בית יוסף, אורח חיים שלב

אין מיילדין את הבהמה בשבת וכו'. משנה בס"פ מפנין (שבת קכח:) אין מיילדין את הבהמה בי"ט אבל מסעדין אותה ומפרש בגמרא שם דהיינו שאוחז בוולד שלא יפול לארץ וכתב הרא"ש ר"י נסתפק אם הא דקתני מסעדין אי"ט דוקא קאי א"ד אפי' בשבת שרי והא דקתני בי"ט משום רבותא דאין מיילדין תליא ויש לתמוה על רבינו היאך כתבה לענין שבת מאחר דר"י מספקא ליה :

ומ"ש נופח לו בחוטמו ונותן דד לפיו וכו' עד לא תקרבנו עוד ברייתא שם.

אין מפרכסין לבהמה וכו' ולא סכין אותה וכו' ברייתא וגמ' בפרק במה בהמה (שבת נג:) הזכרתיה בסי' שכ"ח:

ומ"ש ואם אכלה כרשינין הרבה וכו' שם פלוגתא דתנאי ופסק רבא כרבי אושעיא דמתיר:

ומ"ש ואם אחזה דם יכול להעמידה במים וכו' ברייתא שם בהמה שאחזה דם אין מעמידין אותה במים בשביל שתצטנן וכתב הרי"ף והרא"ש דכיון דקי"ל הלכתא כרבי יאשיה דמיקל באכלה כרשינין הרבה משום צערא דבהמה ולא גזרינן משום שחיקת סמנין ש"מ דלית הלכתא כי האי ברייתא דאסרה דהאי תנא דאסר משום שחיקת סמנין הוא דאסר ובהא איפסיקא הלכתא כרבי יאשיה דלא גזר משום שחיקת סמנין דאין אדם בהול כל כך על רפואת בהמתו דליתי לשחיקת סמנין וכ"פ הרמב"ם בפכ"א אבל בעל התרומה וסמ"ג וסמ"ק כתבו דדוקא הליכה בחצר שרי רבי יאשיה שאינו ניכר כל כך משום רפואה אבל להעמידה במים איכא הוכחה טפי משום רפואה ואסור וכתבו בהגהות בפ"כ. כתב המרדכי שם דבהמה שאחזה דם אם הוא ספק שאם לא יקיזו לה דם תמות מותר לומר לעכו"ם להקיזה והביא ראיה לדבר: