בית יעקב על התורה, וישלח מח

חזון עובדיה וגו' והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו' ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו וגו' (עובדיה א׳:כ״א). הענין בזה, כי אש בלא להבה אינו שולט למרחוק, ויעקב הוא בבחינת אש שבכחו להתגבר ולבטל את כל מי שיאמר שיש לו הון, כי אש לא אמרה הון (משלי ל׳:ט״ז) ומבטלת את כל הון ורכוש שבעולם, אכן כח האש אינו שולט למרחוק, והוא שאין כבודו של יעקב אבינו ע"ה לכנוס למקומות פחותים ובזוים לברר ולבטל כל הון. לזה נמצא יוסף הצדיק שהולך אף בהגלות ומלקט את כל הכחות, והוא מכונה ללהבה השולט למרחוק קפז עיין לעיל פרשה זו אות י. . ועיקר המכניע את אדום הוא עובדיה, שהיה גר אדומי וגדל עמם במדינה ומכיר עומק לבם, כי איש אחר אינו מכיר כ"כ החסרונות שלהם, אכן עובדיה שמכיר צפון לבם נבא עליהם קפח כמבואר בזוהר הקדוש פרשת וישלח (קעא.) וזל"ק: וכל אינון נביאין, לא יכילו לקיימא, על מה דזמין קוב"ה למעבד ליה לעשו, בר עובדיה נביאה, דהוה גיורא, דאתי מסטרא דעשו, דא קאים בקיומיה עליה דעשו, ולא אתחלש חיליה. , ואמר (עובדיה א׳:ו׳) איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו, שהכיר נסתרותיהם וצפונות מעמקי הלב שלהם שאין בהם אף נקודה ומחשבה לטוב. ולזה נתלבש יעקב ביוסף ויוסף בעובדיה, ומזה יתבטל לגמרי. וסיים עובדיה בנבואתו עליהם שיעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה. ומזה הפסוק מביאין ראיה במדרש רבה (וישלח עח) שלעתיד לבא ילך יעקב אצל עשו, לקיים הבטחתו שהבטיחהו בהראותו עמו פנים שילך לשעיר והמשפט יהיה בהר ציון. אכן הענין בזה, שכמו שהישראל מברר את עצמו בקדושה ומגביה את עצמו להשי"ת לחולקיה ועדביה דקב"ה, שזה נקרא ציון, שהוא הנקודה האמיתית שנמצא בלב ישראל, ולעומת זה השי"ת משבר ומבטל האומה והקליפה המתנגדת לזו הנקודה שבקדושה. ואז יהיה לה' המלוכה, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא וגו', ואז יהיה, המלוכה והממשלה לחי עולמים, שניהם גם יחד מה שאין בנמצא כלל בהבנת עוה"ז. כי מלוכה הוא שממליכים בדעת ובבחירה ברצון הטוב, מפני שמכירים ששכלו וחכמתו של המלך גברה מחכמתם, לכן ממליכים אותו עליהם. וממשלה הוא שמכריח בכח מפני שכחו גדול מכחם, ומושל עליהם בהתגברותו עליהם להכניעם תחת ידו, ובתפיסת האדם הם שני הפכיים. ואצל השם יתברך הם יחד (תפלת שבת) המלוכה והממשלה לחי עולמים קפט לעיל פרשת ויצא אות כד, פרשת וישלח אות כד. :