בית יעקב על התורה, נח נ

וידע את אשר עשה לו בנו הקטן. איתא בש"ס (סנהדרין ע.) ובמדרש, יש אומרים רבעו ויש אומרים סרסו, והענין הוא, לרמז שע"י זה שנשתכר דעתו מטרדת חמדות עוה"ז, והסתפק עצמו בחיים של עולם עובר, ומצא נייחא מחיים כאלה שהם רק לפי שעה, ועי"ז הפסיד עולם קיים, במה שלא הנחיל לזרעו השארה קיימת לעולמי עד, כמו שהנחיל אאע"ה לבניו אחריו קנין עדי עד. והוא מה שיש אומרים רבעו, היינו שהיה לו נייחא בשכרותו, וי"א סרסו, היינו שעי"ז לא נשאר ממנו השארה נצחיית לבניו אחריו קעד לעיל פרשה זו אות מד. :