמר רבי יוחנן והשניה של משה רבינו ע"ה שבירך אותו באומרו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ (דברים לג, יז) כמו שאמר רבי אלעזר וכדי לחלק כבוד לשתיהן עשה הנס לשתי חלוקות אחת בשביל יעקב אבינו ע"ה ואחת בשביל ברכה של משה רבינו ע"ה. או יובן אחת בזכותו ואחת בזכות משה רבינו ע"ה רבו.

שָׁעוֹת הוּא דְּלָא נְפִישִׁין כּוּלֵי הַאי (יהושע י, יא) . קשא והלא משה רבינו ע"ה גדול הרבה מן יהושע ואמאי לא נפישן דידיה? ונראה לי בס"ד דנפישן גבי יהושע מפני שהיתה בזכות ארץ ישראל גם כן כי המלחמה היתה בארץ ישראל. או יובן דאצל יהושע לאו כוליה מילתא מדיליה אלא נצטרף עמו זכות משה רבינו ע"ה שהיה רביה דיהושע. ונראה לי דמאן דאמר התוספת היא כ"ד היינו כנגד כ"ד ספרים וכ"ד קשוטי כלה ומאן דאמר ל"ו כנגד ל"ו כריכות וכנגד אותיות 'אלה' דשם 'אלהי־ם' שעולים ויורדים בנשמה של ישראל ומאן דאמר מ"ח הוא כנגד שני שלישי החסד בסוד וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ (ישעיה נד, יב) .

וְאַמַּאי קָרִי לֵיהּ 'סֵפֶר הַיָּשָׁר'? דִּכְתִיב: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי הֳ'" (דברים ו, יח) . הקשה מהרש"א ז"ל והלא גם בספר שמות כתיב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה (שמות טו, כו) ? עיין שם. ונראה לי בס"ד כי בספר שמות ליכא אלא חד קרא הנזכר אבל בספר דברים איכא ארבע קראי והם הא' בסימן וא"ו וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב (דברים ו, יח) והשני בסימן י"ב כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי הֳ' (דברים כא, ט) והשלישי בסימן י"ג לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי הֳ' (דברים יג, יט) והרביעי בסימן כ"א כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי הֳ' (דברים כא, ט) ולכן יותר ראוי לפרש זה על ספר דברים. ועוד נראה לי כי בספר שמות כתיב 'וְהַיָּשָׁר' וכאן מביא קרא דכתיב ביה 'הַיָּשָׁר' בלא וא"ו דדמי להאי דכתיב 'סֵפֶר הַיָּשָׁר'. אי נמי פסוק 'וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה' דספר שמות אינו לשון צווי וגזרה אלא הכי קאמר 'אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה' אז תזכה 'שֶׁכָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ' אך כאן בספר דברים כתיב וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב וכו' שהוא לשון צווי ואזהרה כמו שנאמר במצוות עשה של התשובה וְשַׁבְתָּ עַד הֳ' אֱלֹקֶיךָ (דברים ד, ל) .