בית יעקב על התורה, נח מו

והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן. בענני ענן על הארץ, היינו בעת התגברות ההסתרה. והחושך יכסה ארץ אז ונראתה הקשת בענן, שיתגלה עוצם התקיפות והבהירות שנמצא בההעלם, שענין הקשת הוא להזכיר מדת יום בלילה. וכן בנפש האדם, באם יפול מדעתו הרחבה ויבוא ליראה גדולה אולי לא יחפוץ ה' במעשיו, כי במה נחשב הוא לפני השי"ת. אזי יראה לו השי"ת בהירות בדעתו בגדול התקיפות ובטוחות. ומשום זה בדורו של חזקיה ודור של רשב"י לא נראתה קשת מימיהם, כדאיתא בב"ר (פ' לה), לפי שהם היו בבחינת וי"ו המחבר, והאירו במעשיהם שלא יהיה חושך גדול כזה בעולם, וממילא לא נצרך לאור הקשת. כי עיקר אות הקשת הוא להראות שגם בחושך יש אור, ואצלם לא היה חושך כלל. ומה דאיתא בהש"ס (כתובות עז.) ששאל רשב"י נראתה הקשת בימיך, היינו אם נראתה לפי שעה, והבן קסח זה לשון המי השלוח ח"א פרשת נח ד"ה והיה בענני: והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן. ענן היינו יראה והסתר, וקשת היינו מבטח עוז, כי בכל תוקף היראה יהיה לך בטחון גדול וזאת הבטיח הקב"ה לנח. וזה שנאמר בזוה"ק (בראשית עב:) לא תצפה לרגלי דמשיחא עד דתחזי קשתא בגוונין נהורין, היינו שיהיה התקופות מהש"י בולט ומפורש נגד עיניך אז תצפה לרגלי דמשיחא. וזה ששאל רשב"י את ריב"ל (כתובות עז:) נראתה הקשת בימיך ולא שאל אותו בלשון ראית, דנראתה משמע לפעמים ולא בתמידות, ולרשב"י היתה הקשת בתמידות. והקשת והתקופות של ישראל הוא הפרשה שמע ישראל שהוא נותן תקופות בלב המיחלים לחסדו. :