בית יעקב על התורה, וישב לא

וישבו לאכל לחם. איתא ע"ז במדרש רבה (וישב פד) א"ר אחוה בר זעירא עבירתן של שבטים וגו' מאכיל לחם לכל באי עולם. הענין בזה הוא, שהמדרש מבאר לנו שכל הויית והתקיימות העכו"ם בעולם הוא רק כל עוד שישראל לא נתבררו בשלימות, ועל הגוון נמצא מקום טענה אף על פעולתן של ישראל מה בין אלו לאלו, וזה נקרא עבירתן של ישראל, שלעין האדם נראה שאף ישראל ח"ו עוברי עבירה הם. אכן לעתיד, שהשי"ת יברר אז את ישראל שמעולם לא עשו מה שאין בו רצון השי"ת, לא רק בפעולה, אך אפילו במחשבה יברר אותם השי"ת שמעולם לא עלה על רעיונם מה שאין בו רצון השי"ת קפט וכן נתבאר בתפארת יוסף מסכת ברכות (ב.) ד"ה אמר מר: כמו שביאר כבוד אזמו"ר זללה"ה, אשר לעתיד יראה השי"ת מפורש לעיני כל, אשר האומה הישראלית המה שייכים לחלקו של הקב"ה ממש. כי בעוה"ז הוא בהעלם גדול, ובעוה"ז צריך האדם לברר עצמו מצידו איך הוא שייך לחלקו של הקב"ה. שאני לעתיד, יראה השי"ת מפורש כי המה היו דבוקים תמיד בהשי"ת ובכל פעולתן כוונו לרצון השי"ת, כעין דכתיב (זכריה י׳:ו׳) והיו כאשר לא זנחתים. ובעוה"ז מחמת שהארה זאת הוא בהעלם, צריך זאת אריכת הזמן שיברר האדם את זאת. , אזי יצדיקו העכו"ם על עצמם דין שמים, מאחר שיראו מפורש שישראל לא חשבו ולא פעלו מעולם מה שאין בו רצון השי"ת, לזה הוא שורת הדין שישראל יזכו לחיי עולם ועכו"ם ירדו לדיוטא תחתונה. ומה שנאמר כאן וישבו לאכל לחם, אטו עד השתא לא אכלו לחם. אמנם כוונת הכתוב הוא, שעד עתה לא היה להם שום נייחא, כל זמן שהיה ביניהם יוסף הצדיק והביא את דבתם רעה אל אביהם, פחדו ורגזו פן יפריד בינם ובין יעקב אבינו, שיעקב אבינו נקרא אל בעוה"ז קצ כדאיתא בגמרא מגילה (יח.): מניין שקראו הקב"ה ליעקב אל, שנאמר, ויקרא לו אל אלהי ישראל. , מפני שהיה יחיד בתחתונים כמו שהשי"ת אחד בעליונים, לזה לא היו יכולים אף לאכול מדאגתם זאת, ואחר שהשליכו אותו הבורה אז ישבו בנייחא ואכלו, שהרגישו טעם טוב באכלם קצא בית יעקב הכולל פרשת וישב ד"ה וישבו. :