בית א-ל א ז

הקדמת בנו של הגאון המחבר ז"ל

אבי א"בי ר"כב י"שראל הוגה הדת ושומר תושיה התהלך את האלקים ואיננו כי לקח אותו האלקים אם אמרתי אספרה את גודל הדר גאונו תקצר היריעה מהכיל. אמנם אציגה נא פה מה שכל יודעיו ומכיריו יעידון ויגידון עליו אריה דבי עילאה גאון תפארת ישראל נזר החכמים פאר הדור צדיק תמים איש שהכל בו לו היה עשר ידות בחכמה ובחושיה שכל צח ומצוחצח לשוו ולזכרו תאות נפש וכל פה ולשון לו שבח יהמיון כהמות ים לגליו וכל יודעיו ערגה נפשם לשמוע תורתו וחכמתו בכל עת כי נתן לו ד' לשון לימודים ולב חכם ונבון ללמד דעת את העם ולעלות ולרדת כמלאכי אלקים בסוד החכמה והמדע בהסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ולהאציל מרוחו ורוחב בינתו על כל הנצבים עליו מגדול ועד קטן מסתר המדריגה עד גרם המעלות וכמלאכי ד' צבאות עלה וירד בשלום לא נטה רגלו ולא תעה לבבו כל ימיו נפשו דרכה עוז וידיו היו אמונה עד בא השמש כבוד קדושת שם תפארתו מוה' אריה לייבש נאטהאנזאהן הלוי זצלה"ה בהרב הגאון המופלא הצדיק מוה' יצחק הלוי נ"ז זצלה"ה ונתבקש בישיבה של מעלה יום ג' לחודש שבט כ"ח בו שבת תרל"ג והניח אחריו ברכה אוצר נחמד עם דברים יקרים מאירים כספירים מתוקים מדבש ונופת צופים מה עז מארי וכו' הוא כתבי הקודש אשר היו גנוזים באמתחתו חבורים על הש"ס ועל הרמב"ם זצ"ל ושו"ת על ד' חלקי ש"ע והגהות על הש"ס ומשניות וחבור על קדוש החודש ובעודו בחיים חיותו רבים גדולים חקרי לב שחרו פניו להפיץ אור תורתו על פני תבל ולא הטה אזנו להם יען היו דרכו להיות נחבא אל הכלים וכן היה דרכו בקודש כל ימי שני חייו ויותר שהיה נפשו רויה מפרי עץ הדעת ויותר שהיה חכם ונבון שח ושפל היה בעיניו וכאבינו הקדמון שאמר ואנכי עפר ואפר וכן היה לבבו הטהור כאשר הרבה לעלות על גפי מרומי החכמה והתבונה כן נפלה וירדה נפשו לארץ וידום ולא רצה להורות אף הוראה קלה לשעתה. ואל מול פני המנורה האירו שבעת הנרות היינו שבע החכמות שהיו צפונים בלבו לא השתמש בתן רק לצורך תוה"ק שהיא כלולה מכל החכמות אכן אחרי הלקחו מאתנו אמרתי הכמוהו כמונו גם אנחנו נעזוב למות אור תורתו וחכמתו לנצח ונחשה הלא אורו אשר למאור הקטן נדמה בעיניו לנו יהיה למאור גדול. וכל אשר נקלה בעיניו אתו עמו נכבדה וכן גדולים חקרי לב נתנו עלי בקול הפצר ובקשה לאמור הלא יש אור גנוז בבתיכם הוציאוהו ויאיר לארץ ולדרים ולמען יהי' למזכרת לנשמת מרן אבא זצ"ל וכמאמר חכז"ל (יבמות צ') כל ת"ח שאומרים דבר הלכה משמו שפתותיו דובבות בקבר אי לזאת קמתי ולקטתי מעט מזעיר נגד חבוריו אשר המה עוד בכתובים ת"י וסדרתי אותם ושלחתי אותם ליד מרן אחי הרב הגאון הגאונים רבן שכב"ה שר התורה אשר שפעת יפעת אור תורתו זרח מקצה ועד קצה כקש"ת מוה' יוסף שאול הלוי נאטהאנזאהן זצלה"ה לתתם לבית הדפוס וזה שנה אשר הובאו לבית הדפוס ואם היו נגמר בחיי מרן אחי ז"ל היה הוא נותן הקדמה לספר הלז כפי רוחב בינתו ועוצם גדולהו והורה דרך למסילה העולה בית אל וזה שמו אשר נתן לו למען ירמוז על שמו אריה ליבש. אולם או נא לנו כי נטו צללי ערב בעוד יום השמש בעון התקדר ועלטה כסה פניה וחשך בעב איום ונר אלקים כבה ולא יש אתנו כמותו אהא עלי מאוד כי נפלה עטרת ראשי וחיללה נזר כבוד קדושת ישראל אראלים ומצוקים תפסו בארון הקודש ונצחו האראלים את המצוקים שא"ש עלי יחדיו ידובקו כ' נשברו לי שני הלוחות מרן אבא ומרן אחי זצלה"ה נתבקש בישיבה של מעלה ביום ה' כ"ז לחודש אדר ראשון שנת תרל"ה ונותרתי אני הצעיר ועלי לתת עין על החיבור עד יצא לאור ויש אתי עוד חבורים ויען אשר המה כתובים באצבע איש אלקים מרן אבא והמה בקיצור נמרץ וברמז וצריך עת רב לסדר אותם ע"כ השארתי אותם צפונים וטמונים ת"י עד אשר יערה ד' עלי רוח ממרום להבינם ולסדרה בסדר נאה כאשר זכיתי לסדר דברים אלו ולהפיצם ע"פ תבל ולאור אור עולם. דברי בן המחבר לכבוד התורה ולומדיה מדבר ומתאבק בעפר רגלי החכמים

יום ה' י"א לחודש אדר ב' שנת תרל"ה לפ"ק פה בערזאן הק' זלמן נאטהאנזאהן

אבי זצלה"ה עשה חיבור על התורה כרכ' דכולא ביה רק חבל על דאבדין ולא משתכחין וכמלקט שבלים מבין עמרים נפזרים לקטתי אורים יקרים מה ששמעתי מפיו ומה שמצאתי בין הכתובים (והמה כטיפה מן הים) ואדפיסם פה שלא להניח נייר חלק וזה החלי בעזהשי"ת שוכן מרום. ואת דכא ושפל רוח ערים

פ' בשלח וישב הים לפנות בוקר לאיתבו פירש"י לתקפו הראשון. נראה ביאורו כי רואים אנחנו בהעצר שטף מים ע"י מונע מה אז בסור המונע ישובו המים לשטוף ביתר תוקף ועוז מכפי טבע שטפתם פעם בפעם והוא כי באמת גם בעת העצרם וחדלם משטוף לא הוסר מהם כח הטבעי המסוך בקרבם לשטוף ורק כי המונע עמד נגד כח הטבעי ביתר שאת ויתר עז מכפי דרכם מקדם לא כן בקריעת ים סוף כי אז חדל הכח הטבעי אשר למים לשטוף וכעדות הכתוב קפאו תהמות בלב ים כדבר הנקפא ונקרש אשר אין בכוחו כלל לשטוף וע"כ גם בהוסר מהם המונע כאשר צוה ד' את משה רע"ה לנטות ידו על הים וישובו המים למרוצתם לא שטפו ביתרון כח כ"א בתקפם הראשון וכדרכם בפעם בפעם והבן

יתרו הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם נראה ביאורו עפ"י מאמר חז"ל למה ד' יחרה אפך בעמך לי אמרת בסיני אנכי ד' אלקיך ולא להם. והנה משרע"ה כרועה נאמן עמד בפרץ להציל צאנו ולמצוא להם זכות וצדקה במלת אלקיך הנאמר בלשון יחיד ואמנם להבין הדבר לאמתו מדוע באה הצווי באמת בלשון יחיד ולא בלשון רבים ונראה עפ"י מאמר הכתיב במחלוקת קרח כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד'. ופירש"י כולם שמעו בסיני אנכי ד' אלקיך ובאורו נראה עפ"י מאמר משרע"ה אנכי עומד ביניכם ובין אלקיכם והיינו כי מה שזכו ישראל בסיני לשמוע מפי הקב"ה בעצמו ולהשיב מדרגת הנבואה כמ"ש הרמב"ם ז"ל זה הי' הכל באמצעות משרע"ה וכאשר המליצו ע"ז מאמר חז"ל וכולן ממשה כי הוא היה אספקלריא המאירה אשר על ידו נשפע אור הנבואה על כל הקרבים אליו וז"ש אנכי עומד בין ד' וביניכם להגיד לכם וכו' ולולא הייתי אני הממוצע לא היו לאל ידכם לקבל אור השפעת הנבואה מפי הקב"ה וע"כ נאמר אנכי ד' אלקיך בלשון יחיד כי באמת לא בא אור שפע הנבואה דרך ישר כ"א למשרע"ה וכל ישראל השיגו אותה באמצעותו וע"כ ראוי היו לכל ישראל לכבדו ולנשאו ולהאמין בו כי באורו להם אור ועל ידו זכו לכל טוב רוחני וגשמי וע"כ קרח הרשע ברצותו להסית את ישראל למרוד במשרע"ה אמר כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד' ירצה כי הוא כפר בזה אשר רק על יד משרע"ה השיגו ישראל הנבואה וגזר כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'. ואמנם מלת אלקיך יוכיח על פניו להכזיבו כי מזה ידענו אשר רק למשרע"ה נאמר בעצם וראשונה וזה ביאור הכתוב בעבור ישמע העם בדברי עמך (ר"ל עמך לנוכח ולא להם) ועי"ז גם בך יאמינו לעולם ומה נמלצו דברי רש"י בזה גם בך בנביאי' הבאים אחריך והיינו כי בראותם איך השיגו הם מדריגת הנבואה ע"י מש"ר ע"ה ובאמצעותו אז יאמינו כי גם הנביאים הבאים אחריו כולם המה השתלשלות כח נבואתו ז"ל וענפים מגזע קודש מצבתו והבן

בפסוק דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר וכו' לבעבור נסות אתכם (ופירש"י לשון הגבהה ורוממות) ולבעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו באור הכתובים כראה כי לא כאשר ידבר האדון אל עבדו הנרצה לעבדותו ידבר אל בנו האהוב והיקר לו ובשתים יבדלו זה מזה כי אל הבן יקירו ידבר בכבודו ובעצמו פא"פ לא כן אל העבד כי ע"י האמצעי ידבר בו והשנית כ' אל בנו ידיד נפשו ידבר בפנים שוחקות מלא אהבה ורצון כי ממנו אך אהבה מבקש לא כן אל העבד כי בזעף (אפו) יגיד לו את פקודתו כמצוה ומזהיר ואח אימהו ישלח על רמזי דבריו. כי אך ליראה אותו יבקש מעבדו לא לאהבו כי מה לו ולאהבתו וכל זה מבואר ומושכל והנה ישראל ראו בזה שני דברים הפכיים כי פא"פ דיבר ד' עמהם בלי אמצעי והבינו מזה כי בנים המה לו אהובים וידידים ואמנם מצד אחד הבינו כי הם במדריגה אחרת יען באו דבריו יתעלה בזעף ושפעת המון קולות וברקים נוראים וחשבו מזה כי הם במדריגת עבדים וא"כ מה יתרון להם בשמעם מפיו יתעלה כל דבריו הלא טוב להם כי ישמעו זאת מפי אדם יליד אשה כמוהם