בית יעקב על התורה, ויחי נז

ויקרא יעקב אל בניו וגו'. שם במדרש, זה שאמר הכתוב (תהילים נ״ז:ג׳) אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. היינו שהיה משתוקק מאד לברך אותם, רק שהשי"ת הזכיר אותו לבל ישכח הצער שצערוהו קפה כמבואר בדברי המי השלוח הובאו לעיל פרשה זו אות נב הערה קעב עיי"ש. . לזה התפלל להשי"ת שיתן לו שכחה בזה כדי שיוכל לברך אותם. וזהו, אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי, היינו כמו שנאמר אחר שגמר כל הברכות, וזאת אשר דבר להם אביהם. היינו שבסוף הראה לו השי"ת שכל מה שדבר היה בסדר יקר מאד, וזהו לאל גומר עלי. כי אצל מרע"ה נאמר מתחלה וזאת, כי מרע"ה היה בעלה דמטרוניתא, כדאיתא בזוה"ק בזו הפ' (רלו:) משה איש האלהים מאריה דביתא מאריה דמטרוניתא וכו'. היינו כמו הסדר שהציב הוא כן חתם השי"ת ג"כ, לזה נאמר אצלו תיכף בהתחלת הברכות וזאת. אבל ביעקב אבינו היה כל הסדר כדכתיב לאל גומר עלי, וזה הראה לו השי"ת לבסוף, וזהו דאיתא בזוה"ק (בראשית כא:) משה זכה בחייו מה דלא זכה ביה יעקב, יעקב שמש בה בההוא עלמא ומשה בהאי עלמא. ובזוה"ק (בלק קפז) משה בחייו ויעקב לבתר דאסתליק מעלמא משה בגופא ויעקב ברוחא. ואיתא שם במדרש, שבקש לגלות להן את הקץ, היינו שבקש לגלות להם את ההסתר שלא יהיה לעולם שום מיחוש ראש כלל, ומסיים שם במדרש נגלה עליו הקב"ה אמר לו לבניך אתה קורא ולי לאו, שכן ישעיה אומר (ישעיהו מ״ג:כ״ב) ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל. היינו שאמר לו השי"ת שכבר אתה יגע וקשה לפניך לסבול סבלנות ההסתר של בניך, הלא מאחר שהצבתי ברצוני זה ההסתר בטח יש בזה עומק יקר קפו כל העניין נתבאר במאמרים הקודמים עיי"ש. :