בית יוסף, אורח חיים קנו

ואח"כ ילך לעסקיו וכו' כלומר ולא תימא למה אתה אומר ילך לעסקיו יותר טוב היה לו שילמוד לעולם בתורה לכך אמר מדה טובה הוא שילך לעסקיו כדתנן (פ"ב דאבות) כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה כלומר שיכלה ממונו ואח"כ יצטרך לחזור אחר פרנסתו ולא יוכל אפי' לקבוע עתים לתורה וגם יגרום לו עון כי העוני יעבירנו על דעת קונו.

ומ"מ לא יעשה מלאכתו עיקר וכו' כמו שמצינו בחסידים הראשונים וכו' בריש פ' כיצד מברכין :

שכל מקום שהזכרת השם מצויה מיתה מצויה בפ"ק דנדרים (ז:) אמרינן שכ"מ שהזכרת השם מצויה עניות מצויה ועניות כמיתה שנא' כי מתו כל האנשים:

ואפי' לישבע באמת כמו שאמרו אלף עיירות היו לו לינאי המלך וכולם נחרבו מחמת שבועה אמת במדרש איכה רבתי:

ויזהר מלהשתתף עם העו"ג דשמא יתחייב לו שבועה וכו' בפרק ד' מיתות (סנהדרין סג:) וכתבו הרי"ף בספ"ק דע"ג:

ומ"ש ומיהו אם נשתתף ונתחייב לו שבועה יכול לקבל' כ"כ התוס' והרא"ש בפ' ד' מיתות והר"ן בסוף פ"ק דע"ג בשם ר"ת ואע"פ שרשב"ם חולק בדבר דעתם מסכמת לדעת ר"ת : ב"ה ועוד אכתוב בזה בטוי"ד סי' קמ"ז וכתב הרא"ש בתשובה כלל י"ח מיהו ירא שמים כשיראה שהעו"ג גמר בדעתו לישבע מה תועלת להשביעו: