בית יעקב על התורה, ויחי לא

ויאמר השבעה לי וגו'. להיות שלא כיוון יעקב אבינו לפי שעה בלבד אלא על כל הששת אלפים שנה. כי ענין קבורה כתב האר"י הקדוש ז"ל (לקוטי תורה) שהוא העלם שרומז שנכנס להתעלם. וזה שצוה יעקב אבינו אל נא תקברני במצרים, היינו שלא יהיה בישראל מעשה כזה שיצטרך השי"ת להכניס אותו בהעלם של מיחוש ראש עד שידמה לו שנפרד לגמרי ח"ו מהשי"ת. וצוה זאת ליוסף שהוא המשביר ומדתו הוא מדת הצמצום בסוד אל שדי, שבידו לשמור את ישראל ממעשה כזה, מפני שהוא מדת יסוד שרומז לכח דכורא, שזוכר את השי"ת בכל רגע, והוא שומר הברית של ישראל ומעלה יחוסיהן שיוכל לומר לך לאומן שעשאני קכב עניין מדת הצמצום בסוד אל שדי ושמירת היחוס מבואר לעיל באריכות בפרשת לך אות מז ד"ה וכן יוכל, ועניין מדה זו ביוסף הצדיק מבואר לעיל פרשת וישב אות א ד"ה והתגלות. . ויען שידע שיהיו מקטרגים גדולים שאיננו מספיק אזהרתו בתורת כיבוד אב, ע"כ צוה לו שישבע לו, שהשבועה רומז שכל הכחות מסייעים, כדאיתא בגמרא (מגילה ג.) אף על כחות החיצונים גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה קכג כמבואר לקמן פרשה זו אות פ. :