בית יצחק אורח חיים ג

הקדמה

שיל"ת כי מימיני בל אמוט

אדונינו משה רבינו ע"ה עת דבר בקדשו והזיל מים מדליו לקהל עדת ישרון קרן עור פניו מנוגה כבוד ד' באור פני מלך חיים אמנם עת כלה מדבר אתם ייתן על עניו מסוה לאות ולמופת שאור פניו איננו אור העצמי אך כעין מראה מלטשת בהירתו מתפלש מנצוצי ברק שמש חכמתן של ישראל אשר האירו אל עבר פניו וקרנים מידם לו ובהעלות ענני כבודן של ישראל מעל אהלו ובא שמש אורו כוכבי ננהו על דרך שאמרו חז"ל (ברכות ל"ב) על מקרא לך רד וגו' כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל. וע"ד זה אמר בקהלת (י"ב) ויותר שהי' קהלת חכם עוד למד דעת את העם כי יותר אשר זורעו מעיני חכמתו מים נחלים הי' חכם ומבין מדמהו כי כל זה עשה אלהים להשקות עדרי הצאן הצמאים וחרדים לדבריו יתברך והתנא האלהי בן זומא רמז על הענין הזה באמרות קדשו איזה מכובד המכבד את הבריות וביאורו לדעתי עם המשך מה שקדם במאמרו איזה גבור הכובש את יצרו איזהו עשיר השמח בחלקו. נ"ל דהנה רוב תשוקות האדם אשר יכסוף וישים לו למטרה היא אחת מג' מעלות העושר והגבורה והחכמה ואליה כלות מעלת הכבוד והסיבה אשר נצמח ונטוע בלב האדם תשוקת הקנינים האלו לפי שהאדם מדיני בטבע וההכרח יאלצהו לחיות בחברה אנושית ולהשתתף בכחו ורצונו עם אחרים להמציא לגוו די צרכיו ולנפשו די מזורה כפי ערך אשר חלק לו בבינה ע"ד שאמר בן זומא (ברכות כ"ח) כמה יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול חרש וזרע וקצר וכו' ועד שמצא בגד ללבוש גזז ולבן ונפץ וכו' ואני מוצא כל אלו מתוקנים לפני. הנה התנא הזה נתן תודה לאלהינו אשר נתן בלב האדם לחיות חיי המדיני להכין רבות צרכי האדם מבלי שיצטרך האחד לעמל ויגיעה רבה ולאשר אין ביד האדם להיות מתבודד בעניניו אך לחיות חיי השיתוף והמדיני כאמור על כן יכסוף כל אדם ליתרון מעלה ותוספת קנין למען ימצא חן בעיני החבורה האנושית שיטיבו לכת עמו ויפעלו לטובתו לנטות לרצונו ומטרת חפצו וע"י כן הוא נכסף לקנין העושר למען ע"י חקות שכר וריצוי כסף יניע לבב אחיו כלבבו או למעלת הגבורה למען המס לבב אחיו שייראו ממנו ופקודתו תשמור רוחם או למעלת החכמה ועמה הכבוד למען יכבדו אותו ליתרון חכמתו ובינתו ולמלקוש דברו ייחלו להפיק מאוויו ולבצע עוונותיו. והנה לפי שכל תשוקות אלו לא באלה חפץ ד' יען כל מגמתו לטובת עצמו ולא זה דרך סלולה נאוה תהלה ולא זאת העיר עטרת תפארת ישראל ולא זאת מטע ד' משיבת נפש מעומק טיט ורפש. לא זאת מסלה העולה בית אל הר הקודש וההראל ולא כאלה חלק יעקב לקרוא לשבויה דרור ולפקוח קוח האסורה הלב העקוב. אמנם כי נטע ד' בקרב איש ולב תשוקות המעלות הנכבדות האלו הי' להטיב לזולתו בקנינים האלו שיהי' עשיר למען יתמוך דלים ונפש נענה ישביע ושיהי' גבור שייראו ממנו למען לא יעסקו דלים ואל ידכאו עני בשער ושיהי' חכם ונכבד למען ישמעו לדברו דברי חכמה ומוסר וילמדו תועים בינה. וע"ד זה אמר הנביא אל יתהלל חכם בחכמתו עשיר בעשרו גבור בגבורתו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ד' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאום ד' (ירמי' י') והכונה שאל יתהלל במעלות האלו אך בזאת יתהלל המתהלל אם הוא מודבק במדותיו יתברך שהוא מנהיג עולמו בכוחותיו אלה ועושה חסד במדת חכמתו ללמד לבני אדם דעת ובמדת גבורתו לעשות משפט ובעשרו להשפיע צדקה ומזון ומחי' כי באלה חפצתי כי במעלת האלו יש לי חפץ לא למעני אך להטיב לבריותי כאמור

וע"ז אמר בן זומא התנא האלתי איזה גבור כי הנה קנין הגבורה לפי חפץ האדם למען ייראו מלפניו ויארהו עמו לחברה למלאות תשוקותיו ואם הוא כובש את יצרו עם המון חוגג חמדותיו ותאוותיו כבר השיג מטרתו בלי כבישת אנשים אחרים תחת זרוע מתו ולמה האדם נכסף להון עשיר בעבו' תקו' שכר מאנשי החבור' אשר יעמולו למענו וימלאו שמשועי מחמדיו ואם הוא שמח בחלקו ולא יכסוף למחמדי תבל ורבת צאצאיה הלא הוא העשיר האמיתי אשר אין חייו תלוים בזולתו ואיזה מכובד כי תועלת הכבוד לא למעט אך למען ישמעו לדבריו ויסורו למשמעתו. ועל זה אמר המכבד את הבריות שהוא משתמש במעלת הכבוד אך למען כבוד הבריות אשר יכבדוהו וע"י כן יטו אזן לטוב לקחהו להשמר מדרך הרע כאמור (ומה שהוזהר במעלת הגבורה והעושר לבחור בקצה המתנגד להם תחת הגבורה לכבוש יצרו ותחת העושר לשמוח בחלקו ובמעלת הכבוד לא הזהירו להתרחק ממנו זולתו להשתמש בה לתכלית נרצה יען כי השנים הראשונים דברים גשמים ומטרידים את הגו ומונעים אותו מהשלימות האמיתי לא כן השלישי, הוא דבר רוחני וכחו רב לזרוע זרע אמת על תלמי לבות בני אדם) ועל השכלה זאת אמר בלק כי כבד אכבדך מאוד וכל אשר תאמר אלי אעשה. כי זאת יתרון הכבוד ותכונת מעלתה במדה היותר גבוה לשמוע בקולו ולמלאוה כל אשר יצוה עליו. ואולם לבלעם (אוהב עצמו) לא הי' ענין הכבוד במדה הזו נחשב למאומה אמר לא זאת שתכבדני במה שתשמע לקולי אך אף אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף או זהב לא אוכל לעבור וגומר. וזה נ"ל בגמ' דסנהדרין ז' ויומא פ"ז רב כי הוה חזי אמבוהא אבהרא (פרש"י סיעת אנשים) אמר אם יעלה לשמים שיאו וגו' כגללו לנצח יאבד רואיו יאמרו אי' ולא יתכן שרב אמר על עצמו דבר רע אחרי שאמרו חז"ל לעולם אל יפתח אדם פה לשטן. אמנם אחרי שהי' לו כבוד גדול אמר אם יעלה לשמים שיאו הכונה אם ישתמש ויכהן פאר הכבוד לשמים היינו לכבוד אדונינו יתברך על דרך האמור למעלה (האם איש כזה) כגללו לנצח יאבד? א רואיו יאמרו אי' שרואים ידונו וישמעו איך עפעפיו יישירו כנגדו בעת יכבדו אותו אם הוא משתמש בזה לצרכו או לכבוד שמים - אמנם לפי מה שכתבתי בראשית דברי כונת המשנה ע"ד זה איזה מכובד המכבד את הבריות שבזה הכבוד שמכבדין אותו למעלת תורתו וחכמתו מכבד את הבריות שיודע בעצמו שחכמתו לא ניתנ' לו משמים אך בזכותא דרבים המכבדים ומיקרים אותו וכבודו הוא כבודם וע"ז הביא ראי' מקרא שנאמר כי מכבדי אכבד שבאותו הכבוד שהם מכבדים אותו הוא מכבד אותם כי חכמתו שלהם היא כאמור למעלה בהבנת הדבר אשר שם אדונינו משה רבינו המסוה על פניו עת כלה לדבר עם ישראל

ואם במשה רבן של כל הנביאים כך אנן מה נעני אבתרן מי אנכי ומי ביתי כי אבא עד הלום בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי ולא למדתי חכמה היטב אדעה מך ערכי ושפל מצבי את המעט אשר אדע לא בזכותי תליא מילתא אך בזכותא דרבים אשר שמו המשרה על שכמי וצמאים לשחות מי יאורי לא זכים ולא צלולים לפרקים בזכות השואלים ד' יאיר עיני אדלת חספא ואשכח מרגניתא לעתים בזכות אבותי הקדושים אשר כשמת צדקתם ותורתם כאבני נזר יתנוססו עלי ועל מי יאורי יעלה ברוש יאריכו דליותיו ורבו פארותי' למען רוות הצמאים חברים מקשיבים לקולי פעם בפלפול ופעם בהלכה ועכ"ז לא באתי לידי מדה זו להדפיס ספר איזה בית אשר אבנה לי בין להקות חוברי חבר להשמיע בחוץ קולי. אולם אספרה כמו את אשר הנימני לחשוף עטי ולבוא עם הספר. זה יותר מארבעה שנים אשר הכיתי בית מאהבי בעו"ה נתתי בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי עלה המות בחלוני והניף חרבו הקשה על בני יחידי ועל גבר עמיתי בן יקר וחריף וירא ד' מנעוריו הרב מ' אהרן זצ"ל ביום י"ז לחודש אדר שנת אבל יחיד עשו ומספד שתיתי קבעת כוס סף רעל חרב על זרועי ועל עין ימיני וכל חקותי כהם ואבדה כמספד יחיד, וכהמר על הבכור ולא ארבה בשבחי' לעורר עלי' אבל קינה ונהי שלא יאמרו הרב כמה קשה ד' נתן וה' לקח ימי שמו מבורך חסד ומשפט אשירה וכו' לך ד' הצדקה. אך אזכיר זאת אשר ביום נאסף נפשו הטהורה השמים התחנן לפני להדפיס ספר ולהוציא לאור בסוף מקצת חידושיו אשר קרא בשם מנחת אהרן הנני לקיים דבריו האחרונים. וכבר החילותי זה ג' שנים להדפיס מחברתי זאת ומרוב טרדות אשר כתרוני התמהמתי עד כה. וגם עתה לא הוצאתי אך חלק אורח חיים לקטתי התשובות השייכים לחלק זה. ומקצת מהלכות חג בחג דברי פלפול וחידוד. ויהי טעם ד' עלינו לכון לאמיתה של הלכה ולהוציא יתר החלקים לאור