בן יהוידע על עבודה זרה יט:

'עַל פַּלְגֵי מָיִם' לְעוֹלָם יְשַׁלֵּשׁ אָדָם שְׁנוֹתָיו שְׁלִישׁ בְּמִקְרָא, שְׁלִישׁ בְּמִשְׁנָה, שְׁלִישׁ בְּתַלְמוּד (תהלים א, ג) . ונראה לי בס"ד דריש ' מָיִם ' [90] עולה מספר צ' ואם תשלש מספר תשעים יהיה כל שליש גימטריא למ"ד [3÷90=30] שהוא לשון לימוד וזהו שנאמר ' פַּלְגֵי מָיִם ' רצונו לומר חלקים ופלגים של מספר 'מָיִם' שכל פלג עולה ל' שהוא לשון לימוד ושלשה למד הם לימוד מקרא ולימוד משנה ולימוד תלמוד. ומה שאמר לְיוֹמֵי אפשר לומר הכונה יום ב' ויום ה' ללמוד המקרא ויום א' ויום וא"ו ללמוד ה'משנה' אותיות 'נשמה' שבהם ענין חלק הנשמה בסוד הכונה של קדושת שבת ויום ג' ויום ד' ללמוד התלמוד ועל דרך זה יבא פשט לשון 'לְיוֹמֵי' לנכון דהא לא אמר 'לְשָׁעוֹת'. והנה ' תַּ לְמוּד מִ שְׁנֶה מִ קְרָא' ראשי תיבות 'תמם' שהוא לשון תמימות כי בשלשה לימודים אלו יהיה תמים בעסק התורה רמז לדבר וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד 'תֻּמָּם' (דברים לא, ל) ראשי תיבות ' תַּ לְמוּד מִ שְׁנֶה מִ קְרָא' והוא למפרע ' מִ קְרָא מִ שְׁנֶה תַּ לְמוּד'. ובזה יובן וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים (שמות יט, ה) דוגמת הסגו"ל שהוא משולש כן לימוד שלכם יהיה משולש. ובזה יובן בס"ד (קהלת ד, יב) 'וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד' זה לימוד התלמוד אז 'הַשְּׁנַיִם' הם מקרא ומשנה 'יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ' כי התלמוד מפרש דברי המקרא ודברי המשנה 'וְחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק' רצונו לומר לימוד המשולש בשלשה אלו לא במהרה ינתק שלא ישתכח מן הלב. ובזה יובן בס"ד שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד (משלי ל, כט) כלומר 'שְׁלֹשָׁה' הנזכר שהם מקרא משנה תלמוד 'מֵיטִיבֵי צָעַד' לישראל 'וְאַרְבָּעָה' המה 'מֵיטִבֵי לָכֶת' ארבעה הם ארבע חלקים של פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] .

שֶׁאֲפִילּוּ שִׂיחַת חוּלִּין שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים צְרִיכָה תַּלְמוּד (תהלים א, ג) . נראה הכונה על פי מה שאמרו בגמרא דחולין (חולין קיא:) דגים שעלו בקערה רב אמר אסור לאכלן בכותח ושמואל אמר מותר לאכלן בכותח רב אמר אסור נותן טעם הוא ושמואל אמר מותר נותן טעם בר נותן טעם הוא, והא דרב לאו בפירושא אתמר אלא מכללא אתמר דרב אקלע לבי רב שמי בר חייא בריה חש בעיניו עבדו ליה שייפא כלומר משיחא מסממנים בתוך קערה ובתר הכי רמו ליה תבשיל בתוך אותה קערה טעים ליה טעמא דשייפא אמר 'יהיב טעמא כולי האי' פירוש שחזר ונתן טעם בתבשיל ומאן דשמע דברים אלו שאמר רב בן מדעתו לענין דינא בעלמא דנותן טעם בר נותן טעם חשיב טעמא ממש ואסור בדגים שעלו בקערה לאכלן בכותח. נמצא מן שיחה של החכמים נלמוד הלכות גמורות בדברי תורה.

כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה נְכָסָיו מַצְלִיחִין לוֹ (דברים כט, ח) . נראה לי בס"ד לכן התורה נקראת לקח דכתיב כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם (משלי ד', ב') והיינו לֶקַח [138] עולה מספר הַצְלָחָה [138] ואמר ' כָּל הָעוֹסֵק ' ולא אמר 'כָּל הַלּוֹמֵד' לרמוז שזה איירי בלומד על מנת לעשות שהוא ענין עסק או הכונה שהוא מכוון לתקן העולמות למעלה ונמצא בעת שלומד הוא עוסק ממש שמתקן ובונה עולמות. ואומרו ' נְכָסָיו מַצְלִיחִים לוֹ ' קא משמע לן בתיבת 'לוֹ' רצונו לומר שיזכה לעשות מצות וצדקות מנכסיו ואז יהיו 'לוֹ' כמו שאמרו מונבז המלך אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי (בבא בתרא יא.). ונראה לפרש בס"ד הטעם שזוכה להצלחה כי ידוע ששם ' כס ־ ה בפ ־ ז ' שהוא אותיות 'כֶּסֶף וְזָהָב' הרמוז בפסוק וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב (תהלים קה, לז) הוא מסוגל ומועיל להצלחה וכמו שאמרו המקובלים ז"ל והתורה שבכתב מכונית בשם 'כֶּסֶף' ותורה שבעל פה מכונית בשם 'זָהָב' ובזה פרשנו פסוק 'וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב' כלומר בזכות תורה שבכתב ותורה שבעל פה ולכן אמר 'וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף' (יחזקאל טז, יג) ועל כן הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה 'ב' תורה' שהוא תורה שבכתב הנקראת 'כֶּסֶף' ותורה שבעל פה הנקראת 'זָהָב' נְכָסָיו מֻצְלָחִים לוֹ שבזכותם שנקראים 'כֶּסֶף וְזָהָב' יזכה לקבל שפע הצלחה משמות 'כס־ה בפ־ז' שהם אותיות 'כֶּסֶף וְזָהָב'. גם נראה לי בס"ד מה שאמר 'דָּבָר זֶה כָּתוּב בַּתּוֹרָה וְשָׁנוּי בַּנְּבִיאִים וּמְשׁוּלָּשׁ בַּכְּתוּבִים' כי בתורה כתיב אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן (משלי ה, יט) וג' פעמים 'חֵן' [58×3=174] כנגד תורה נביאים כתובים עולה קע"ד כמנין שני שמות הנזכר שהם 'כס־ה בפ־ז' [174] המסוגלים להצלחה. ועוד נראה לי בס"ד הטעם שֶׁהָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה נְכָסָיו מֻצְלָחִין, כי ידוע מה שאמר הרח"ף ז"ל ששם ' הימ‏ ־ ל ' [85] הרמוז בראשי תיבות ה וּא יִ שְׁלַח מַ לְאָכוֹ לְ פָנֶיךָ (בראשית כד, ז) מסוגל להצלחה והנה שם זה מספרו פ"ה כמנין ה' 'טוֹב' [17×5=85] וידוע התורה נקראת חלק טוב דכתיב כִּי חֵלֶק טוֹב נָתַתִּי לָכֶם (משלי ד, ב) והיא חמשה ספרים שהם חמשה חלק טוב ונמצא בחמש פעמים טוב כנגד חמשה חומשי תורה יש מספר שם הימ‏־ל שעולה חמשה פעמים 'טוֹב' ולכן העוסק בתורה נכסיו מוצלחין לו על ידי שם הימ‏־ל הנזכר.

מַאן בָּעֵי חַיֵּי, מַאן בָּעֵי חַיֵּי (תהלים לד, יג) . נראה לי בס"ד טעם לכפל הלשון דבא לרמוז על שני מיני אריכות ימים האחת באיכות והאחת בכמות. ועוד נראה לי על דרך מה שאמר רבותינו ז"ל (חגיגה טו.) זכה נוטל חלקו וחלק חבירו. ועוד נראה לי בס"ד מַאן בָּעֵי חַיֵּי לנפש וּמַאן בָּעֵי חַיֵּי לגוף כי המשכת חיי הנפש הוא בחינה בפני עצמו והמשכת החיים לגוף הוא בחינה בפני עצמו כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בכונת 'זכרינו לחיים' בעשרת ימי תשובה בשער הכונות ובזה ניחא דאמרו ליה 'הַב לָן חַיֵּי' ולא כפלו לשונם כאשר כפל הוא דסתם בני אדם אינם מבקשים אלא על חיי הגוף בלבד.

אֵין "טוֹב" אֶלָּא תּוֹרָה (משלי ד, ב) . נראה לי בס"ד נקיט לשון שלילה כי תואר 'טוֹב' ראוי יותר לקראו על התורה כי בשלימות ישראל בתורה כראוי יתעלה אות וא"ו דשם הוי־ה שהוא סוד תורה שבכתב ויהיה בחינת יו"ד דשם הוי־ה ואז השם הוא אותיות 'יהיה' [30] כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל על פסוק בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה הֳ' אֶחָד (זכריה יד, ט) ונמצא הוא ב' פעמים ט"ו כי אותיות י־ה מספר ט"ו [15×2=30] ולכן התורה שבה תהיה השלימות הזאת של ב' ט"ו נקראת 'טוֹב' שהוא 'ב' ט"ו' ולזה אמר 'אֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה' רצונו לומר אין ב' ט"ו אלא על ידי התורה. או יובן בס"ד אומרו ' אֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה ' כי כל מלאכה ופעולה שלוקח האדם שכר עליה אין גופה של מלאכה טובה לאדם אלא הטוב בא לו מבחוץ שהוא השכר שנותנים לו בעבורה אך גופה של מלאכה אינה אלא יגיעה רבה מה שאין כן התורה הנה העסק הזה עצמו שעוסק בתורה הוא טוב לאדם שהאדם מתענג ושש ושמח בגוף העסק כמו שאמר דוד המלך ע"ה שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב (תהלים קיט, קסב) לזה אמר אין דבר בעולם נקרא טוב גמור שיהיה גופו של אותו דבר טוב לאדם אלא דוקא התורה.