בן יהוידע על עבודה זרה יח:

שְׁקַל קָלָא פֶּתֶק בְּהוּ. אף על גב דעדיין לא ניסה הסגולה, ואיך נתגרה בהם? נראה שהכין לעצמו מקום הצלה אם ירדפו אחריו כגון שהיה מערה שיש לה פתח להכנס בתוכה וימלט מהם או אופן אחר והנה הוא אחר שניסה הסגולה והיה לבו בטוח לא נתעסק בשוחד אלא לקח כל הנדרים ובטח על הסגולה.

חֲקָקוּהוּ לִדְמוּתֵיהּ דְרַבִּי מֵאִיר. היינו כדי שכל מי שרואה את הצורה הזאת ידע שזו היא צורתו של רבי מאיר ואז אם יראהו במקום אחר יתפוס אותו ויביאהו אל הממשלה.

אֲתָא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב אִדַּמֵּי לְהוּ כְּזוֹנָה. קשא וכי לא היה לו אופן להצילו אלא רק באופן זה שיהיה נדמה לזונה ח"ו? ונראה לי בס"ד אדמי ליה כך לרמוז לו מה שאתה זוכה לנס הכל הוא בשביל המצוה שהצלת את בת ישראל הצדקת מן טומאה של הזנות ובזה יוודע גודל זכות האדם המתקנא בשביל הזנות והמציל את ישראל ושומר אותם בדבר זה ועשה לו השם יתברך הצלה על ידי אליהו [52] זכור לטוב שהוא מאיר בשם ב"ן שבעשיה כמנין שמו הטוב כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל וכתב רבינו הרש"מ ז"ל שרבי מאיר בעל הנס היה מכניע קליפת הכלבים שבעשיה.

וְאִיכָּא דְּאָמְרִי מִמַּעֲשֶׂה דְבְּרוּרְיָא. פירש רש"י צוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית עיין שם. והדבר הזה יפלא מאד איך אותה צדקת וקדושה נתפתית לדבר עבירה של אשת איש? ועוד יותר קושיא חזקה על רבי מאיר בעל הנס, איך נתן רשות לתלמיד לעשות לה פתוי זה ולא חש פן יעלה בלבו הרהורים רעים בעת שמדבר עמה בדברי רצוי ופתוי על דבר המשכב שישכב עמה ויראה קרי? ואיך יתכן ידבר אדם עם אשת איש בענין תשמיש ומשכב שישכב עמה ולא יבא לידי הרהור גמור? ונראה לי בס"ד דאותו תלמיד היה סריס ואין לו שום תאוה והרהור והיא לא היתה יודעת בו כי יש סריס בידי שמים שאינו ניכר מבחוץ כלל הן מצד הפנים הן מצד הזקן והוא פיתה אותה שתתן לו רשות שיבא למרחץ שלה כשרוחצת בביתה וירחץ עמה באמבטי אחד ולא לכונת עבירה אלא רק לרחוץ עמה בשביל שיש לו צורך בדרך סגולה שיהיה רוחץ עם אשה אשת איש ותועיל הסגולה הזאת אליו בשביל איזה דבר הצריך לו ונתפתית לדבריו ונתנה לו רשות שיכנס אצלה למרחץ בשעה פלונית שהיא נכנסת לרחוץ שם, וכן היה כשנכנסה לרחוץ נכנס אחריה ופשט בגדיו ועמד ערום לפניה קודם שראה את בשרה וכשראתהו סריס אמרה לו מה זאת? והגיד לה הדבר כי רבו צוהו לפתותה בדבר זה בשביל שהיתה אומרת כן על דברי חכמים, ואז לבש בגדיו ויצא מאתה. והיא אף על פי שלא נתפתית לעשות עבירה ח"ו אלא רק נתפתית לתת לו רשות לרחוץ עמה באמבטי אחד בושה מבעלה רבי מאיר איך תראה פניו? ומרוב הבושה נטרפה דעתה וחנקה עצמה! ואין לה דין מאבד עצמו לדעת כי לא היתה שפויה בדעתה כי עשתה כן בטירוף הדעת ובעלה ערק לבבל כי קבל עליו גלות לכפרה על אשר נעשה לה דבר זה בסיבתו.

שֶׁאִם הָלַךְ סוֹפוֹ לַעֲמוֹד. נראה לי בס"ד נקיט ד' חלוקות 'הלך עמד ישב לץ' כנגד ד' יסודות של אדם כי כאשר יתפשט היצר הרע ביסוד אחד סופו להתפשט בשני ובשלישי וברביעי כי ידוע שמכל יסוד יהיה מין עבירה וכמו שאמרו מהרח"ו ז"ל וכאשר נתפשט היצר הרע בכל ד' יסודות אז יצאו העבירות מן הכח לפועל וראשי תיבות ד' דברים אלו ע מד ל ץ י שב ה לך, 'עליה' רמז דהנכשל בארבעה אלו עושה עליה ליצר הרע בגופו לדור בה וידוע דהעליה היא למעלה מן הבית וגוף האדם נקרא בית דכתיב עַד אֲשֶׁר לֹא יָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת (קהלת יב, ג) והוא עושה ליצר הרע בארבעה אלה עליה על גבי הבית שלו שהוא גופו ועל זה נאמר הֶעֱלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם (איכה ב, י) עפר זה יצר הרע שהוא מנחש הקדמוני דכתיב ביה וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ (ישעיה סה, כה) .

וְאִם לָץ עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: "אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא" (משלי ט, יב) . נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רבותינו ז"ל בביאור ד' כתות אינם מקבלים פני שכינה דעון הלצים קל מכולם דאינו גורם אלא רק סילוק הכתר שהוא בחיה קוצו של יו"ד בלבד עיין שם. וזהו שנאמר ואם לצת 'לְבַדְּךָ תִשָּׂא' רצונו לומר 'לבד כ"ף תשא' כי כ"ף רומז לכתר כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בסוד מנחת שבת בכונת 'יַכִּירוּ בָּנֶיךָ וְיֵדְעוּ כִּי מֵאִתְּךָ מְנוּחָתָם' שצריך לכוין מאת כתר מנוחתם, ולזה אמר ואם לצת 'לְבַדְּךָ תִשָּׂא' לבד כ"ף תשא, דהכתר בלבד תשא לסלק הארתו.

כָּל הַמִּתְלוֹצֵץ יִסּוּרִין בָּאִים עָלָיו (ישעיה כח, כב) . הטעם נראה בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בביאור מאמר ארבע כיתות דהליצנות גורם להגביר כח הדינין שהם ק"ך צרופים של אלהים שהם כמנין ל"ץ שגורם הלץ להגביר כח דינים אלו ומעלה אותם כנגד בחינת הכתר ואז מסלק הארתו מלהאיר למטה שאם אינו מתלצץ מורידם מאחורי האצילות למטה עד עולם הבריאה עיין שם. נמצא בליצנות מגביר כוחות הדינין שהם צרופים של שמות אלקים, גם ידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל שהיסורין ממתקים כוחות הדינין של שמות אלקים על ידי שמות הוי־ה לכן ג' פעמים 'הוי־ה אלקים' [112×3=336] עולים של"ו כמנין יסורין [336] וזהו סוד הפסוק באיוב שָׁלֵו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי (איוב טז, יב) כנזכר בשער הכונות ובזה מובן הטעם ד'כָּל הַמִּתְלוֹצֵץ יִסּוּרִין בָּאִים עָלָיו' שהם ממתקים כוחות הדינין של שמות אלקים ולזה אמר הנביא לישראל וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ (ישעיה כח, כב) .

אָמַר לְהוּ רָבָא לְרַבָּנַן בְּמָטוּתָא בָּעֵינָא מִינַּיְיכוּ דְּלֹא תִּתְלוֹצְצוּ (ישעיה כח, כב) . יש להקשות וכי סלקא דעתיה דרבנן יתלוצצו שבא להזהירם? ועוד למה אמר להם לשון בקשה כאלו הוא מצוה אותם בדבר של חסידות כיון דהלצנות אסור חמור הוא, יאמר לשון גזרה ואזהרה? ועוד למה 'הוא' נתעורר לדבר באזהרה זו? ונראה לי בס"ד דאיתא בגמרא דשבת (שבת ל:) רבא מקמי דפתח להו לרבנן אמר מלתא דבדיחותא ובדחי רבנן ובסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתתא עיין שם. והנה הוא אומר להם איזה דרשה הלצית לעורר להם השמחה ולכן חש פן ילמדו גם הם לעורר השמחה במילי דקרובים לליצנות כי יאמרו זה מותר בשביל לעורר השמחה בעסק התורה והוי צורך מצוה לכך נחת להזהירם שלא יאמרו דבר בדיחות שהם קרובים לליצנות שנחשב לגבי דידם ליצנות ולכן הוא נתעורר על דבר זה שלא יטעו מצד מנהגו הטוב הנזכר.

כָּל הַמִּתְיַיהֵר נוֹפֵל בַּגֵּיהִנָּם (משלי כא, כד) . נראה לי בס"ד ידוע שיש לגהינם שלשה פתחים מן הצדדין שלה ויש לה גם כן עוד פה פתוח מלמעלה כמו ארובה וזה הפה הוא צר מאד ועל זה אמרו רבותינו ז"ל בסוף פרק שתי הלחם (מנחות צט:) וְאַף הֲסִיתְךָ מִפִּי צָר (איוב לו, טז) מגיהנם שפיה צר שעשנה צבור בתוכה עיין שם. והנה יש נשמות רשעים נכנסין באלו הפתחים שהם מהצדדין ועל אלו נאמר 'הולכים לגהינם' לשון הליכה ויש מפילים אותם מאותו הפתח הצר שהוא מלמעלה שקשה עליהם כתרתי האחת מצד הנפילה שנופלים דעושין להם בזה סקילה והשניה השריפה שנשרפים באש גהינם ועל אלו נאמר 'נופלים לגהינם' לשון נפילה וזו קשה עליהם יותר מאלו שהולכים לגהינם דרך הפתח שבצדדים כי אלו עבדי להו שריפה בלבד ואלו עבדי להו תרתי סקילה ושריפה וזה שהוא מתיהר עבדי ליה תרתי סקילה ושריפה ולזה אמר כָּל הַמִּתְיַיהֵר נוֹפֵל בַּגֵּיהִנָּם, 'נופל' דייקא ולא אמר 'הולך לגיהנם'.

תְּחִלָּתוֹ יִסּוּרִין וְסוֹפוֹ כְּלָיָה. נראה הכונה שיש יסורין שהם מכפרים על האדם ואלו היסורין אין נחשבים כליה אלא הם חיים ותיקון אבל אם היסורין לא היו לכפרה נחשבים כליה וזה המתלוצץ באים אליו יסורין והוא אינו מקבלם בשביל כפרה כיון דלא מקבלם ברצון ולכן נחשבים כליה בר מינן.

אֵלֵךְ וְאֶגָּרֶה בְּשֵׁינָה. פירוש אף על פי שאין באה לו שינה הוא יתגרה בה ויביאנה אליו על ידי שישכב על מטתו ואין דובר עם שום אדם ואז בעל כרחו תבא אליו השינה ולכן נקיט לשון 'אגרה' ולא אמר 'אלך ואישן'.