בית יוסף, אורח חיים תרטו

תשמיש המטה נמי יליף מקרא דחשיב עינוי בפרק בתרא דיומא (עז:):

ומ"ש הלכך אסור אפי' האידנא שא"צ טבילה לבעל קרי בירושלמי אמרי' יום הכפורים אסור בתשמיש המטה אית חמי ברחיצה אסור בתשמיש המטה לא כ"ש תפתר במקום שאין טובלין פירוש כיון ששנה אסור ברחיצה ולמה הוצרך לשנות דאסור בתשמיש המטה דכיון דאם שמש מטתו אי אפשר לו להתפלל עד שירחוץ והוא אסור ברחיצה ממילא משמע דאסור בתשמיש המטה. ומשני במקום שאין טובלין לקירויין אצטריך לאשמעינן דאסור בתשמיש דבאותן מקומות לא הוה משתמע איסור תשמיש המטה מאיסור רחיצה וזהו שכתב רבינו תשמיש המטה יליף מקרא דחשיב עינוי הלכך אסור אפילו האידנא וכו' כלומר אם לא היה אסור תשמיש המטה אלא מפני שא"א להתפלל עד שירחוץ והוא אסור ברחיצה בזמן הזה שאין בעל קרי צריך לרחוץ לתפלה היה מותר בתשמיש המטה אבל מאחר שטעם איסור תשמיש המטה משום דיליף מקרא דחשיב עינוי אפי' בזמן הזה שאין בעל קרי צריך לרחוץ לתפלה אסור בתשמיש המטה:

הרואה קרי ביום הכיפורים ידאג כל השנה כולה ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן העולם הבא ויראה זרע ויאריך ימים בסוף מסכת יומא (פח.) ופי' הרואה קרי בי"ה בליל י"ה ולאפוקי (ממה) [ממאן] שכתב דרואה קרי ביום דוקא קאמר: כתב בהגהות מרדכי דמ"ק דט"ב וי"ה אסור לישן עם אשתו במטה ומצאתי כתוב בשם ספר אגודה ליל יום הכפורים אסור ליגע באשתו כאילו היא נדה: