בית יעקב על התורה, וירא נד

ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק. הענין שכתוב וישא את עיניו, כי היה די שיכתוב ביום השלישי וירא את המקום מרחוק, כי זה הוא העיקר שבא להודיענו הכתוב. אכן הענין בזה, כי בשלישי אז הוא הבירור והקביעות בלב האדם, כי ביום הראשון אז הוא מניח ועוזב את הרע, וביום השני אז הוא זוכר עוד מהרע שהיה בו, וביום השלישי אז הוא תכלית הבירור שנתברר על מעמדו כמש"נ לעיל (אות ח ד"ה ושלימות). וכן כאן היה קשה מאד בעיני אברהם לאבד ברגע אחד כל הכרת הכבוד שמים שפעל ועבד עד עתה, והכניס בעולם שיכירו שכל הבריאה הוא רק להלל ולשבח להשי"ת, ומי יודע אולי הוא עובר בזה על לא תרצח, והיה נבוך מאד בזה ולא היה בנייחא, עד יום השלישי שנתחזק ונקבע בו קדושת השי"ת מזה המאמר, והיה בתקיפות והתחזקות, ואז אמר, מסתמא כשצוה אותי השי"ת לעשות זאת בודאי יש בו טובה ביותר, ואח"כ יברר זאת השי"ת לטוב: