בן יהוידע על עבודה זרה י:

"כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל" (קהלת י, כ) . נראה לי בס"ד למשטר הכוכבים והמזלות שבו יודעים הנסתרות כענין גורל החול קרי ליה 'עוֹף הַשָּׁמַיִם' ולכן חשש רבי פן ישאלו מהחוזים בכוכבים מי הוא זה הנותן עצות לקיסר ויכירו בו. או יובן לשדים קרי להו 'עוֹף הַשָּׁמַיִם' כי השדים נקראו 'עוֹף' וכנזכר בגמרא דברכות וידוע דאין השד יודע אלא רק דבר שהאדם מוציאו מפיו ואם לא יוציאנו בפיו אלא ישאר בלבו אין השד יודע אותו וכמו שאמרו המפרשים ז"ל על פסוק יֵאמַר לְעַבְדוֹהִי (דניאל ב, ז) האמור גבי נבוכדנצר והנה יש בהם שאינם שואלים מן השדים מי הנותן עצות למלך עליהם ואם יאמר העצה בפיו יכירו בו השדים ויגידו להם ולכן אמר 'עוֹף הַשָּׁמַיִם' אלו השדים 'יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל'. ושוב ראיתי פירוש זה במפרשים ז"ל. ומה שהיה שולח לו ' מַטְרָתָא דְּדַּהֲבָא פְּרִיכָא וְחִיטֵּי אַפּוּמַיְיהוּ ' רמז לו בזה על תורה שבכתב ותורה שבעל פה אשר בקרבו כי התורה שבעל פה נקראת זהב כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב (בראשית ב, יב) ותורה שבכתב נקראת תבואה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכות י.) על פסוק מִי בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה וכן הוא אומר לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי (משלי ט, ה) .

הֲוָה לֵיהּ הַהִיא נְקִירְתָּא דַּהֲוָה עַיְילָא מִבֵּיתֵיהּ לְבֵית רַבִּי. נראה הענין כך דהיה למלכי רומי עיר אחת בארץ ישראל ששמה קסרי שהם היו באים מרומי עיר המלוכה שלהם ויושבים שם בקסרי כמה חדשים ידועים בכל שנה כדי שתהיה ניכרת שליטה שלהם וזו קסרי גם כן נחשבת עיר המלוכה שלהם והיה למלך שם חצר גדול הראוי למושב המלך וסביבותי כמה חצירות למושב השרים שלו שהם קרובים לחצר המלך וסמוכים לו ובזמן שאנטונינוס בא בדרכו לעיר המלוכה זו קסרי שבארץ ישראל היה שולח אחר רבי לבא מעיר טבריה שישב בעיר המלוכה וכיון שהוא בא בתורת אורח היה נותן לו חצר מן חצירות הסמוכים לחצר המלך לדור בו והיה מעיקרא נקירתא מחצר המלך לזה החצר שיושב בו רבי כך היה בנוי מעיקרא כשבנו המקום הזה לאיזה סיבה או צורך אחד ולכך היה בא אצל רבי דרך אותה נקירתא. ומה שאמר שהיה מביא עבדים וקטיל להו והקשו התוספות איך עובר על שפיכות דמים בכל יום שהיא מצות בני נח? עיין שם. ונראה לי בס"ד בפשיטות כי היה מביא אנשים מבית האסורים אשר נתחייבו הריגה למלכות ועושה אותם עבדים אליו והיה הורגם ובודאי כי אצל המלך יזדמן כמה אנשים שהם חייבים הריגה למלכות והוא לוקח מהם ועושה להם כן.

כָּל יוֹמָא הֲוָה מְשַׁמֵּשׁ לֵיהּ לְרַבִּי. כתב הגאון חיד"א ז"ל על דרך הסוד אנטונינוס היה הטוב שבעשו ורבינו הקדוש היה נצוץ יעקב אבינו ע"ה ובא עתה לתקן אשר עות עם יעקב אבינו ע"ה ולכן היה משמש לו וזהו תיקונו ולכך היה מקבל ממנו רבינו הקדוש ומיהו אמר לו 'לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְזַלְזוּלֵי בְּמַלְכוּתָא כּוּלֵּי הַאי' אוֹרַח אַרְעָא דייקא אף על גב דבדיני שמים כך צריך להיות כך כדי לתקן, והשיב לו מה לנו באורח ארעא ראוי לנו להתנהג באורחא דשמייא ולזה אמר מי יתנני וכו' עד כאן דבריו. ונראה דודאי אנטונינוס ידע כל זה הסוד מרבינו הקדוש בעצמו ולכן היה מתכוין לתקן כל הנזכר לעיל ולפי זה נתקיימה הנבואה של שם בן נח שהגיד לרבקה אמנו ע"ה וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר (בראשית כה, כג) כי באמת בא בגלגול עתה לשמשו ממש ולהכי קרי ליה בשם רב כי זה הוא בחלק הטוב של עשו. ובזה יובן מה שאמר עשו: נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ (בראשית לג, יב) רצונו לומר 'נִסְעָה' מעולם הזה 'וְנֵלֵכָה' בגלגול שני ואז 'אֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ' לדורות שיבא חלק הטוב שבו לשמש הטוב וניבא ולא ידע מה ניבא. ובזה יובן מה שאמר עשו: אַצִּיגָה ' נָּא ' עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי (בראשית לג, טו) נָּא ראשי תיבות נ פש א נטונינוס שהוא 'מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי' אלו רומאי.

"מְלָכֶיהָ" וְלֹא כָּל מְלָכֶיהָ. קשא מנא ליה למדרש הכי והלא קרא כתיב 'כָּל'? ועוד אם כן לדרוש 'אֱדוֹם' וְלֹא כָּל אֱדוֹם, דהא קרא אמר (יחזקאל לב, כט) שָׁמָּה אֱדוֹם מְלָכֶיהָ וְכָל נְשִׂיאֶיהָ? ונראה לי בס"ד דקיימא לן אין רבוי אחר רבוי אלא למעט וכאן אמר הכתוב תרי רבויי שהם מְלָכֶיהָ וקשא כיון דאמר אֱדוֹם נכללו גם מלכיה ונשיאיה? אלא בא הכתוב וריבה תרי רבויי חד מְלָכֶיהָ וחד נְשִׂיאֶיהָ ואינו אלא למעט 'מְלָכֶיהָ' וְלֹא כָּל מְלָכֶיהָ, 'נְשִׂיאֶיהָ' וְלֹא כָּל שָׂרֶיהָ.

נִתְפָּרְדָּה חֲבִילָה. קשא מאי קא משמע לן? דהא כולי עלמא ידעי לה! ונראה לי בס"ד בא להודיע אל תחשבו כשם שהיינו חברים בעולם הזה ורואין זה את זה כן יהיה בעולם הבא אלא נתפרדה חבילה דאיך יבא אנטונינוס גר צדק למחיצתו של רבינו הקדוש וכאשר אמר הוא עצמו 'מִי יְשִׂמֵנִי מַצָּע תַּחְתֶּיךָ לָעוֹלָם הַבָּא'.

אָמַר לֵיהּ אִית לִי לְעָלְמָא דְּאָתֵי. נראה אף על גב דנתגייר אמר גרים הם במלכות דלכך נקראים 'גירי צדק' שהמלכות נקראת צדק וכמו שאמר אליהו זכור לטוב צדק מלכותא קדישא ועלמא דאתי בינה, לכן שאל אם יזכה לעלות לבינה ואמר לו 'אִין' והקשה לו הא כתיב 'לֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו' (עובדיה א, יח) שָׂרִיד היינו 'דר יש' הבינה הוא סוד שי עולמות דכתיב לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ (משלי ח, כא) ? והשיב זה אמור במי שהיה עושה בגיותו קודם שנתגייר מעשה עשו רצוח ונאוף ועובד עבודה זרה וכיוצא וכיון דהרשיע הרבה אינו יכול לזכות לעליה זו שיענה לבינה אבל אתה שגם בגיותך היית אדם טוב ולא קאי קרא עלך כלום. אי נמי ' עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עֵשָׂו ' שהיה ערמן צייד בפיו שאינו מתגייר מלב ונפש אבל אתה נתגיירת לשם שמים מלב ונפש לכך תזכה לבינה כי בינה לבא כנזכר בדברי אליהו זכור לטוב (פתיחת אליהו) .

מִי שֶׁעָלְתָה לוֹ נִימָא בְּרַגְלוֹ. נראה השר שלו שם בפיו דברים אלו לקרות את ישראל בשם נִימָא כי הם עוסקים בתורת משה רבינו ע"ה אשר אותיות מלוי שמו הם אותיות נימא כזה שי"ן מ"ם ה"א והגדולים שבישראל נקראים בשם 'משה' כמו שאמרו בגמרא (סוכה לט.) משה שפיר קאמרת והקטנים נקראים באותיות המלוי שהם נימא. והא דנקט בְּרַגְלוֹ לפי שיעקב אבינו ע"ה אביהם של ישראל שלט מעת הלידה ברגלו של עשו אביהם של רומאי דכתיב וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו (בראשית כה, כו) וגם לעתיד ישלוט ברגל השם של עשו שיקח אות וא"ו וישאר 'עש' לכך אמר 'עָלְתָה נִימָא בְּרַגְלוֹ' ורש"י ז"ל פירש 'נימא' בשר מת רמז על פלוני שר עשו שנקרא מת, אבל יעקב אבינו ע"ה נקרא תם וקאמר בזה שליטה שיש להם מן השר שלהם עושין אותה ישראל בשר מת על ידי עסק התורה שהיא חיים לישראל.

אָמַר לֵיהּ מֵימַר שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ. יש להקשות למה כפלו לשונם לומר מֵימַר, יאמרו שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ? ונראה לי בס"ד הכונה הודו לו בתרתי חדא על ראיה שהביא מן הפסוק דארבע רוחות והשני מה שאמר מכח הסברא דקרו להו מלכותא קטיעא ולכן אמר לו 'מֵימַר שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ' כפלו לכונם על תרתי הנזכר דגבר ישראל בתרתי. ומה שאמר ' שְׁדוּ לֵיהּ לְקָמוֹנְיָא ' פירש רש"י ז"ל בית מלא עפר. וצריך לומר מלא אפר כדי שיהיה טובע בו ויקבר בו בעודו בחיים אך אם הוא עפר ממש אף על פי שהוא תחוח אינו טובע ונקבר בתוכו כדי שימות מחמתו ואדרבה אם תהיה קרקע קשה יתרצץ בו ותהיה השלכתו שם כמו סקילה ממש אך אם הוא אפר יהיה נתחב בו כל גופו שיורד בעומק מחמת כובד גופו וזו מיתה משונה שנקבר מחיים בר מינן.

יְהָבִית מִכְסִי חֲלַפִית וַעֲבַרִית כִּי קָא שָׁדוּ לֵיהּ. נראה לי בס"ד נקיט ג' דברים אלו יהבית חלפית עברית כנגד שלשה תיקונים שצריכין להיות במצות המילה שהם מילה ופריעה ומציצו דדמא שבהם נדחים שלשה קליפות שכל אחד משלשה הנזכר הם תיקון בפני עצמו וכונתו שבזה התגבורת שנתגבר על יצרו וקטע ערלתו בשיניו נחשב לו כאלו קיים המצוה בשלשה תיקונים שלה. ועוד נראה לי בס"ד לשון זה של יהבית חלפית עברית הכונה יהבית לסטרא אחרא חלק הרע ובזה הנתינה חלפית עשיתי חליפין רע בטוב שכנגד זה הרע דיהבית לקחתי חלקים טובים מן הקליפה ועל ידי כך עברית שעברתי ונכנסתי לעולם הבא או עברית 'ע' ברית' כי בתיקון הברית במצות מילה מתמתקים ע' גברות בשבעים חסדים בסוד אותיות מל של מילה.

אָמַר: כָּל נִכְסַאי לְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵירָיו (שמות כט, כח) . נראה בזה השלים עצמו גם בעסק התורה שהוא העיקר אשר יבא אל הקודש פנימה כמו שאמר הכרוז בגן עדן 'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו' (בבא בתרא י:) ואינו אומר 'ומעשיו בידו' וכיון שנתן ממונו לחכמים נמצא הוא מחזיק בידם לעסוק בתורה ויש לו שותפות בתלמוד תורה שלומדים כעין יששכר וזבולון וגם הוא פליג בהדייהו.

קְטִיעָה בַּר שָׁלוֹם מְזוּמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. נראה לי בס"ד מתחלה שם הקדוש ברוך הוא בפיהם של אביו ואמו אף על פי שהם נכרים שיקראו אותו בשם זה של 'קְטִיעָה' על שם שעתיד להיות קוטע ערלתו בשיניו וגם הוא נקטע ונעקר מן אילן של סטרא אחרא ונעשה עתה 'בַּר שָׁלוֹם' ממש שנדבק ביסוד הנקרא שלום.

יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת. נראה עיקר קניית עולמו היתה במה שנתן כל ממונו לרבי עקיבה וחביריו דבזה נשלם בחלק התלמוד שהוא גדול מן המעשים וזה נרמז בשם רבי עקיבא שהוא ראשי תיבות י ש ק ונה ע ולמו ב שעה א חת ולפי הגרסה עקיבה בה"א י ש ק ונה ע ולמו ב שעה ה אחת.