בית יעקב על התורה, ויצא נב

ויאמר מה נורא המקום הזה וגו' וזה שער השמים. היינו שהראה לו הש"י שזה המקום הוא המרכז והנקודה האמצעית בין עלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא, והוא מקום המקדש, ושם הוא האבן שתיה שממנה הושתת העולם ונתיסדה כדאיתא (יומא נד:), היינו שהוא ההתחלה מרצון השי"ת, ומשם והלאה מתחיל כח עבודה קמב וכן מבואר בתפארת יוסף מסכת חגיגה (ג:) ד"ה איזהו: הנה במקום המקדש היה ניכר מפורש זאת הקדושה דקבוע וקיימא גבי ישראל, ולזה היה נמי שם כל העבודות, כי שם היה ניכר ג"כ מפורש איך שחפץ השי"ת בעבודת ישראל שיבררו עצמם, מדוע באמת בחר השי"ת בישראל יותר מכל האומות וכו'. נמצא שבמקום המקדש היו מתאחדים אלו שני הקדושות, הקדושה שהוא בקביעות מצידו ית' עם הקדושה שהוא על ידי עבודת ישראל, עד שהיה חיבור גמור מתפיסת ישראל עם אורו ית'. . ולזה אמר, אין זה כי אם בית אלהים. והענין בזה, כי ההתגלות הזה באה לו ע"י חלום שלא מדעת בלי שום הכנה שלו, כי אם היתה באה לו זאת ע"י ההכנה שלו, היה יכול להדמות לו שהוא הגורם לזה להמשיך רצון השי"ת השרשי, ועל ידו באה לו ההתגלות, לכן היה לו כל זה ההתגלות בחלום שאין לו אז שום דעת. אכן אחר זה הוכיח לעצמו מזה שהעיקר הוא לאדם להשתדל ולעבוד עבודת הש"י, והראיה לזה, כי אם לא היה צריך שום פעולת אדם רק בלי שום עבודה, היה מהראוי שישתכח ויעלם ממנו כל החלום, ומזה שלא נשתכח ממנו החלום והכיר על ידו התגלות השי"ת, מוכח מזה שההתחלה הוא ע"י השי"ת, אך האדם מצדו צריך ג"כ להשתדל כענין דאיתא (שבת פט.) היה לך לעזרני: